הייתה פעם משפחה עם שלושה ילדים. כשמתה האם אסף האב את ילדיו ואמר להם: "כאשר תגדלו ותעמדו ברשות עצמכם, יקבל כל אחד מכם את חלקו בירושה. יחד עם זאת, לאחר שתקבלו אותה תצטרכו לנסוע לאחד מן הכפרים הסמוכים, להרוויח את מחייתכם, אם רוצים אתם לחיות טוב."

השנים נקפו. האיש הזקן מת ושלושת הבנים נותרו לבדם. הבכור היה בן שלושים, האח השני בן עשרים והשלישי בן שתים עשרה או שלוש עשרה שנים. האח הבכור אמר לאחיו הצעירים: "בואו נלך לאיזה כפר קטן לעבוד ולהרוויח מה שנוכל."

הם ישבו יחדיו לדון בנושא. הבכור אמר: "למעלה בהמשך הדרך יש שלושה כפרים. אל הכפר הראשון אתה נכנס, עובד, וחוזר מתי שאתה רוצה. הסיפור של הכפר השני הוא קצת שונה: אתה נכנס אליו וחוזר מהר מאוד. הכפר השלישי הוא בהמשך הדרך. אתה עולה על הדרך ולעולם אינך חוזר."

"אני" המשיך האח הבכור "אלך אל הכפר שאתה נכנס אליו ויכול לחזור מהר."

האח השני אמר: "אני אלך לכפר שאפשר לחזור ממנו מתי שמתחשק לך."

האח הצעיר אמר: "אני אלך בדרך השלישית."

שלושתם יצאו לדרך. הבכור בא אל הכפר השני. בכפר שלו הוא היה יכול להרוויח, בוא נאמר, מאה דרכמות ליום. בכפר הזה הוא קיבל מאה ועשרים, אולי אפילו לא מאה ועשרים; יותר קרוב למאה ועשר, כך שלא היה הבדל גדול לעומת הכפר שלו. הוא החליט שמוטב לו לחיות בכפר שלו וחזר הביתה.

האח השני הגיע לכפר הראשון. בכפר שלו הוא הרוויח מאה ועשרים דרכמות ליום, וכאן הוא קיבל מאה וחמישים. "לא רע" הוא אמר "אני אשאר כאן לזמן מה." הוא שהה שם כמה ימים, השתעמם וחזר הביתה.

האח הצעיר הלך בדרך שאף אחד אחר לא רצה אפילו להתקרב אליה, אבל הוא החליט מה שהחליט ויצא לדרך.

כאשר היה כבר די רחוק שמע צעקות: "מישהו מתקרב!" וראה אנשים רצים מימין ומשמאל מתוך השדות, נושאים את כלי העבודה שלהם, ויוצאים לקדם לשלום את מי שהגיע. ברגע שהגיע, אחד מהם אמר: "אני אתן לו את הבת שלי לאשה!"

ומישהו אחר אמר "אני אתן לו הרבה כבשים וטלאים - כמה שירצה!"

"אני אבנה לו בית!"

"אתן לו כל מה שהוא רוצה!" אמר מישהו אחר.

ומיד הציעו לו שם בית. הוא ישן בכפר ומאז המשיך לגור שם. הוא חי, אוכל ושותה שם כמו מלך. אז איך הוא יכול לחזור? הוא פשוט לא יכול.

יכול להיות שזה מה שקורה לאדם שמת: הוא הולך ומוצא חיים טובים יותר ולא חוזר.