שם הסיפור:

שומר סוסי המלך

פעם אחת לפני שנים רבות חי מלך גאה ורב כוח. היו בבעלותו ארמונות רבים וספינות עמוסות בסחורות יקרות ערך ונושאות שכיות חמדה הגיעו אליו מארצות רחוקות. בית גנזיו היה מלא בכל האוצרות שיכול העולם בתקופתו לספק לו. מאות סוסות יפיפיות וסוסים ערביים אצילים בעלי אילנות יוחסין מפוארים, מילאו את אורוותיו. צבאו האדיר הטיל מורא על כל אויביו וחורשי רע בכל פינות הממלכה חרדו מפני צדקו. אלה היו ימים שקשתות וחצים משלו בכיפה וכאשר יצא המלך למסע צייד בחברתם של מלכים אחרים, נסיכים, שולטנים וכליפים, היו כלי הזין שלו המפוארים והמשובחים מכל.

יום אחד כאשר ביקש לנוח מטרדות המלוכה ומטקסי החצר המייגעים שהיה עליו לערוך בעת שאירח את שגרירי הארצות הפוקדים את ארמונו, יצא המלך למסע צייד בגפו. הוא חדר יותר ויותר למעמקי היער ללא כל מלווה או אפילו נער שישא את אשפת חציו. הוא חשב רק על הצייד ולבו היה שליו. פעם או פעמיים נגלתה לעיניו איילה זהובה, אך בכל פעם שהניח חץ על מיתר קשתו, חמקה היא לתוך הסבך ונעלמה מעיניו. הוא ניסה לעקוב אחריה, אך צבעי ההסוואה שלה סייעו לה להיבלע בתוך סביבתה לבלתי הכר.

רוגז על מזלו הרע שגרם לו לאבד שוב ושוב את טרפו, השתרע המלך לבסוף לרגלי עץ עתיק, שאם לדון על פי היקף גזעו היה בוודאי בן מאתיים שנה. רגעים אחדים אחר כך ננער המלך באחת למשמע קול שבירה חד של ענף עץ תחת מדרך רגל. במרחק פסיעות אחדות ממנו ניצב אדם זקן.

בחששו פן הזר הקרב, על אף גילו, הוא שודד או רוצח, מיהר המלך להניח חץ על מיתר קשתו ובכוונו אותו קרא בקול:

"מי אתה ומה מעשיך כאן? בן מוות אתה אם תתקרב ולו גם צעד אחד נוסף!"

הזר הקשיש כרע ברך ובעיניים חסרות מורא הביט ישר לתוך עיניו של המלך ואמר:

"המלך לעולם יחיה! ייתן לך אללה שלום ויוסיף שנים על שנותיך. הו מלך נאדר, יש לך באורוותיך המלכותיות מאתיים סוסים וסוסות, ואני יודע את שמו של כל אחד ואחד מהם, כיוון שאני הוא חמיד, מנהל האורוות המלכותיות ואחראי על כל סוסיך, ועם זאת קל לך יותר לזהות איילה ביער מאשר את פניו של אחד מנתיניך הנאמנים!"

בשומעו זאת חש המלך בלבו רגש עז של בושה. בפנותו אל האיש הזקן הושיט לו את ידו והקימו וביקש את סליחתו.

יחדיו חזרו הם אל הארמון. המלך שפל הרוח שוחח כשווה אל שווה עם חמיד שומר הסוסים שבילה באורוותיו חמישים משנות חייו.

המלך הגאה לשעבר קיבל על עצמו להכיר את נתיניו יותר ומאותו יום ואילך השתמש בכל הזדמנות שנפלה לידו לקשור אתם קשרי רעות. הוא נוכח לדעת כי חלק מאחריותו כשליט היא להכיר כל אחד מנתיניו כשם שחמיד מכיר את סוסיו, ואללה העניק לו ולממלכתו שנים רבות של שלום ויציבות.

הערות:

תרגמתי מתוך ספרה של אמינה שאה, סיפורי עם ערביים.

Amina Shah, Arabian Fairy Tales, The Octagon Press, London 1989.

מילות מפתח:

ערב, יחסי אנוש