שם הסיפור:

איך בא הקפה לעולם

אתם יודעים איך בא הקפה לעולם? אתם לא יודעים. בואו ואספר לכם.

מספרים, ורק אללה הוא היודע אם אמת הדבר ואם לאו, שבאחד הימים ישב המלך שלמה, על כסא מלכותו אשר בירושלים, כשלפתע הופיע לפניו המלאך גבריאל, פתח לפניו ספר ואמר לו: "אדוני המלך, דע לך כי בעוד שבועיים ימים אתה מתבקש לעולם של מעלה. תמו חייך על פני אדמות, יעני, זמנך עבר!"

אמר לו: "מי? אני? המלך שלמה? החכם מכל אדם? אני צריך לעזוב את טוב העולם הזה ולעבור לעולם שכולו טוב?"

אמר לו: "מלך או אביון, חכם או טיפש, עשיר או רש – זה גורל כל האדם. אתה מלך. יודעים. זה לא פשוט בשבילך לעזוב ככה, יש לך עניינים לסגור, לכן נותנים לך התראה – נותנים לך הודעה שבועיים מראש. קבל את העניין בהבנה כי זו דרכו של עולם."

אחר כך סגר את הספר ואמר לו: " ביני ובינך, אם כל כך חשוב לך להמשיך ולחיות – יש בגן עדן מעיין של מי החיים. כל השותה מהם יחיה לעולם. רצונך, תשיג מן המים האלה ותשתה." אמר והלך לדרכו.

שלמה המלך לא התעצל. אתם הרי יודעים – הוא ידע שפת חיות ועופות. כינס אסיפה של כל החיות שבעולם: הפילים והאריות, הדובים והזברות, הנמרים והפרות והסוסים והגמלים, הכבשים והברווזים – כל החיות שבעולם. כולם התאספו ובאו, ניצבו לפניו בחצי גורן עגולה, כמו שאתם כאן מולי.

אמר להם: "מי מכן החיות, תעשה חסד עם מלכה ותביא לו ממי החיים אשר בגן עדן?"

קם הנשר הגדול, אמר: "אני!"

נתן לו המלך גביע גדול ומפואר עשוי זהב. אחז אותו הנשר בטפריו והמריא למרום. שלושה ימים ושלושה לילות, מעל ההרים ומעל הבקעות, מעל הכפרים ומעל הגאיות, עד אשר הגיע לשערי גן עדן, שאב לו ממי המעיין, וכעבור שלושה ימים נוספים הביא אתו את הגביע, שם אותו לפני המלך ואמר לו: "יחי המלך! בבקשה, שתה. שתה ותאריך ימים על ממלכתך!"

המלך שלמה מסתכל בגביע: לשתות או לא לשתות – מה אתם הייתם עושים? הייתם שותים? – חשב לעצמו: זה לא דבר פשוט. צריך להתייעץ.

עוד פעם עשה אסיפה של כל החיות שבעולם, הקרנפים הנמרים, הדובים, האריות, הנמלים והחוגלות, הדגים והאיילות. אמר להם: "ככה וככה. יש לי פה את מי החיים. מה אתם אומרים? לשתות או לא לשתות?"

כל החיות צועקות במקהלה: "לשתות! לשתות!"

"כולם בדעה אחת?"

אומרים לו: כן.

"לא חסר אף אחד?"

מסתכלים סביב, רואים – השועל חסר!"

"אה, איפה בן הבלייעל הלז? מהרו והביאו אותו לפני!"

יצאו הרצים דחופים ומבוהלים להביא את השועל לפני המלך. בא השועל, עומד לפני המלך – אוזניו שרוכות על כתפיו, זנבו משתלשל בין רגליו, כולו רועד.

פונה אליו המלך שלמה: "אנחנו, המלך שלמה, ציווינו להביאך לפנינו ולא באת!"

אומר לו: "כן, אדוני המלך, אתה יודע, יש לי אשה בבית, ילדים חולים..."

"טוב, טוב! שמענו וסלחנו. עכשיו אמור לי ידידי השועל – יש לי פה לפני את מי החיים. מה אתה אומר – לשתות או לא לשתות?"

השועל חושב רגע מרים את ראשו מסתכל ימינה מסתכל שמאלה, אומר: "מ... מה אומרות החיות האחרות?"

"כולם אומרים לי לשתות."

"טוב, בסדר, שתה אדוני המלך, שתה ותאריך ימים על ממלכתך!"

אומר לו: "רגע, רגע, חכה רגע. אתה שועל, ערמומי שבחיות ופיקח שבהן – אל תגיד לי מה שאומרים כולם. אמור לי את האמת – מה אתה חושב? אמור ואל תחשוש."

השועל שומע את זה, שותק רגע ארוך, אחר כך אומר לו: "אדוני המלך, אם אתה שואל אותי ככה, האמת אגיד לך, עצתי לך: אל תשתה!

ולמה? ראה, היום אתה מלך מפואר על ממלכתך, מוקף ידידים ורעים. מחר – כל ידידיך ורעיך ימותו על פניך, תישאר ערירי ובודד בעולם, וחוץ המזה אומרים: העולם כמו גלגל; היום אתה למעלה, מחר אוּפּס, יתהפך עליך הגלגל, תמצא את עצמך בשפל המדרגה, תמצא את עצמך בלי ידידים, בלי משפחה, בלי עושר בלי כבוד – מי יודע – אולי יבוא מלך כביר ממך ויוריד אותך מגדולתך. תמצא את עצמך בשאול תחתיות. למה לך? עזוב את העולם היום כאשר אתה בשיא התפארת. יזכרו אותך לעד ולנצח נצחים כגדול המלכים שהיו מאז ומתמיד. עצתי לך – אל תשתה!"

המלך שמע את זה, חשב רגע, אמר לו: "אתה צודק!"

פנה אל הנשר, אמר לו: "קח את מי הגביע חזרה לגן עדן!"

טוב, פקודה זה פקודה. תפס הנשר את הגביע בטפריו, המריא למרום – שלושה ימים ושלושה לילות, מעל ההרים ומעל הגאיות, עד אשר הגיע לשערי גן עדן וערה חזרה את מי הגביע אל תוך המעיין.

אבל מה – בדרכו לגן עדן, בהיותו מעל תימן, פרצה סערה עזה, וכנפיו רטטו קמעא, וכמה טיפות ממי הגביע נשרו על אדמת תימן. בכל מקום שנפלה טיפה, צץ ועלה שיח של קפה.

מאז אומרים הערבים: הקפה הוא מי החיים! לחיים!

הערות:

עיבוד שלי לסיפור שהופיע בקובץ הקראי של שמואל פייגוט מתחילת המאה העשרים "דבר דבור"

מילות מפתח:

קפה, מוות, מי החיים, שלמה, ערב