שם הסיפור:

ארץ היהלומים

מספרים שבכפר אחד חי פעם אדם צעיר שהתפרנס יחד עם אביו הזקן מעבודת האדמה. באחד הימים כאשר עבדו האב ובנו בשדה, נזדמן לשם זקן אחד וביקש מהם מעט מים. הגיש לו הצעיר את כד המים, והזקן לאחר שלגם מן המים נכנס אתם לשיחה, התעניין בעבודתם ולבסוף העיר: "נראים הדברים שקשה ומפרכת היא עבודתכם ולא רב הרווח ממנה."

"אכן," נענה האב, "לא קלה היא עבודת האדמה, אך להתפרנס חייבים. השדה הזה הוא כל רכושי וממנו אנו מתקיימים."

"אומרים," הוסיף הזקן, "שאי שם בעולם יש ארץ שאבניה יהלומים וכל המגיע לשם הופך בין לילה לעשיר מופלג!"

"דברים בטלים." אמר האב, אבל הבן – חדרו הדברים ללבו ונחרתו בזיכרונו.

עברו שנים. האב הזקן השיב נשמתו לבוראו ובנו המשיך לעבוד בשדה והיה שמח בחלקו, אבל לעיתים היה נזכר בזקן ובדבריו ומנוחת נפשו הייתה נטרדת: אולי באמת יש ארץ כזו, ארץ של יהלומים, שאם יתאמץ דיו יגיע אליה?

התחיל הצעיר לשוחח על כך עם חבריו.

"יצאת מדעתך?" אמרו לו החברים "הרי אלו סיפורי אגדות. דברים שלא היו ולא נבראו!"

"אולי אתם צודקים," השיב להם, "יכול להיות שארץ כזו קיימת רק בחלום, אבל אני מוכרח לבדוק זאת בעצמי, לחפש בעולם ולראות: אולי בכל זאת יש שמץ של אמת מאחורי הסיפורים. אני חש שמנוחת נפשי לא תשוב אלי אם לא אעשה ניסיון לחפש את אותה ארץ!"

"משוגע! שוגה באשליות!" פסקו החברים, אבל הצעיר לא ויתר על חלומו. הוא חיסל את כל עסקיו, מכר את ביתו ואת שדהו, נפרד מכל ידידיו ויצא לדרך.

הסיפורים אומרים שיש ארץ כזו, אבל היכן מקומה – זאת לא רשום בשום מקום. התחיל הצעיר לנדוד מארץ לארץ, ממדינה למדינה ובכל מקום היה שואל ומתעניין: "האם שמעתם על ארץ שאבניה יהלומים?"

אבל אנשים רק נדו לו בראשם: "הבלים אתה דובר! דברים כאלה קיימים רק באגדות. לחינם אתה מכתת רגליך, לא תמצא את אשר אתה מבקש!"

אך הצעיר לא אמר נואש הוא המשיך במסעותיו, עבר הרים ונהרות וחצה יערות ומדבריות ולא חדל מלחפש. ובאחד הימים מצא את עצמו בתוך מדבר גדול במקום שממה וכבר אזלו מזונותיו ובנאד המים שלו נותרו אך טיפות ספורות והנה ראה מרחוק מקום ישוב על גבי גבעה גבוהה. אימץ הצעיר את כוחותיו, דרבן את סוסו והפנה אותו לעבר הגבעה.

כאשר התקרב למקום גילה להפתעתו עיר גדולה בנויה על הגבעה ודרך רחבה מובילה אליה. עלה הצעיר על הדרך ולפתע הבחין כי אבני החצץ תחת רגליו נוצצות בצורה מוזרה. ירד מעל סוסו וחפן בידו כמה אבנים ונדהם למראה עיניו: לא אבנים היו אלה כי אם יהלומים! יהלומים קטנים וגדולים בשלל צבעים וצורות! אוצרות עתֵק היו מוטלים לרגליו. החל הצעיר ללקט את היהלומים כאחוז בולמוס. מילא את כיסי מעילו ובגדיו, את השקים ששעל סוסו ואת כל התרמילים וכלי הקיבול שהיו תחת ידו. את מעט החפצים שנשא עמו השליך כדי לפנות מקום נוסף ורק כאשר לא נמצא לו עוד מקום לאגור יהלומים נוספים עלה על סוסו ושם פעמיו לעיר.

כאשר הגיע לעיר נכנס לבית אוכל גדול והזמין ארוחה דשנה. לאחר כל הטלטולים והתלאות שעברו עליו הנה הגיע סוף סוף אל המנוחה והנחלה ובא אל שערי עיר היהלומים! אכל הצעיר ושבע, קינח בכוס יין טובה וכשבא בעל המקום לקבל את שכרו, הוציא מכיסו יהלום קטן ואמר לו: "נראה לי שדי בכך כדי לכסות לא רק מחירה של סעודה אחת אלא אף של סעודות רבות נוספות!"

אבל בעל הבית רק הביט בו בתמיהה: "הרי זו אבן פשוטה שאלפים כמוה מתגלגלים בכל פינה! הנה כאן בחוץ לא חסרות אבני חצץ."

מביט הצעיר החוצה; אכן, בעל הבית לא התל בו: גם האבנים והחצץ בתוך העיר כולם יהלומים בשלל צבעים וגדלים.

"מה אם כך בעל ערך בעירכם?"

"הו, מה שבעל ערך בכל מקום, הנה ראה." השיב לו האיש והוציא מתוך צרור קטן שמור היטב, אבן פשוטה.

"זה?" תמה הצעיר "הרי בארצי שלי מתגוללות רבבות אבנים כאלה בכל פינה!"

