אוצר הסיפורים
של יואל פרץ
מה הדבר הכי חשוב לבדואי במדבר?
סוחר עשיר עשה פעם את דרכו בשיירת גמלים שחצתה את המדבר. הסוחר שלא היה רגיל בתנאי המדבר, התנמנם על גמלו. לפתע התעורר ונוכח לדעת שהשיירה התקדמה ונעלמה והוא נותר לבדו עם הגמל. מאחד ולא היה מנוסה בקריאת עקבות, לא הצליח לחזור ולחבור לשיירה. הוא הדהיר את גמלו בכיוון שלפי דעתו פנתה אליו השיירה, אך למעשה רק הלך והתרחק ממנה. בסופו של דבר כרע הגמל תחתיו ומת. הסוחר מצא עצמו בלב המדבר לבדו. עד מהרה אזלו כל המים שהיו ברשותו והוא החל לחוש את ייסורי הצמא. הוא כבר חשב שנגזר עליו למות בצמא באמצע המדבר, כאשר הופיעה לפתע קבוצת בדואים. הם השקו אותו מים מכליהם, הרכיבו אותו על גמל והביאוהו לאוהל השייך. באוהל השייך שבה רוחו אליו. הוא התכוון לחזור לעירו ברגע שיתאושש מעט ממה שעבר עליו. אך בעודו לוגם מן הקפה שהגיש לו השייך, נתקל מבטו במבטה של בת השייך היפיפייה שהציצה בו מאחורי מחיצת הנשים. אש האהבה נדלקה בלבו של הסוחר הצעיר. הוא פנה אל השייך ואמר לו: "ראה, אני צעיר ועשיר ובעל מעמד בעירי. ברצוני לשאת את בתך לאשה." השייך חשב מעט ואז ענה לו: "לכבוד רב יהיה לי להשיא את בתי לך, אך תחילה ברצוני לוודא שאכן מבין אתה את הליכותינו ומסוגל להשתלב בינינו. ברצוני להציג לך שאלה אחת. אקציב לך יום שלם לענות עליה. אם תדע את התשובה תוכל לשאת את בתי. השאלה היא: מהו הדבר החשוב ביותר לבדואי במדבר?" למחרת היום בא הצעיר אל השייך ואמר לו: "אני חושב שאני יודע את התשובה: מים!" "מים זה ללא ספק דבר שבלעדיו אי אפשר להתקיים במדבר אך לא זה הדבר הכי חשוב לנו, הבדואים. אני נותן לך הזדמנות נוספת – עוד שלושה ימים לחשוב." כעבור שלושה ימים בא הצעיר ואמר: "חשבתי על שאלתך. אני חושב שהתשובה היא הגמל!" השייך שתק שעה ארוכה כשהוא מוצץ מן הנרגילה שלו. הוא לגם ספל קפה ועוד ספל ועוד ספל ולבסוף אמר: "אכן גם הגמל הוא נכס לבדואי במסעותיו במדבר ובלעדיו יקשה עליו מאוד להתקיים כאן ואף על פי כן יש דבר שהוא עוד יותר חשוב לנו הבדווים. אתן לך שהות של שנה שלמה לפתור את חידתי. אם תביא לי את התשובה תקבל את בתי." הסוחר חזר לביתו ולעסקי השטיחים שלו. שנה שלמה חיפש תשובה ולא מצא. כשהתקרבה השנה לסיומה, החליט לחסל את עסקיו וללכת אל השייך בתקווה שאולי בדרך תמצא לו התשובה. הוא מכר כמעט את כל הסחורה. נותרו לו שלושה שטיחים יקרי ערך. אשה אחת נכנסה לחנותו. הסוחר הציע לה את השטיחים שנותרו במחיר אלף דינר, מחיר שהיה נמוך בהרבה משווים האמיתי. האשה לא מיהרה להשיב על הצעתו. שעה ארוכה בחנה את השטיחים ולבסוף אמרה: "אני מוכנה לתת לך חמש מאות דינר." "חמש מאות דינר?", נדהם הסוחר, "בשום פנים ואופן!" האשה פנתה לדרכה. כשהגיעה לפתח צעק אחריה הסוחר: "גברת בעד שבע מאות דינר אתן לך אותם!" האשה לא הגיבה והמשיכה ללכת. "בסדר", נכנע הסוחר "אתן לך אותם במחיר חמש מאות דינר!" האשה שבה לחנות. היא שבה ובדקה את השטיחים, הוציאה מטר מתקפל ומדדה אותם ולבסוף אמרה: "השטיחים יפים אבל לא מתאימים לדרישות הבית שלי. אני מוכנה לשלם לך מאתים וחמישים דינר." "מאתיים וחמישים דינר? הרי לפני רגע הסכמת לשלם חמש מאות? לא! למחיר כזה אני לא מוכן·" "אם כך, אלך לי לדרכי." אמרה האשה. כשהגיעה לפתח צעק אחריה הסוחר: "ארבע מאות!" "לא" "שלוש מאות ועשרים!" "לא" "טוב שיהיה. מאתיים וחמישים, מחיר אחרון." האשה חזרה והחלה שוב לבדוק את השטיחים. פרשה אותם, הביאה אותם לאור, הסתכלה ומיששה ולבסוף אמרה: "הצבעים לא הולמים בדיוק את מה שאני צריכה. אני מוכנה לשלם לך מאה דינר עבור שלושתם." "איך זה יתכן?" נזעק הסוחר, "הצעתי לך אותם בעשירית ממחירם האמיתי. הרי את בעצמך הצעת לי מאתים וחמישים!" "שיניתי דעתי." אמרה האשה בנחת, "מאה, זה מה שאני מוכנה לתת." "אוריד לך את המחיר למאתיים!" "לא." "מאה וחמישים!" "לא." האשה כבר יצאה מהחנות והסוחר צעק אחריה: "בסדר. שלמי לי מאה דינר וקחי אותם!" האשה חזרה לחנות ושוב התחילה למשש ולבדוק ולמדוד. אחרי שעה ארוכה אמרה לו: "חשבתי שוב על העניין אני מוכנה לתת לך חמישים דינר." "אבל הרגע הסכמת למאה!" "לא אמרתי שהסכמתי. רק חזרתי לבדוק אם העסקה כדאית." "את יודעת מה?" אמר הסוחר, "קחי אותם בחינם ולכי מפה!" האשה קיפלה את השטיחים העמיסה אותם על גבה ויצאה מן החנות, והסוחר סגר את חנותו ויצא לדרך. הוא הגיע אל השייך במדבר בדיוק בזמן. השייך קיבל את פניו, הגיש לו קפה ועוד קפה, שאל לשלומו ופטפט אתו. לבסוף לאחר שנח ואכל ושתה, פנה אליו השייך: "מה התשובה לשאלתי?" "הדבר הכי חשוב לבדואי במדבר", השיב הסוחר, "זו הסבלנות!" "צדקת!" אמר השייך, ועוד באותו יום החלו ההכנות לנישואיה של בת השייך לסוחר. האם נשאר הזוג המאושר לגור באוהל בלב המדבר? או העדיף לחיות בזמר ושיר בביתו של הסוחר בלב העיר? זאת אבדוק בקרוב בחנות ואספר אם תתאזרו בסבלנות!
זהט עיבוד שלי לסיפור בדווי ששמעתי מפי בתי, רבקה פרץ.
בדווים, מדבר, אהבה