שם הסיפור:

שני השרים

למלך אחד היו שני שרים חכמים ונבוני מעש. אחד מידידיו של המלך שהתבונן בעין בוחנת במעשיהם רווה נחת מן האופן שניהלו בו את כל עסקי הממלכה. יום אחד פנה סוחר אל המלך ואמר לו:

"מזה זמן רב אני מתבונן בשני האנשים הללו שמינית לשרים בממלכתך, מטה אוזן לדבריהם ובוחן את מעשיהם; דומני שהיטבת לבחור ושניהם אנשים מוכשרים מאוד העושים מלאכתם ללא דופי. אמור לי, אדוני המלך, למי מהם היתרון על חברו ומי מהם מוכשר יותר בעיניך?"

המלך חשב על השאלה רגע ארוך ואחר כך השיב: "מה אומר ומה אגיד לך, ידידי, השאלה הזו מעולם לא עלתה על לבי ועכשיו מששאלת, לא קל לי להשיב עליה. שני השרים שלי, איש איש בדרכו שלו, הם אנשים יוצאי דופן משכמם ומעלה, נבונים ואנשי מעשה כאחד והברכה שורה בכל מעשה ידיהם. יודע אתה - גם אני סקרן לדעת את התשובה. הבה ונעמיד אותם למבחן ונראה מי מהם יוכיח יתר תושייה ודמיון מחברו."

הוא קרא אפוא, לשני השרים ואמר להם: "מזה זמן רב אתם ממלאים תפקידים חשובים בממלכתי ועושים מלאכתכם על הצד הטוב ביותר. אני שבע רצון עד מאוד מפעולותיכם ואין לי כל טרוניה כנגדכם; להיפך – רק שבחים בפי. והנה ידידי זה מבקש לדעת למי מכם היתרון על חברו וברצוני לערוך ביניכם מעין תחרות: כל אחד מכם יעשה דבר מה ובאמצעותו יוכיח את כישוריו ואת יכולתו וכך נוכל, ידידי ואני, לקבוע למי הבכורה."

"מכיוון שאתה הוא המבוגר מבין השניים," הוסיף בפנותו אל אחד מן השרים, "תהיה אתה הראשון להראות את כוחך וזמן אני מקציב לך לכך שבועיים ימים."

"בכבוד ובאהבה, אדוננו המלך!" השיבו שני השרים כאיש אחד, והמלך פטרם מלפניו.

חלפו שבועיים והשר הראשון הזמין את המלך והסוחר ואת השר השני, חברו לתחרות, לבוא לביתו יחד עם כל אנשי החצר. ביום המיועד הגיעו כל הקרואים לביתו של השר. הוא קיבל את פניהם והושיבם סביב השולחן, וכשישבו כולם השתחווה לפני המלך ואמר:

"אדוני המלך, רבות חשבתי במה אוכל להראות את כוחי ויכולתי ולבסוף החלטתי כי הדרך הטובה ביותר לכך היא להזמין אותך ואת אנשי חצרך לארוחה. אין זו סתם ארוחה. תכננתי אותה לפרטי פרטים והדרכתי את משרתי להוציאה אל הפועל בדיוק כפי שחזיתיה בעיני רוחי ואני מקווה כי היא תערב לחכך."

השר רמז לראש המשרתים והלה ערך את השולחן יחד עם יתר המשרתים ואחר כך הוגשה הארוחה לשולחן, מנה אחר מנה.

יקצר המצע מלתאר את נפלאותיה של אותה ארוחה. המלך ויתר האורחים היו תמימי דעים כי מעולם לא זכו ליהנות מארוחה כה טעימה. הייתה זו ארוחה כלילת השלמות; דומה שהשר חישב מראש כל פרט ופרט. לא רק שהמאכלים השונים היו מושלמים בטעמם ובאיכותם, אפילו צורת עריכת השולחן והגשת המאכלים היו מושלמים. המשרתים פקחו עין על האורחים, היו קשובים לרצונותיהם והשכילו למלא כל בקשה עוד בטרם הובעה במלים. כל אורח קיבל בדיוק את מנת האוכל הראויה לו על פי טבעו ואופיו, לא פחות ולא יותר. ואשר למאכלים – כולם הוכנו בתשומת לב מרבית, כל מאכל וטעמו, כל מאכל וניחוחותיו, וכולם יחד הצטרפו לארוחה הרמונית מושלמת.

