ברכת הלבנה

זמן רב עבד רבי זלמן רק בשמש ולא זכה לראות את אור הלבנה. בכל פעם שקם משנתו בחצות הלילה לתפילת תיקון חצות, היו השמים מעוננים והלבנה לא נראתה. עד מהרה החל העדרו של אור הלבנה מחייו לתת בו את אותותיו. דומה היה הדבר כאילו הוא עמל בכרם צחיח, שלמרות כל מאמציו לא צומח בו דבר, שכן הצמחים נזקקים לא רק לאור החמה כי אם גם לאור הלבנה.

וכך היה רב זלמן מנוע ממצוות קידוש הלבנה בעת שזו הלכה והתמלאה והגיעה לרבע השני של החודש. בכל פעם שתר בעיניו אחר חרמש הירח החדש, הוא לא נראה לעין, ואת ברכת הלבנה ניתן לברך רק בעת שזו האחרונה נראית בשמיים.

העדרה של הלבנה מחייו החלה להדאיג את רבי זלמן, שהרי הלבנה היא סמל לגאולת ישראל: כשם שהלבנה שבה מגלותה ומתגלה במלוא יפעתה, כך גם עתיד עם ישראל לשוב מארצות גלותו ולחזור לארץ אבותיו, וכל עוד הלבנה נותרת נסתרת מעיניו, חש עצמו רבי זלמן בגלות.

ככל שחלף הזמן, כך הלכה וגברה כמיהתו של רבי זלמן לאור הלבנה, ולילה אחד ראה עצמו בחלומו ניצב בעיבורו של כרם. אשכולות הענבים הבשלים ציפו לבציר והירח המלא שפך עליהם את זהרו עד שנדמה היה לו שהאור נובע מן הענבים עצמם. ובחלומו היה רבי זלמן עובר מאשכול לאשכול ומזמורה אחת לרעותה ומברכם: "שלום עליכם", ואשכולות הענבים השיבו לו: "עליכם השלום". ובאותו רגע נשא רבי זלמן את עיניו למרום וראה את הלבנה במלוא הדרה ללא חציצה של שום עב, והיא הייתה כה זכה ובהירה עד שנדמה היה לו שהיא נמצאת בהישג ידו. ולפתע חש בביטחון בטוח, שאכן כך הדבר ולהפתעתו מצא עצמו מתרומם אל השמים, וכמעט נוגע בה.

רגע אחר כך חש שהוא דואה מטה לאיטו והדאייה הייתה כה מענגת עד ששב וזינק מעלה ושוב כמעט ונגע בלבנה. ואז, כאשר ניסה כוחו בפעם השלישית, התרומם רבי זלמן כל הדרך עד ללבנה וברגע שנגע בה, דובבו שפתיו את ברכת הלבנה שזמן כה רב לא השמיעה בקול. אחר כך נסחף רבי זלמן לאיטו חזרה אל האדמה, וברגע שנחת עליה הרגיש שכל כוחותיו שבו אליו ושוב אין הוא סובל מהיעדרו של אור הלבנה.

בבוקרו של אותו יום, לאחר שהתעורר, כינס הרב זלמן בית דין והציג בפניהם את השאלה: "האם ניתן למלא את מצוות קידוש הלבנה בחלום?"

בית הדין דן בדבר קצרות וארוכות ולבסוף הכריע וקבע שהדבר הוא אפשרי, שכן מן המקרא אנו למדים שחלומות חושפים את האמת, כמו חלומו של יעקב אבינו, שראה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו.

באותו לילה, לאחר שבית הדין הכריז על פסיקתו, ראה רבי זלמן בחזיון לילה, במו עיניו את הסולם העולה מן האדמה ומגיע לגן עדן, ואת המלאכים העולים ויורדים בו. וברגע זה של הארה פתאומית נגלתה לו מטרתם האמיתית של המלאכים: לשאת עימם את התפילות הבוקעות מפיותיהם של הישנים, תפילות אשר הקדוש ברוך הוא התייחס אליהן בדיוק כמו לתפילות שבקעו מפיהם בעת שהיו ערים, וקיבלן במלואן. הוא ראה גם כיצד נמסרות אותן תפילות לידי המלאך סנדלפון אשר נשא אותן מעלה מעלה בתוך זר קלוע של תפילות שפיאר את כס הכבוד של הקדוש ברוך הוא.

אחר כך גילה רבי זלמן כי מספר הברכות שנשא בעת שנתו לא נפל במספרו מן הברכות שביטאו שפתיו בעת היותו ער, שכן בחלום יכול אדם יכול לפרוק את משא נשמתו במלואה כשם שהוא עושה בהיותו ער, ובעיני השם יתברך משא החלום יקר ונכבד כמו משא המציאות.

נוסח עברי: יואל שלום פרץ

מתוך אוסף החלומות

The Dream Assembly – Tales of Rabbi Zalman Schacter-Shlomi

Collected and retold by Howard Schwartz, New York, 1988

ברכת הלבנה, חלום, יהודי