בתקופת צ'ין (420-318 לספירה) עשה הסוּ יַן מיאנגסיאן את דרכו בנתיב החוצה את הרי סויאן. הוא פגש סטודנט שהיה שרוע לצד הדרך והתלונן על כך שרגליו כואבות. הסטודנט שאל את ין אם יסכים לשאת אותו בכלוב האווזים שאחז בידו.

בהניחו שהזר מתלוצץ, אמר יַן שהוא מסכים. מיד אחר כך זחל התלמיד לתוך הכלוב והתיישב בנוחות לצד שני האווזים. לא נראה שממדיו קטנו או שהכלוב נעשה גדול יותר. ין גם לא חש שהכלוב נעשה כבד יותר בעת שהרים אותו.

כאשר עצר לנוח מתחת לעץ, יצא התלמיד מהכלוב ושאל את ין אם חשקה נפשו במעדנים. כאשר הביע את הסכמתו, פלט הזר מפיו קופסת ברונזה עם כל מיני מעדנים נדירים. כל הכלים היו עשויים ברונזה, והמזונות היו טעימים מעבר לכל מה ש ין הכיר. אחרי סיבובי שתייה אחדים, אמר הזר ליַן: "יש לי אשה אתי שהייתי רוצה כי תצטרף אלינו."

"בסדר גמור," אמר ין, ואז פלט הזר מפיו נערה כבת שש-עשרה, לבושה בבגדי פאר ויפה להפליא.

לאחר זמן מה השתכר התלמיד ונרדם. או אז אמרה הנערה לין: "למרות היותי נשואה לסטודנט הזה, לאמיתו של דבר אני אוהבת גבר אחר, והוא נמצא אתי תמיד. עכשיו שהסטודנט ישן אני רוצה לבדר מעט את המאהב שלי, אם תבטיח לי שלא תספר זאת לסטודנט."

ין הבטיח, והנערה פלטה מפיה צעיר נאה כבן עשרים ושלוש או ארבע והציגה אותו בפני ין. לפתע החל הסטודנט להתנועע. או אז פלטה הנערה מפיה מסך ברוקד והציבה אותו בינו לבין מאהבה. ואז הלכה אל מאחורי המסך והצטרפה לסטודנט .

האיש הצעיר שנותר לבדו עם ין אמר לו: "אף על פי שהבחורה הזאת אוהבת אותי, אין היא ממלאת די את לבי. גם לי יש אשה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לראות אותה.

ין הבטיח לו שלא יספר על כך דבר והבחור פלט מפיו נערה כבת עשרים. השניים התרועעו יחדיו זמן רב ולגמו יין.

אבל לפתע שמעו כיצד הסטודנט מתנועע ומתהפך על משכבו, והצעיר אמר: "השניים האלה מתעוררים!" ומיד לקח את הנערה שפלט והחזיר אותה לפיו. אחר כך יצאה הנערה שהייתה עם הסטודנט מעבר למסך ואמרה למאהבה שבעלה עומד להתעורר. היא בלעה את הבחור ואת מסך הברוקד וישבה לבדה עם ין.

הסטודנט נעור משנתו ואמר לין: "צר לי שישנתי כל כך הרבה זמן והשארתי אותך יושב לבדך. כבר מאוחר, אני חייב לעזוב אותך."

הוא בלע את הנערה ואת כל הכלים, למעט מגש גדול, שאורכו היה כחצי מטר. את המגש הזה נתן לין באומרו: "אין לי דבר מלבד זה להציע לך כמזכרת לפגישתנו."

בתקופת טאי יואן (396-376) שימש ין כמנהל הארכיון המלכותי. פעם אחת עשה שימוש במגש שקיבל מן הסטודנט בעת שהגיש כיבוד לצ'אנג-סאן, המזכיר שנכח במקום. הלה אמר לו כי הכתובת החרותה על המגש, מעידה על כך שהוא נעשה בשנה השלישית של יונג פאינג (60 לספה"נ) משושלת האן.