כאשר גירש אדוננו את אדם וחוה מגן העדן הארצי, לא יכלה חוה המסכנה לעשות שום דבר חוץ מלבכות ולהכות על חזה, ומרוב צער, עמל ורעב (דבר שעכשיו יכלה לחוש בו היטב) נפלה למשכב ודומה היה עליה שעוד מעט תשיב נשמתה לבוראה.

אדוננו שהוא תמיד אב רחמן, ריחם עליה ובראותו שאין לה לא רופאים ולא תרופות, שלח אליה את המלאך רפאל.

חוה המסכנה הייתה בתוך מערה, שוכבת על צרור חציר, רועדת מקור, והמלאך הקדוש אמר לה:

"חוה, אל תיראי כי האדון שלחני אליך וביודעו את צרכייך הוא מוסר לך בידי קופסה קטנה זו ובתוכה יש את כל הרפואות של כל העולמות. עכשיו, כאשר את או אדם או מישהו מן הילדים יזקק לרפואה כלשהי, אל תפתחי את הקופסה, אלא כרעי ברך והתפללי לאדון שישלח לך את המזור האמיתי ואז תראי שהרפואה תצא מן הקופסה בעצמה מבלי שפתחת אותה."

חוה לא הייתה צריכה לשמוע יותר מזה. היא התפללה לאדון ומן הסדקים של הקופסה הקטנה יצאה יונה קטנה. בהתרגשות רבה שחטה חוה את היונה והכינה ממנה ספל גדוש של מרק מהביל. רק לאחר שלגמה ממנו חשה שהיא שבה לחיים.

מאותו יום כל פעם שאחד מבני המשפחה חלה, הייתה חוה כורעת על ברכיה ובכל פעם יצאה החוצה יונה.

אבל פעם אחת שיחקו קין והבל עם הקופסה. הקופסה נפתחה ומה אתם חושבים קרה? הרפואות התעופפו להן כמו עדת סנוניות. אדם וחוה מיהרו לרוץ אחריהן בניסיון לצודן, אך איך אפשר לתפוס ציפור במעופה? לבסוף פנה אדם אל חוה ואמר לה:

"אל תבכי. אף אחד לא אשם. אולי זהו סימן משמים שלכל מחלה התרופה הטובה ביותר היא מרק יונים."