יום אחד הייתה לנערה בכפר מחלה בחזה שלה. כאשר ניסתה לדבר, השתעלה. הייתה לה בעיה בחזה שלה. עלו ממנו רעשים.

מרפא זקן ששמו היה ביצת-אווז הגיע לביתה של הנערה. הוא רכן על חזה כדי להקשיב. הוא הקשיב בתשומת לב רבה ואז אמר לאנשים שהתאספו שם: "אני שומע שועלה פוסעת על גבי שלג קפוא. היא עייפה, היא מותשת, היא מתנשמת בכבדות. היא גם צולעת במקצת. השועלה הזו מתנשפת. היא נמצאת במסע ארוך השועלה הזו. ההילוך שלה נוקשה ומדי כמה צעדים היא מחליקה על השלג הקפוא. זה הרעש שאני שומע בתוך החזה שלה."

צייד ששמע זאת אמר לנערה החולה: "אנחנו נביא אתנו את השועלה הזו ונראה לך אותה." ואז, בחברת ציידים נוספים יצא לדרך. אבל גם במנעלי שלג הייתה ההליכה קשה ולעתים קרובות מעד צייד זה או אחר על השלג הקפוא, ובכל פעם שדבר זה קרה היה המרפא בכפר מודיע לאנשים סביבו מה מתרחש אצלם.

ושם בחוץ עקבו הציידים אחרי השועלה עד רדת החשיכה. הם נאלצו אז לחנות והקימו מדורה.

כאשר נעצרו הציידים והקימו מדורה, גחן המרפא בכפר פעם נוספת מעל לחזה של הנערה. הוא אמר: "יהיה לה חום גבוה רוב שעות הלילה."

בבוקר יצאו הציידים לדרך. כאשר ראו את השועלה במרחק אמר אחד הציידים: "אנחנו כל כך רעבים. נצטרך לאכול את השועלה כאשר נתפוס אותה. אנחנו כל כך רעבים!"

"לא" אמר צייד אחר, "הבטחנו להביא אותה חזרה אל הנערה."

"נוכל להביא לה את הפרווה."

"זה לא מספיק."

הם יצאו שנית לדרך. השועלה הופיעה שוב על קו האופק. היא המשיכה להתנהל בשלג כשהיא מועדת עליו לעתים.

"הנערה בכפר בודאי משתעלת עכשיו מאוד." אמר צייד אחד. כולם היו תמימי דעות אתו ודאגו לנערה. אך גם באותו יום לא עלה בידם לתפוס את השועלה. הציידים לא אכלו והם לא הרגישו כל כך טוב. הם התחילו להשתעל ואז התחילו להופיע סביבם שועלים רבים על קו האופק. זה היה מבלבל. זה הקשה עליהם לדעת אחרי איזה שועל לעקוב.

אחד הציידים אמר: "ווינדיגו גורם לנו להיות חולים וחלשים. ווינדיגו גורם לכל זה, ועכשיו השועלים המבלבלים הללו זה מעשה ידיו של ווינדיגו!"

בוהק השלג עיוור את הציידים שאימצו את עיניהם בהביטם על השועלים שמסביבם. הם התחילו לשוטט בכיוונים שונים והתרחקו איש מרעהו. כל צייד נע לכיוון שועל אחר. כאשר הרפה מהם עיוורון השלג ראו הציידים שאחד מן החבורה נעדר! אז ידעו שעליהם למצוא את הווינדיגו ולהרוג אותו. שוב יצאו הציידים לדרך. עכשיו ראו רק שועלה אחת. הם עקבו אחריה והפעם עלה בידם לתופסה. הם אמרו לשועלה: "האם את עובדת בשביל הווינדיגו הזה?"

השועלה אמרה: "מדוע אתם עוקבים אחרי? הרגו אותי וגמרנו. אני עייפה ואני חולה בגלל שאינכם מניחים לי לצוד ולאכול. אינני יכולה לרוץ יותר."

צייד אחד אמר: "לא, אנחנו לא רוצים להרוג אותך. אנו זקוקים לך בשביל לעצור מחלה של נערה אחת בכפר שלנו."

באותו רגע שמעו קול מאחריהם. הם הסתובבו - שום דבר! אבל כאשר פנו שוב, הוא היה שם. הווינדיגו היה שם במקום השועלה.

בכפר מאחור גחן המרפא מעל חזה של הנערה. הוא אמר: "הלב דופק מהר מאוד. הציידים מפחדים!"

המרפא ידע שעליו ללכת מיד אל הציידים לעזור להם. הוא עשה בקסמיו. הוא הביא את עצמו לשם בכוח הקסם שלו. כאשר הגיע לשם עשה שוב בקסמיו הוא קסם בשלג חור שאיבה שדפנותיו עשויים חֵלֵב. הווינדיגו נפל לתוכו. זה המס את לבו.

אחרי זה הופיעה שוב השועלה. הציידים הביאו אותה חזרה לכפר. המרפא שחזר גם הוא, אמר לנערה: "התיישבי והסתכלי איך השועלה הולכת."

היא התיישבה והסתכלה. השועלה התחילה ללכת על השלג הקפוא. השועלה החליקה שוב על פני השלג החלק. היא התרחקה מן הכפר יותר ויותר. קול צעדיה נעשה עמום יותר ויותר וכך גם שיעולה של הנערה. כוחותיה של השועלה שבו אליה והיא התחילה לרוץ. אף אחת מהן, לא השועלה ולא הנערה, לא הרגישו יותר חולות. ככה הן ריפאו אחת את השניה.