חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

ה' פותח קשרים

היה פעם איש ישר ואמיד אשר מזלו הורע לו. הוא ירד מנכסיו, עסקיו התמוטטו לגמרי, כל אוצרותיו ירדו לטמיון, ימים קשים באו עליו והוא חי בחרפה ובביזיון. ואם לא די בכך, אשתו הלכה לעולמה, והילדים, מרוב צער ודאגות, חלו במחלות.

הוא היה יושב ובוכה ואנחותיו עולות לשמיים, כי אחד מילדיו זקוק לרופא, והשני – לתרופה ומזונותיהם מדולדלים, והם חיים בצרה ובמצוקה רבה: אחד מבקש לחם, אחד מבקש מרק חם, ואין מהיכן להשיג, ובגדיהם קרועים אפילו כיסוי לעת שינה אין להם.

האיש כבר לא יכול להתאפק. הוא מחל על כבודו ועל החן והחסד שהיו לו בעבר והתחיל לחזר על הפתחים ולבקש נדבות. בבוקר היה יוצא מהבית ומושיט ידו בשפלות רוח לפני כל אדם בתקווה שייתנו לו כמה פרוטות או חתיכת לחם, שיוכל להביא לילדיו. בערב היה שב לביתו עם עיניים מלאות בדמעות. בימים היה מחזר על הפתחים ובלילות היה מטפל בילדיו החולים. בימים היה מתבייש מהבריות ובערבים היה מתבייש מילדיו וחש שהוא חסר תקווה.

יום אחד יצא כהרגלו לחזר על הפתחים ולבקש נדבות, אבל לא בא לידו דבר והוא חש שבור ומדוכא. הוא הלך להרבה בתים ודפק על שעריהם ואיש לא עזר לו במאומה, וכבר הגיע לסף התמוטטות וקשה היה לו לחזור הביתה בידיים ריקות. בייאוש רב חזר על עקבותיו ופנה לכיוון ביתו. לפנות ערב עבר בדרכו על יד בית הרחיים. נכנס לשם וראה איכר. התחנן לפניו, והאיכר נתן לו חופניים של חיטה.

מאחר ולא היה לו שקית או כלי אחר ביד, שפך האיש את החיטה אל שולי בגדו וקשר אותו. הוא הודה לאיכר ובלב מלא שמחה פנה אל ביתו.

השעה היה שעת בין הערביים והוא התחיל להתפלל ולהתחנן לאלוקים ולשפוך את לבו המלא בדאגות לפני אלוקיו. הוא נשא עיניו לשמיים ואמר: "ריבונו של העולם, אתה הוא בעל הרחמים, ואתה הוא המרים והמשפיל. מה עשיתי שנתקלתי בכל כך הרבה צרות ובעיות, וכל הצרות של העולם נפלו עלי בבת אחת? וכי לא היה מספיק שירדתי מנכסי? למה אשתי מתה עלי? ואם לא די בכך שאשתי מתה, מהיכן באו המחלות לילדי הנקיים מכל חטא? נניח שאני לא בסדר, אבל מה עשו ילדי שהם צריכים לסבול?"

ובבכי רב היה אומר: "אם כאבי היה אחד, אזי הייתי זקוק רק לתרופה אחת. מה אני אעשה עם כל כך הרבה כאבים?"

שוב התאושש קצת ומחשבה אחרת עלתה על דעתו: אם הייתי פוגש עכשיו מי שהוא, שהיה קונה את החיטה, ובכסף שהייתי מקבל תמורתה הייתי קונה מעט שמן ודבש והייתי מכין איזו דייסה לילדים – כמה היה טוב.

הוא חזר ונשא את ראשו לשמיים והתחנן לאלוקים ואמר: "אנא, אלוקים, אתה מסוגל לפתוח כל קשר. אולי תתיר עכשיו גם את הקשר של בעיותי? מה היה קורה אם היית מקדם חסדיך לאיש אומלל ומסכן כמוני, והיית פותח את הסגר ששמת עלי? אכן גם אני עבדך. אם לא למעני, לפחות עשה למען ילדי המסכנים."

הוא היה הולך ומתחנן, ופתאום חש כי כפות רגליו היחפות דורכות על משהו לא רגיל. הוא התכופף כדי לראות מה יש מתחת לרגליו, ומכיוון ששרר חושך, מישש בידו והרגיש שקשרי השוליים נפתחו וכל החיטה נשפכה, והוא דורך על החיטה שהייתה כל תקוותו.

אויה, כמה היה צר לו. הוא התחיל לבכות בכי מר והתרגז על אלוקים ואמר: "הוי אלוקים, לא נתת, אבל מדוע ממני לקחת? איזה בעיות עשית לי, אלוקים? ביקשתי ממך להתיר את קשרי בעיותי. כיצד זה אינך מבדיל בין קשר לקשר? האם גם אתה עושה טעויות? כיצד זה אתה לא מבדיל בין קשר השוליים ובין קשר הבעיות? כמה אלפי שנים אתה עסוק באלוקות ועדיין אינך מבדיל בין הקשרים? לא ביקשתי ממך שתפתח את קשר השוליים ותשפוך את החיטה שלי ותפזר אותה על פני האדמה. ביקשתי שתפתח את קשר הבעיות שלי! כל מה שהיה לי, נִפִּיתָ אותו בנפה ושפכת לי את השמן ואת הדבש ביחד. בעוד אני מוסר בידיך את הפתרון, אתה משאיר את ילדי האומללים בלי מזון. טעיתי בכך שהתחננתי אליך! חשבתי שיש באמת בידיך לפתוח את קשרי בעיותי. עשית לי עוול, עוול נורא עם הטעות!"

הוא ישב על פני האדמה מיואש ומאוכזב ובכה בכי מר והתחיל לנסות ולאסוף קצת מהחיטה שנשפכה, והחושך אף הוא הכביד עליו.הוא מישש בידיו ואסף קומץ קטן של חיטה מעורבבת בחול ואבנים. הוא הזיז את ידיו אחורה וקדימה ומישש.

פתאום הבריק לנגד עיניו בתוך החושך משהו נוצץ. הוא הרים את החפץ הנוצץ ואחריו עוד אחד והתחיל לגשש ולמשש, והנה ראה את המקור לחפצים הנוצצים; הייתה זאת שקית מלאה בפנינים יקרות ערך ובמטבעות זהב ואוצרות נוספים.

אז כרע האיש ברך והשתחווה לפני אלוקיו ואמר: "אלוקים, תסלח לי. הטעות היא שלי. אני אדם בור ועם הארץ ולא מבין את דרכי בינתך. לא ידעתי כי התקלות אשר אתה יוצר, נועדו לייאש את האדם לגמרי ואחר כך אתה מרחם עליו. שפכת לי את החיטה והענקת לי במקומה פנינים וזהב! אני הגעתי כבר לסף הייאוש, ואתה ברחמיך הרבים עזרת לי."

הוא לקח את השקית עם קומץ החיטה שאסף לביתו. איך שהוא בישל ממנה מרק דליל לילדיו, ולמחרת בא הקץ לאומללותו ומצבו הושב על כנו, ומעולם לא שכח איך הגיע לעניות. הוא נתן תודה לאלוקים, המשפיל והמרים, ותמיד הושיט עזרה לאנשים אומללים.

יפתח אברהמי מזיכרונו, אסע"י 19505

<