המלך, ידידו וכל יתר האורחים היו מלאי התפעלות. הם היללו ושיבחו בכל פה את הארוחה ואת מתכננה – השר שהשכיל להוציאה אל הפועל בצורה כה מושלמת.

עתה הגיע תורו של השר השני להראות את כוחו. גם לו הוקצבו שבועיים ימים והכל ציפו בקוצר רוח לראות מה יעשה.

מקץ שבועיים הזמין השר השני את כל הפמליה לביתו שלו. להפתעת הכל בחר גם הוא להראות את כוחו בארוחה, ומה שהיה מדהים עוד יותר הוא שהארוחה שהגיש בפניהם הייתה זהה לפרטי פרטים לארוחה שהגיש השר הראשון שבועיים לפני כן.

גם הארוחה הזו כקודמתה הייתה כלילת השלמות ולא נפלה ממנה במאומה. טבחיו ומשרתיו של השר השני פעלו על פי תכנונו והוראותיו והצליחו לחקות בדיוק נמרץ את כל מגוון הטעמים והניחוחות שהיו בארוחה הראשונה.

המלך שב עם ידידו אל הארמון.

"ובכן, אדוני המלך, מה דעתך? מי מן השניים הוא הזוכה ולמי מהם היתרון על חברו?"

המלך שקע במחשבות ולאחר שעה ארוכה השיב: "השר השני הוא הזוכה ולו הבכורה!"

"מדוע, אדוני המלך," תמה ידידו, "לו נדרשתי לפסוק ולהכריע בין השניים הייתי מזכה בכבוד זה דווקא את השר הראשון. אומנם שתי הארוחות ערבו לחיכי ושתיהן היו מושלמות ויוצאות דופן לעומת כל ארוחה אחרת שטעמתי אי פעם בחיי ועם זאת נראה לי שהיתרון הוא לצדו של השר הראשון: הלא הוא זה שהגה וחישב את הארוחה לכל פרטיה ודקדוקיה בעוד שחברו לא המציא כל דבר חדש, אלא רק חיקה את קודמו, אף שעשה זאת ללא ספק בכישרון רב."

"לא כן, ידידי," השיב לו המלך, "דברים מושלמים הם נדירים בעולמנו ואין ספק שארוחה זו שזיכונו בה שני השרים כל אחד בתורו, כמוה כאחד משבעת פלאי עולם ולא ניתן למדדה באמות המידה הרגילות, אך ניסיון חיי לימד אותי כי כאשר מזדמן לך דבר מושלם באמת, בדרך כלל הוא גם דבר חד פעמי שלא ניתן לחקותו. והנה, גדולתו של השר השני היא לא רק בזה שהגיש לנו סעודה שלא נפלה בשלמותה מזו של השר הראשון אלא בכך שהשכיל לחקות בצורה מושלמת את מעשהו של הראשון וזהו פלא על כל פלא – דבר יקר המציאות פי כמה וכמה!"

הערות:

את סיפור "המלך ושני השרים" שמעתי בראשי פרקים מפי ידידי, יוסף סלע, הידוע בכינויו "יוסף המספר'. אני חזרתי וסיפרתי את הסיפור כיד הדמיון הטובה עלי. כאשר שאלתי לאחר זמן את יוסי למקורו של הסיפור הכחיש הלה שהוא אי פעם סיפר לי אותו... זוהי מן הסתם דוגמא טובה למסר של הסיפור האומר שדברים מעולים באמת הם נדירים וקשה לשחזרם... אם כך ואם כך, עד היום אינני יודע מהו מקור הסיפור ואם ימצא מישהו מבין קוראי שיאיר את עיני בסוגיה זו אשמח מאוד.

מילות מפתח:

אותנטיות וחיקוי