בית החלומות

באירלנד חיה לפני כמה שנים אשה בשם גברת בטלר, אשה פקחית, נאה, מקובלת בחברה, מצליחה ולגמרי מאושרת. בוקר אחד היא אמרה לבעלה ולכל מי שהיה שם: "הלילה היה לי לילה נפלא; נראה היה לי כאילו ביליתי שעות במקום הכי מענג שיכול להיות, בבית הכי מקסים ושובה לב שראיתי מעודי. אתם יודעים – לא רחב ידיים במיוחד, אבל בדיוק סוג הבית שכל אחד מאחל לעצמו, ואתם יודעים מה – הוא היה פשוט מושלם! נוח בצורה יוצאת מגדר. ואז, בחוץ – הייתה שם חממה וגן פרחים ממש מקסים. אני תוהה אם קיים במציאות בית שמגיע לחצי השלמות של הבית שראיתי."

ולמחרת בבוקר היא אמרה: "טוב, הייתי הלילה עוד פעם בבית שלי. הסתובבתי שם בטח שעות. ישבתי בחדר הספרייה, יצאתי למרפסות, בדקתי את כל חדרי השינה, וזה פשוט הבית המושלם ביותר בעולם."

וכך זה הפך למין בדיחה קבועה במשפחה. אנשים היו שואלים אותה בבוקר אם ביקרה בבית שלה במהלך הלילה, ולעיתים קרובות היא אכן ביקרה שם ותמיד בהנאה עצומה. היא הייתה אומרת: "אני סופרת את השעות עד שמגיעה שעת השינה, כדי שאוכל לחזור לשם שוב, לבית שלי!"

ואז בהדרגה חזרו החיים למסלולם והם חדלו לשאול אותה על כך. שוב לא היה הבית נושא לשיחות.

לפני שנתיים נמאס לבטלרים מחייהם באירלנד. האזור היה שמם ומרוחק ממרכז עירוני. האנשים היו חצופים וכפויי טובה. בסוף הם אמרו: "אנחנו במצב כלכלי טוב. אין לנו ילדים. אין סיבה שלא נעזוב ונעקור לאנגליה ונחיה שם."

הם באו על כן ללונדון והתעניינו בכל סוכנויות המכירה בבתים העומדים למכירה בטווח של ארבעים מייל מלונדון, והם הלכו לבדוק הרבה מקומות. בסוף הם שמעו על בית שעומד למכירה בהמפּשיר. הם נסעו לשם ברכבת ולקחו מונית מהתחנה. כאשר התקרבו למקום, גברת בטלר אמרה: "אתם יודעים – זה האזור שבו נמצא הבית שלי."

הם המשיכו במורד השדרה – "אבל זה הבית שלי!" היא אמרה.

כאשר הגיעה בעלת הבית, היא אמרה לה: "זה בטח יראה לך מאוד מוזר, אבל אכפת לך אם אני אראה לך ולמשפחתי את הבית? המעבר הזה מוביל לספרייה, ומשם אפשר לצאת לחממה, והפשפש הזה מוביל לחדר הציור." וכן הלאה. וזה היה בדיוק כפי שהיא אמרה. בסוף במעלה המדרגות הם ראו דלת מרופדת. גברת בטלר הייתה בפעם הראשונה מופתעת: "אבל הדלת הזאת לא נמצאת בבית שלי!" היא אמרה.

"גברת, אני לא מבינה על איזה בית את מדברת," אמרה בעלת הבית, "אבל הדלת הזאת היא חדשה. היא נמצאת פה רק ששה שבועות."

טוב. הבית עמד למכירה והמחיר שביקשו בעדו היה מאוד נמוך והם החליטו על המקום, שהם קונים אותו. אבל אחרי שהרכישה בוצעה והם כבר שילמו עליו, המחיר היה נמוך בצורה כל כך משמעותית שהם לא יכלו להימנע מן החשש שמשהו לא בסדר עם המקום. הם ניגשו על כן לסוכן שדרכו קיבלו את כתובת הבית ואמרו לו: "טוב אפוא, הרכישה הושלמה והחוזה נחתם. אכפת לך לומר לנו מדוע המחיר שנדרש בעד הבית היה כל כך נמוך?"

הסוכן היה די מבועת כשראה את גברת בטלר, ואז הוא התאושש ואמר: "כן, זה נכון. העסקה הושלמה ולא יגרם שום נזק אם אגיד לכם עכשיו. העובדה היא שלבית הזה יצאו מוניטין של בית רדוף רוחות, אבל את גבירתי, לא צריכה לדאוג, מכיוון שרוח הרפאים שראיתי שם, זה את עצמך!"

נוסח עברי: יואל פרץ

אירלנד, חלום, רוח רפאים