לרשימת הסיפורים

לדף הראשי של אוצר הסיפורים


אוצר הסיפורים
של יואל פרץ

לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 105


שם הסיפור:

הנערה ושלושת המחזרים

מספרים שהיו פעם שלושה אחים שהשתעו בחברתה של נערה אחת. ארבעתם נולדו וחיו באותו כפר. הם מאוד אהבו זה את זה והיו קשורים אחד לשני. כאשר בגרו והיו לגברים ונשים, כל השלושה חשבו עליה המון. ומכיוון שכך הם נהגו ללוות אותה הביתה בזמנים שונים, ג'ו, סטיב וג'ון – אלה היו השמות שלהם, אבל את ג'ון שהיה הצעיר ביותר היא אהבה הכי הרבה והוא מצדו השתדל לשהות בחברתה כמה שיותר.

השניים האחרים התחילו קצת לקנא. יום אחד הם אמרו לו, לאח הצעיר, שאם לא יתחיל לצמצם את הביקורים שלו אצלה סופו יהיה רע ומר. אבל הוא לא היה מוכן לוותר, ואז, לילה אחד הם תפסו אותו והכניסו לו מכות רצח ואמרו לו שאם יראו אותו אי פעם בחברתה הם יהרגו אותו, כי הנערה מיועדת לאחד מהם.

מכיוון שהוא היה בחור צעיר, הוא הסתלק משם לשבע שנים, ובמשך כל אותן שנים הוא הפך לאדם עשיר. בינתיים נודע לו שאמו נפטרה. אמא שלו חשבה עליו הרבה ומה שהיא השאירה לו בתור ירושה היו שלוש טבעות מאוד יקרות משובצות יהלומים.

אחרי שחלפו שבע שנים הוא החליט לחזור לכפר. כאשר הגיע לבית שלו נודע לו שהאחים שלו עדין בחיים ואף אחד מהם לא התחתן עם הנערה. על הטבעות שהשאירה לו אמא שלו נודע לו מפי דודתו. הוא סיפר לה מי הוא והשביע אותה שלא תגלה לאף אחד את זהותו. היא נתנה לו אם כך את הטבעות שאמא שלו השאירה לו בירושה, למקרה שהוא ישוב אי פעם לשם.

הבחור התחפש. הוא התלבש בבגדים פשוטים אף על פי שהיה אדם די עשיר כשחזר לכפר, ויצא לצייד כשהוא עונד אחת מאותן טבעות על אצבעו. הוא שמע מספרים, שאחד משני האחים שלו אמור להתחתן עם הנערה, אבל הם לא ידעו איזה מהם. גם האחים עצמם לא ידעו. אבל האחד שיצליח לספר את הסיפור הטוב ביותר יהיה זה שיתחתן אתה, והם עמדו להינשא באחד הערבים במהלך השבוע.

כאשר הצעיר יצא לצייד, הוא עשה זאת בעיקר בשטחים שנשקפו אל הבית שלה ובסוף הוא ראה אותה מציצה מן החלון. הוא ידע בדיוק מה המצב הכלכלי שלה ושל שני האחים שלו ולכן הוא הציג לראווה את אותה טבעת יקרת ערך על אצבעו, אף על פי שהיה לבוש בבגדים גסים ובלויים של מקבץ נדבות.

הנערה חשבה לעצמה: "איך זה שלקבצן הזקן הזה יש טבעת כל כך יקרה?"

היא אמרה לעצמה: "הוא מקבץ נדבות ומחפש משהו לאכול. למה שתהיה לו טבעת כזאת יקרה?" היא פתחה את הדלת ושאלה אותו אם היא יכולה לעזור לו במשהו וביקשה לדעת מאיפה הוא השיג את אותה טבעת יקרה, כשהוא עצמו לבוש בלויי סחבות. הוא אמר לה שהטבעת שלו ושהיא הגיע לידיו בדרכי יושר.

