חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורים

חזרה לעץ הרימון

הגנב היחיד וחמשת הגנבים הנועזים

הם הטילו את אימתם על כל הסוחרים ועל כל העשירים ועל כל בעלי האחוזות ובעלי הממון והיכולת. לעומת זה היטיבו עם העניים ומיעוטי היכולת. לא היה איש עשיר אשר לא נפגע מידם, וזעקת הסוחרים הגיעה לאוזני המלך. אולם ידיהם של אנשי החוק הייתה קצרה מללכוד את הגנבים הנועזים.

יועצי המלך אף הכריזו פרס על לכידת הגנבים, אך לשווא. ידיהם של הגנבים הייתה על העליונה והם שלטו בכל.

אז החליט המלך לקחת את האחריות לתפיסת הגנבים על עצמו. פעולתו הראשונה הייתה זו: הוא פרסם ברחבי המדינה ידיעות על גנב יחיד שאין לו שום קשר עם חמשת הגנבים הנועזים, אך הוא מסוכן מאוד.

יום יום היו מפרסמים על מעשי שוד וגניבות שלא היו ולא נבראו בעולם ושיוחסו לאותו גנב.

השמועה על הגנב היחיד הגיעה גם לחמשת הגנבים. הם השתוקקו מאוד לפגוש את הגנב הזה.

המלך יצא לסיורים ליליים ובאחד הסיורים האלה שבהם לבש בגדים מיוחדים והתחפש כדי שאיש לא יכיר בו שהוא המלך, פגשו אותו הגנבים ופקדו עליו לעמוד ולא לזוז ממקומו.

המלך עשה כן, והם שאלו אותו מי הוא ומה מקצועו ולאן פניו מועדות.

הוא ענה: "את זהותי לא אגלה לכם. מקצועי הוא מפורסם ופני מועדות לביצוע המשימה שלי!"

הם חשבו לתקוף אותו עקב התשובה החצופה שלו וגערו בו, אולם הוא הקדים אותם ואמר: "חברי, לאט לכם. גם אני גנב כמוכם. אל תאיימו עלי. אתם חמישה אנשים ומבצעים ביחד את כל מעשיכם, ואילו אני, אדם יחיד אך מבצע לבדי את מה שאתם עושים ביחד, על כן בואו ונגיע לעמק השווה."

הגנבים אשר השתוקקו לפגישה מעין זו, הבינו עם מי יש להם עסק והתיידדו אתו.

ואז לקחו אותו הגנבים למקום המחבוא שלהם וישבו לדבר ולתכנן את פעולותיהם.

המלך אמר: "אינני יכול להציע ולגלות לכם את תוכניותי עד אשר יהיה לי בטחון מלא בכשרונות שלכם, כי כפי שידוע לכם אני לא זקוק לכם, ואני לבדי מסוגל לבצע את משימותי. על כן אני צריך להיות בטוח במעשיכם ולהבין במה מתבטאים כישרונותיכם."

הם הסכימו וכל אחד גילה למלך מהם כישרונו וזריזותו.

הראשון אמר: "כישרוני הוא בעיני, כי אם אני רואה מישהו בחשכת לילה ולו גם פעם אחת, אני יכול לזהות אות אחרי כמה שנים בין אם יהיה זה ביום בהיר ובין אם בחשכת הלילה."

השני אמר: "הכישורים שלי הן בהבנת לשון כלבים. אם כלב נובח, אני מסוגל להבין את כוונתו ולדעת מה הוא אומר."

השלישי אמר: "כוח זרועי הוא כישרוני. במכה אחת הנני מסוגל לשבור את הקיר החזק ביותר ולפעור בו חור בגודל הרצוי."

הרביעי אמר: "הכישורים שלי הם באפי ובחוש הריח שלי. חוש הריח שלי הוא חוש מיוחד במינו ובעזרתו אני מבדיל בין רכוש של עשיר לרכוש של עני ואביון, כי לפי החוק שלנו אסור לנו להציק לאביונים ולגרום להם נזק. נוסף על כך אם אני מריח את האדמה, אני מסוגל להבין אם טמון בה רכוש כל שהוא או שהיא ריקה מכל."

אמר אז המלך: "הכישרון שלך יכול לעזור לתוכנית שיש לי בראשי."

הם שאלו אותו: "מה היא תוכניתך?"

והוא ענה: "שדידת אוצר המלך!"

