היה פעם זקן אחד ולו גינה, גינה קטנה, אולי מטר על מטר. אמר לעצמו: "מה אני הולך לעשות עם הגינה הזאת? אני יודע! אשתול בה ירקות!"

הלך ושתל ממיטב הירקות, חסה ובצל, מלפפונים ועגבניות , חצילים וצנוניות, סלק וכרובית, במיה ושעועית – מכל טוב. יצאו לו ירקות – שגעון! כל עגבניה – מלפפון! כל מלפפון – עגבניה! משהו!

אמר: "מה אני הולך לעשות עם הירקות האלה? אני יודע! אביא אותם למלך!" הלך ומילא סל גדול במיטב הירקות, בא אל המלך דפק אצלו בדלת.

"מי שם?" שאל המלך.

"זה אני" אמר הזקן, "הבאתי לך מתנה!"

"אה! מתנות אני אוהב! תכנס, תכנס.

נכנס הזקן הביא לו את הסל. מה אני אגיד לכם המלך ממש התלהב. בחיים שלו לא ראה ירקות כאלה! כל עגבניה – מלפפון! כל מלפפון – עגבניה!

אמר לו: "מה אתה רוצה בשביל המתנה הנפלאה הזאת. אתה יודע, אני מלך, אני יכול לתת לך מה שתרצה!"

"תן לי פתק."

"פתק? איזה מין פתק?"

"תן לי פתק שכתוב עליו שכל מי שיש לו בית מרחץ בעיר יהיה חייב לי שני שקלים מס!"

"אין בעיה." אמר המלך. הוציא עט מהכיס ורשם לו פתק.

"תודה רבה, תודה רבה."

"רגע", אומר המלך, "זה כלום. בקש עוד מתנה."

"עוד מתנה? טוב, אז תן לי עוד פתק!"

"עוד פתק? ומה אתה רוצה שיהיה כתוב עליו?"

"שכל מי שיש לו קרחת, יהיה חייב לי מס שנתי שני שקלים."

"טוב מאוד, הנה הפתק, אבל עכשיו בקש משהו יותר רציני."

מה אתם חושבים שהוא ביקש? עוד פתק!

"עוד פתק? ומה לרשום עליו?"

"שכל מי שלאשתו קוראים פטמה, גם כן יהיה חייב לי שני שקלים מס!"

נתן לו.

"תודה רבה." הזקן כבר רצה לצאת.

"חכה רגע. זה כלום כל הפתקים האלה. בקש ממני משהו רציני!"

"טוב, אז תן לי עוד פתק!"

"ומה לרשום?"

"שכל מי שהאתון שלו המליטה עייר יהיה חייב לי שני שקלים מס."

לקח הזקן את הפתקים וימצא משם. הולך ברחוב, פתאום הוא רואה שלט גדול "בית מרחץ" ועל יד הפתח יושב אדם שמן עם תרבוש על הראש.

"תסלח לי, מה זה פה?"

"בית מרחץ. אתה לא רואה?!"

"ולמי שייך בית המרחץ?"

"לי! אתה רוצה להתרחץ תשלם."

"אתה בטוח שזה שלך?"

"איזו שאלה!"

"אם כך אתה חייב לי שני שקלים!"

"אני חייב לך שני שקלים? מה פתאום שני שקלים? מאיפה המצאת את זה?"

"יש לי פתק!"

"פתק מן המלך. כל מי שיש לו בית מרחץ בעיר חייב לי מס שני שקלים!"

"מה, השתגע המלך הזה? מה פתאום שני שקלים? לא מספיק מסים: מס הכנסה וארנונה ומע"מ ושמע"ם. התחיל להתרגז. מוריד את הכובע לנגב את הזיעה – מה הוא רואה יש לו על הראש? קרחת!

"סליחה, סליחה, אני טעיתי! אתה לא חייב לי שני שקלים."

"נו בטח שאני לא חייב לך. אמרתי לך."

"אתה לא חייב לי שני שקלים, אתה חייב לי ארבעה שקלים!"

"ארבעה שקלים? מה פתאום ארבעה שקלים? מאיפה המצאת ארבעה שקלים!" התחיל לכעוס ולקלל.

"אדוני, מה אתה מקלל ומה אתה מחרף ומה אתה מגדף. יש לי פתק."

"איזה מין פתק?"

"הנה, כל מי שיש לו קרחת חייב לי שני שקלים מס. שני שקלים על הקרחת. שני שקלים על בית המרחץ. יחד ארבעה שקלים. חשבון פשוט!"

מה? יצא מדעתו המלך הזה?!!" התחיל לקלל:

"שיפודים בגווך מלפנים ומאחור / בקבר אפל תקבר, הוי שחור!

הלוואי ותמות ותאכל רסיסים / ועורך יפשטו מעליך פסים!

גמל בלי דבשת, חמור בן פרה / יתוש, עלוקה ומדוזה צרועה!

טנופת מסרחת בלבן חמוץ / שתהיה ממועך, מקוצץ וחמוץ!

שתחלה בקדחת, בטיפוס, שלשול / ושבעה חזירים יבשלוך בישול!..."

"אדוני, מה אתה מקלל ומה אתה מחרף ומה אתה מגדף. יש לי פתק מהמלך. אין מה לעשות."

השתגע! קורא לאשתו: "פטמה! בואי תראי מה עשה לי המלך!"

"רגע, לאשתך קוראים פטמה?"

"אז מה אם קוראים לה פטמה?"

"אז אני טעיתי. אתה לא חייב לי ארבעה שקלים, אתה חייב לי ששה שקלים!"

"ששה שקלים? מאיפה פתאום ששה שקלים?"

"יש לי פתק!"

"איזה מין פתק?"

"הנה, כל מי שלאשתו קוראים פטמה חייב לי שני שקלים מס! שני שקלים על הקרחת. שני שקלים על בית המרחץ. שני שקלים על פטמה, יחד ששה שקלים!"

מסכן, כמעט התעלף מרוב כעס. נעתקו המלים מפיו. באה פטמה לראות על מה המהומה. באה פטמה ואחריה הולכת האתון ואחרי האתון עם שתי אוזניים ארוכות, עייר קטן.

"סליחה, סליחה, אני טעיתי! אתה לא חייב לי ששה שקלים."

"נו בטח שאני לא חייב לך. אמרתי לך."

"אתה לא חייב לי שני שקלים, אתה לא חייב לי ארבעה שקלים, אתה לא חייב לי ששה שקלים, אתה חייב לי שמונה שקלים שקלים!"

"שמונה שקלים? מה פתאום שמונה שקלים? מאיפה המצאת שמונה שקלים!" יוצא מדעתו.

מתחיל עוד פעם לכעוס ולקלל.

"אדוני, מה אתה מקלל ומה אתה מחרף ומה אתה מגדף. יש לי פתק."

"איזה מין פתק?"

"הנה, כל מי שיש שהאתון שלו המליטה עייר חייב לי שני שקלים מס. שני שקלים על העייר, שני שקלים על הקרחת. שני שקלים על פטמה, שני שקלים על בית המרחץ. יחד שמונה שקלים. חשבון פשוט!"

התחיל בעל בית המרחץ לקלל ולחרף ולגדף ולא הפסיק – עד היום הזה!

אבל את הכסף הוא שילם!...