ואז היא אומרת לו: "הטבעת הזאת למכירה?"

הוא אומר כן, והיא שואלת: "כמה אתה רוצה בשבילה?"

"אה," הוא אומר, "אי אפשר לקנות את הטבעת הזאת בכסף. יש רק דבר אחד שתמורתו אני אסכים להיפרד ממנה."

היא אומרת לו: "אני יכולה לקנות אותה?"

הוא אומר: "כן, את יכולה."

"טוב, אז מה הסיפור? אם זה משהו שאני יכולה לעשות, אני אעשה את זה בתנאי שזה משהו סביר ונכון."

והוא עונה לה: "אם תתני לי לנשק את גב ידך, אתן לך את הטבעת."

היא חשבה שזה דבר איום ונורא לתת לקבצן הזקן הזה לנשק את היד שלה, אבל היא הושיטה בביישנות רבה את היד והוא נישק אותה. הוא הסיר את הטבעת ונתן לה אותה ואחר כך חזר הביתה. למחרת בבוקר הוא שוב יצא לצייד וחלף סמוך לאותם שטחים וראה את אותה הגברת, והפעם הייתה לו הטבעת השנייה היותר יקרה על אצבעו, אבל הבגדים שלו היו גסים ובלויים.

היא צפתה בו באותו קבצן בשובו עם הרובה וכלי הצייד שלו וראתה שיש לו על אצבעו טבעת הרבה יותר נחמדה מהקודמת, ואז היא פותחת את הדלת, מברכת אותו לשלום ואומרת: "אני רואה שהשגת טבעת הרבה יותר יפה. תגיד, היא למכירה?"

"כן." הוא אומר, "אבל אי אפשר לקנות אותה בכסף."

"מה אתה רוצה בשבילה?"

"שום דבר יותר מאשר לנשק אותך על הלחי."

היא חשבה שזה דבר נורא, אבל היא כל כך רצתה את הטבעת, אז היא נתנה לו לנשק אותה. הוא הסיר את הטבעת ונתן לה אותה – את הטבעת השנייה.

עכשיו נשארה לו רק טבעת אחת שהייתה יקרה יותר מן השתיים האחרות, ואז הוא יוצא שוב לצייד בקרבת אותם שטחים. היא רואה אותו ואומרת לעצמה: "אה, הנה עוד פעם מגיע הקבצן. איזה טבעת נהדרת יש לו הפעם." מאחר וחשבה אותו לקבצן וראתה שהוא לבוש בגדים גסים ובלויים, היא פתחה את הדלת ושאלה אותו מה הוא רוצה בשבילה.

"גברת," הוא אומר לה, "אני חושש להגיד לך את המחיר של הטבעת הזאת. את עלולה להיפגע."

היא עונה לו: “לא חשוב, יהיה המחיר מה שיהיה. אם זה מחיר שאני יכולה לשלם אותו, הטבעת הזאת תהיה שלי."

"יש רק דבר אחד שתמורתו תוכלי לקבל את הטבעת הזאת."

"ומה זה הדבר הזה?"

"הכותונת שאת לובשת על גופך – זה המחיר של הטבעת."

היא חשבה רגע ואז היא אמרה: "בסדר." היא נכנסה לבית, החליפה בגדים ונתנה לו את הכותונת שלבשה קודם על גופה.

הבחור הלך לדרכו. הוא ידע שבאותו לילה אחד מן האחים שלו אמור להינשא לנערה, אבל הם עדיין לא יודעים מי מהם יוכל לספר את הסיפור הכי טוב. הוא התלבש בבגדים של אדון עשיר והייתה לו הופעה מרשימה. הוא ידע את מועד החתונה ובאותו יום הוא שם פעמיו לבית שלה. הוא הגיע לבית וצלצל בפעמון ואבא של הנערה פתח את הדלת. ואז הוא פונה אליו ואומר לו: "תסלח לי, אבל זה אזור כפרי ואין כאן שום אכסניה. האם יש פה איזה מקום שאוכל למצוא בו מחסה ללילה?"

