שם הסיפור:

סיפורו של חג'י

מספרים שבאחת מערי המזרח חי פעם סוחר עשיר ושמו חג'י. כמוסלמי אדוק היה כמובן אדם נשוי אך עם זאת לא היה אדיש לקסמיהן של נשים. והנה אירע באחד הימים שגברת מקסימה באה לחנותו לקנות תבלינים אחדים. לאחר שעזבה האשה הנאה את המקום לא יכול חג'י למחות את תמונתה מנגד עיניו. עוד הוא מהרהר בקסמיה והנה הופתע למצוא על הדלפק תיק בד קטן בצבע שחור שהכיל שנים עשר גרגרי חיטה ושנשכח קרוב לודאי על ידי הגברת.

חג'י שהה בחנותו עד שעת ערב מאוחרת בתקווה שאולי תחזור האשה או אחד ממשרתיה לקבל את התיק וכך תינתן לו האפשרות לחזות פעם נוספת בזיו פניה או לפחות לברר את מקום מגוריה, אך תוחלתו נכזבה והוא שב מהורהר לביתו. שם ישב שקוע במחשבותיו ולא שת לבו לאשתו.

ימים אחדים התהלך שחוח ומדוכא, אך לבסוף נענה להפצרותיה של רעייתו שביקשה לדעת מה מציק לו, והוא סיפר לה את מה שארע והתודה בפניה שמאותו יום גורלי היו לבו והגיגיו טרף לאותה אשה נאה ובלתי ידועה.

"הו, בעלי," השיבה לו רעייתו "וכלום אינך מבין מה משמעותו של התיק השחור המכיל שנים עשר גרגרי חיטה?"

"אבוי," השיב לה, "אין לי כל מושג."

"הכיצד זה בעלי, הרי זו פשוט מַפָּה! הדברים ברורים כאילו בטאה אותם במו פיה: היא מתגוררת בשוק החיטה בבית מספר שתים-עשרה שדלתו שחורה!"

נרגש ביותר מיהר חג'י לצאת מביתו וללכת אל שוק החיטה. הוא גילה שאכן קיים שם בית מספר שתים-עשרה ודלתו של הבית צבעה שחור. הוא הקיש ללא שהיות על הדלת. הדלת נפתחה ואת מי ראו עיניו אם לא את אותה גברת שקיווה לפגוש. אך הנה במקום לפנות אליו בדברים נטלה גיגית מים ושפכה את המים אל הרחוב ואחר כך נעלה את הדלת.

חג'י לא ידע מה לחשוב. הוא השתהה זמן מה לפני הדלת הנעולה ואחר כך סב וחזר לביתו. בשובו ברך את אשתו לשלום בחביבות רבה יותר מכפי שנהג מזה ימים רבים וסיפר לה על מה שהתרחש.

"וכי מה," אמרה אשתו, "כלום אינך מבין מה משמעותה של גיגית המים שמימיה נשפכו לרחוב?"

"אבוי, לא."

"מסכן שלי," אמרה לו בקול מלא השתתפות בצער, "פירושו של דבר הוא שבצד האחורי של הבית זורם פלג מים ושעליך להגיע אליה משם."

חג'י זינק החוצה ובבואו לשם מצא כי אשתו צדקה: היה אכן פלג מים בצדו האחורי של הבית. הוא נקש אפוא, על הדלת האחורית.

הגבירה, במקום לפתוח לו את דלתה פתחה את החלון, הראתה לו ראי, הפכה אותו ואז נעלמה.

שעה ארוכה שהה חג'י בצידו האחורי של הבית, אך לאחר שלא נראה כל סימן חיים נוסף, שב לביתו מדוכדך הרבה יותר. משנכנס לביתו ברכה אותו אשתו לשלום: "נו, האם לא צדקתי?"

"כן." השיב חג'י, "את באמת אשה נפלאה, אבל אינני מבין על שום מה באה לחלון והראתה לי ראי משני צידיו במקום לפתוח לפני את הדלת."

"אה," אמרה אשתו, "פשוט מאוד: כוונתה היא שתבוא לשם בשעה שהירח ישקע, כלומר סמוך לשעה עשר בלילה."

השעה היעודה הגיעה. חג'י מיהר החוצה וכך גם עשתה רעייתו; זה לראות את אהובתו וזו להודיע למשטרה.

עוד חג'י והגבירה המקסימה מתנים אהבים בגן והנה הגיעו השוטרים, עצרו אותם והשליכו את שניהם לכלא, ואילו אשתו של ח'גי, לאחר שהשלימה את שליחותה, שבה לביתה.

למחרת בבוקר אפתה האשה כמות גדולה של עוגיות ושמה פניה אל הכלא. היא ביקשה מן השומרים לאפשר לה להיכנס ולחלק את העוגיות בין האסירים כמעשה צדקה למען שלום נשמתם של קרוביה שהלכו לעולמם. הייתה זו בקשה שלא ניתן לסרב לה והיא הורשתה להיכנס.

כאשר הגיעה אל התא שנכלאה בו אותה גברת שכה משכה את לב בעלה, הציעה לה להצילה מן הביזיון של משפט פומבי אם תבטיח לה שלא תוסיף עוד לשלוח מבטים חומדים לעברו של חג'י הסוחר. זו נענתה בחפץ לב לתנאי, ואשתו של חג'י החליפה מקומות עם האסירה.

כאשר הובאו שניהם לפני השופט נדהם חג'י בראותו שם את אשתו, אך בהיותו אדם נבון סכר את פיו והניח לה לדבר. אשתו של חג'י מחתה נמרצות בפני השופט על העלבון שנגרם לה ולבעלה: באיזו זכות נטפלים אליהם השוטרים ומשליכים אותם לכלא אך ורק משום שבחרו להתבודד בגן, והרי הם אנשים נשואים כדת וכדין. כדי לחזק את דבריה ביקשה להביא כעדים את שומר הרובע, את הקאדי שהשיאם ואחדים משכניה. השופט השתכנע בצדקתה והורה לשחרר את השנים.

חג'י המסכן היה המום ומוכה אלם בעת ששרך דרכו לביתו בלוית אשתו. הוא ציפה לבלות בכלא לפחות שנה או שנתיים.

רק משפט אחד עלה בידו להוציא מפיו: "את באמת אשה נפלאה!"

* * *

לנשים דרכים משלהן להשיג את מאווי לבן ולהגיע למטרתן וכאשר מצטרפים יחדיו כוחו ויוזמתו של גבר עם עורמתה של אשה אין דבר נבצר מהם. מי ייתן וגם אתם תמשיכו להשלים זה את זו וזו את זה לאורך שנים ארוכות וטובות ויחדיו תגשימו את כל משאלות לבכם!

הערות:

עיבוד שלי לסיפור עם טורקי

מילות מפתח:

טורקיה, חכמת נשים