האמת

היה פעם אדם שרצה להכיר את האמת. היה אומר לאשתו השכם והערב: "הייתי רוצה פעם אחת לפגוש את האמת, לשוחח אתה, להכיר אותה פנים אל פנים..."

"מה אתה מבלבל לי את המוח. אתה רוצה להכיר את האמת? מצדי - לך חפש אותה, דבר אתה. מה אתה רוצה ממני?"

והוא באמת יצא לדרך. עזב הכל - אשה, ילדים. יצא לחפש את האמת. עלה הרים ירד גבעות, חיפש את האמת לאורך החופים, בנבכי היערות; חיפש אותה בכפרים קטנים, חיפש אותה בערים גדולות, ויום אחד, על ראשו של הר, תאמינו או לא, בתוך מערה, הוא מצא את האמת.

עכשיו, האמת הייתה אשה זקנה, כפופת גו, שערה שיבה ועורה צפוד וצהוב כקלף. אך בשעה שדיברה היה קולה צלול וזך כמים, והוא ידע שזאת האמת. שנה ויום שהה במחיצתה ושמע ממנה את כל מה שהיה בפיה לומר לו.

כעבור שנה החליט האיש לשוב לביתו. לפני שנפרד ממנה אמר לה: "גבירתי האמת, את לימדת אותי כל כך הרבה. אני עכשיו חוזר לביתי. אולי יש משהו שאני יכול לעשות למענך?"

האמת חשבה רגע, הרימה אצבע גרומה ורועדת ואמרה לו: "כן. כאשר תשוב לשם ותספר עלי, תגיד להם שאני יפה וצעירה..."

תרגמתי מתוך ההקדמה לקובץ אמריקאי של סיפורים מרחבי תבל

ארצות הברית, אמת, חכמה