לפני שנים רבות מאוד, כך מספרים, ירדו האלים לביקור בארץ. הם התבוננו במעשיהם של בני האדם בעין בוחנת והדברים שראו שם שעשעו אותם לא מעט. כאשר הגיע הזמן לשוב לשמים קרא ברהמה, ראש האלים, לאדם ואמר לו: "ראה, ברצוני להשאיר לך מתנה למזכרת."

המתנה הייתה נתונה בשני צרורות.

"הצרור האחד", הסביר לו ברהמה, "מכיל את טעויותיך שלך; הצרור השני מכיל את הטעויות של שכנך."

האדם לקח את שני הצרורות. הוא היה נבוך קמעא ולא ידע אם עליו להודות לברהמה על מתנותיו. למען האמת, הוא מאוד לא אהב את הצרור עם טעויותיו שלו, וכדי שלא יאלץ להתבונן בו, תלה אותו מעבר לכתפו.

לעומת זאת, המתנה השנייה, הצרור עם טעויותיו של שכנו, ממש מצאה חן בעיניו. זו הייתה מתנה נאה שגרמה לו עונג רב, לכן מיהר לתלות את הצרור הזה מלפנים כך שיוכל לראותו תמיד.

ועד עצם היום הזה הוא ממשיך לצעוד בעולם ולשאת עמו את שני הצרורות וברהמה מתבונן בו ומחייך לעצמו...