אבל בעל הבית רק הביט בו כבמתעתע, והצעיר מה יעשה? כספו אזל וליהלומים אין כל ערך בעיר המוזרה הזו. בעל כורחו נאלץ לשלם את מחיר סעודתו בעבודה. השכיר הצעיר את עצמו כמשרת וכשוטף כלים בבית האוכל, שכר חדר באחד מבתי העיר וכך הרוויח את מחייתו. אך בכל שעת פנאי שנזדמנה לו אסף וליקט יהלומים – שקים שלמים גדושים ביהלומים.

עבר חודש והצעיר משהה את יציאתו לדרך. הרי הזדמנות כזו לא תקרה לו שוב בחייו והדרך לכאן רצופה סכנות וקשיים. עליו לאסוף ככל אשר ניתן מן העושר הזה המתגלגל כאן לרגליו. חלף עוד חודש והצעיר כבר מצא עבודה קלה יותר ועקר לבית מרווח וכל הזמן טרח להגדיל את הונו ולצבור עוד ועוד שקי יהלומים.

עברה שנה תמימה והצעיר עדין מתמהמה. איך אפשר להפקיר עושר כזה ולא לאוספו? עוד שנה חלפה וכבר עקר לבית משלו, ומכיוון שהיה חרוץ ולא נרתע מכל עבודה קשה, צבר עד מהרה סכום כסף ניכר ופתח חנות בעיר. עוד שנה ועוד שנה והוא היה לסוחר גדול, קנה לו שם וכבוד וכל אותה עת המשיך לצבור בביתו ערימות גדולות של יהלומים.

באחד הימים כאשר חזר לביתו ממלאכת יומו, התבונן האיש אל כל השקים והצרורות הגודשים כל פינה בביתו ואמר לעצמו: שוטה שכמותי! וכי למה אני מחזיק את כל הררי השקים הללו בביתי ושומר עליהם מכל משמר? הרי כאן הם חסרי ערך ואיש לא יטרח לגונבם ממני. יתרה מזו: ביום שאחליט לחזור לעירי אוכל לשכור כמה אנשים ולמלא בזמן קצר שקי יהלומים כאוות נפשי.

הוציא האיש את השקים מביתו והשליכם בחצר האחורית. עוד שנה חלפה והאיש שקע בעסקי היום יום וכל עניין היהלומים נשתכח מלבו.

אך במלואת עשר שנים לשבתו בעיר היהלומים, תקפו אותו לפתע געגועים עזים לארץ מולדתו ולחבריו הרבים שנותרו שם. הוא גמר אומר בנפשו לחסל את עסקיו ולשוב לארצו. אמר ועשה: מכר את ביתו ואת כל הסחורה שהייתה ברשותו במחיר טוב והמיר את כל כספו בצרור של אבנים פשוטות שרכש מסוחר האבנים הגדול שבעיר, לבש את בגדי המסע הישנים, עלה על סוסו ויצא לדרך.

חודשים אחדים ארכה דרכו. היה עליו להתגבר על תלאות וקשיים לאין ספור עד אשר הצליח לחצות את המדבר ולהגיע למקום ישוב. כשהגיע לשם נתן תודה לאלוהים ששמר עליו מכל פגע והביאו בשלום ליעדו ובהיותו עייף ורעב נכנס לבית אוכל לשבור את רעבונו. אכל האיש ושבע וכשבא בעל המקום ליטול את שכרו הוציא האיש מכיסו אבן זעירה ואמר: נראה לי שדי בכך כדי לכסות לא רק מחירה של סעודה אחת אלא אף של סעודות רבות נוספות!"

אבל בעל הבית רק הביט בו בתמיהה: "הרי זו אבן פשוטה שאלפים כמוה מתגלגלים בכל פינה! הנה כאן בחוץ לא חסרות אבני חצץ."

ולפתע עמד האיש על טעותו: את היהלומים האמיתיים הותיר מאחוריו ואת כל הונו ועושרו המיר בערימת חצץ! אבל את הנעשה אין להשיב. ארץ היהלומים רחוקה והדרך רצופה קשיים ותלאות והוא עצמו כבר איננו צעיר ולא יעמוד לו כוחו לערוך שוב את המסע הלוך וחזור.

ערום וחסר כל חזר האיש לעיר הולדתו ושוב נאלץ להתחיל הכל מבראשית: מצא עבודה, צרף פרוטה לפרוטה, עמל ויגע בכל כוחו עד שעלה בידו לרכוש בית צנוע ומעט רכוש. ברבות הימים התחתן והעמיד צאצאים וכך חי במשך שנים אחדות.

באחד הימים הכניס האיש סדר בביתו והנה נתגלגלו לידיו בגדי המסע הישנים והבלויים ששימשו אותו במסעותיו. הוא כבר עמד להשליכם ככלי אין חפץ בו, כאשר חש לפתע במשהו נוקשה באחד מכיסי המעיל. הפך האיש את הכיס ומצא שם להפתעתו יהלום, יהלום גדול ומבריק! היהלום הראשון שמצא עוד בדרכו לעיר היהלומים לפני שנכנס לעיר. מכר האיש את היהלום בכסף רב והתפרנס ממנו עד סוף ימיו.

הערות:

עיבוד שלי לסיפור ששמעתי מפיו של אבי ברק, איש יודפת, לפני שנים רבות. הוא עצמו שמע אותו מפיו של רב בטקס בר מצווה בארצות הברית. סיפור דומה מופיע בכתביו של הפילוסוף הצרפתי וולטר.

מילות מפתח:

חיפוש, בר מצווה, יהלומים