"תשמע," הוא עונה לו, " אנחנו מאוד עסוקים הערב כי הבת שלי עומדת להתחתן, אבל אתה יודע מה – תן לי רגע להתייעץ עם אשתי."

מאחר והוא היה לבוש כאדון מכובד הם אמרו לו: "תראה, אם לא אכפת לך שמתנהלת פה חתונה הערב, אנחנו יכולים להלין אותך אצלנו."

הוא ראה שהדברים מסתדרים בדיוק כמו שהוא תכנן. הוא אמר להם שהוא לא רוצה להיות עליהם למעמסה ושהוא יכול לגשת לבית השכן. אבל מכיוון שהוא דיבר בצורה מאוד מנומסת, הם עמדו על כך שיכנס ויהיה האורח שלהם.

כשהגיע הערב והכל היה מוכן לחתונה, הגיעו שני האחים וסיפרו את סיפורי ההרפתקאות שלהם. לברנש הראשון לא לקח הרבה זמן לספר את סיפורו, וגם השני סיפר את הסיפור שלו, אבל במהלך הסיפורים שלהם, הנערה כל הזמן נעצה עיניים באדון המכובד, כי היא הרגישה שאיך שהוא, הפנים שלו מאוד מוכרות לה והדבר הזה לכד את כל תשומת לבה. לא היה אכפת לה בכלל מאף אחד משני הסיפורים. בסוף היא ניגשה אליו ואמרה:

"מה אתך? האם אתה נשוי?"

"לא," הוא אומר לה, "אני לא נשוי. הייתי שמח מאוד להתחתן, אבל כנראה שזה לא מה שהגורל שלי הועיד לי."

ואז היא פרשה בפניו את תעלומת סיפור החתונה שלה ואת זה שכל אחד מהאחים היה אמור לספר לה סיפור כדי שתחליט עם מי מהם היא תתחתן, אבל אף אחד מהסיפורים לא סיפק אותה. היא שאלה אתו אם הוא היה רוצה להתחתן אתה ואמרה לו שאם הוא יספר סיפור שיספק אותה הוא יוכל להיות לה לבעל.

האח הצעיר התחיל לספר איך יצא לדרכו לפני שבע שנים וחזר עכשיו ואז הוא אומר: "כשהגעתי לכאן יצאתי לצייד בשטח שהיה מאוד מוכר לי והיה לי מזל יוצא מן הכלל: ראיתי עפרה צעירה חמודה להפליא. יריתי בה ברובה שלי והצלחתי רק לשרוט אותה. בפעם השנייה כשיצאתי לצייד ראיתי שוב את אותה עפרה והפעם הצלחתי לפצוע אותה פצע עמוק יותר. ביום השלישי יצאתי שוב לצייד, פגשתי אותה והפעם מאמצי הוכתרו בהצלחה: תפסתי אותה! אם אתם לא מאמינים לי, יש לי כאן את העור שלה בתור הוכחה."

ועם הדברים האלה הוא התיר את החבילה שהחזיק בידו והוציא משם את הכותונת של הנערה.

באותו רגע הנערה זיהתה אותו והם נישאו זה לזו עוד באותו ערב. הם חיבקו איש את רעותו באהבה גדולה וחגגו באותו לילה את חג כלולותיהם.

הערות:

הלן קרייטון היא חוקרת פולקלור קנדית מנובה סקוטיה שאספרה שירים וסיפורי עם במזרח קנדה.

הסיפור המובא כאן סופר על ידי נורמן מק-גרט, פורט וויד, נובה סקוטיה.

נוסח עברי: יואל פרץ

מילות מפתח:

קנדה, נובה סקוטיה, אהבה, חיזור

לסיפור הבא

לסיפור הקודם