כולם התפקעו מצחוק ותוכניתו מצאה חן בעיניהם.

החמישי אמר: "הכישורים שלי מתבטאים בזריקת חבלים למרומי הארמונות הגבוהים ביותר. אני מסוגל לזרוק את החבל בלי להיכשל, כך שכבר בפעם הראשונה יצליח להיתפס בקיר."

אז אמר המלך: "אני רואה אתכם כשותפים בעלי ערך ואפשר לבטוח בכם, ואם כך ראויים אתם לדעת את כישרונותי שלי. כישרונותי נמצאים בשפתיים שלי, כי בהזזת חלקו הימני של שפמי אני מסוגל לשחרר כל נאשם אשר נעצר בידי שלטונות החוק, בכל אשמה שהיא. אך אם אזיז את חלקו השמאלי של שפמי ייענש האשם בכל חומרת הדין וישלח לבית כלא שלעולם לא יוכל להשתחרר ממנו ולצאת לחופשי."

כולם מחאו לו כפיים ושבחו אותו על מעלות כישרונו ואמרו שהוא יכול להיות להם לעזר רב בעת צרה, אם יפלו במלכודת ויתפסו.

"אולם אתה חייב להישבע לנו שלא תבגוד בנו לעולם, ואנחנו גם נבטיח לך שלעולם לא נבגוד בך. אתה תהיה כאחד מאתנו, ואנו נהיה לך לעזר ונשמור עליך."

המלך, בלית ברירה, נשבע שיהיה להם לעזר בעת צרה. אחר כך לפי המלצת המלך החליטו כי שטח פעולתם באותו ערב יהיה שדידת אוצר המלך וזאת מאחר ולפני שפגש אותם באקראי, כבר היה בדרכו לפעולה זו וקודם לכן כבר חקר את כל דרכי הגישה.

אחד מהם שאל אם הפעולה לא כרוכה בבעיות כגון פגישה עם השומרים המופקדים על בית המלך ועל אחת כמה וכמה על אוצרו, דבר שעלול להביא אותם, חס וחלילה, לידי שפיכות דמים, דבר שעם כל המגרעות שלהם כשודדים וגנבים, אינם מעוניינים שיקרה כיוון שכוונתם היא לפגוע רק בממון ולא בנפש.

המלך אמר: "גם אני כמוכם, ואין לי כוונה לפגוע בנפש, ומשום כך חקרתי את כל הדרכים ותכננתי היטב כיצד להגיע לאוצר בלי להיתקל בשומריו.

הגנבים אכן נתנו בו אימון ויצאו לשטח הפעולה. לפני צאתם סימן המלך לעצמו את מקום מחבואם. הוא התחיל להדריך אותם איך להגיע עד הארמון והיכן אין שמירה חזקה, עד אשר הגיעו לקרבת הארמון. בעל חוש ההרחה כרע על פני האדמה, התחיל להריח ואמר: "כאן מקום מגוריה של אשה אלמנה ואומללה, אבל ריח האוצר מגיע ממקום רחוק יותר מכאן."

המלך אישר את דבריו ואמר: "בגלל זה בחרתי בדרך הזו."

הם עברו את בית האלמנה והתקרבו לקיר גבוה שמאחוריו היה האוצר. זורק החבלים התחיל לפעול. הוא זרק את החבל למרומי הקיר הגבוה. החבל נאחז בקיר, וכולם התחילו לעלות בחבל ולרדת מצדו השני של הקיר שהיה הקיר של חצר המלכות. המריח פנה לנקודה אשר בה נמצא האוצר, ובעל כוח הזרוע במכת אגרוף פער חור גדול בקיר המחסן. האוצר היה בהישג ידיהם. הם התחילו למלא את כליהם בשפע הפנינים והזהב אשר היו באוצר ויצאו החוצה, אולם הפעם לא עשו שימוש בחבל, אלא פערו חור נוסף בכותל ועזבו את הארמון דרכו. הכלבים התחילו לנבוח אחריהם, והגנב שהבין לשון כלבים אמר: "אוי לנו – אנחנו בצרה! הכלב מכריז: 'גנבים, גנבים, ובעל הבית משגיח עליהם'."

בזריזות רבה נסו הגנבים עד למקום מחבואם, והמלך ליווה אותם עד סוף דרכם. הם הלכו לנוח ולישון, והמלך נפרד מהם לשלום.

למחרת בבוקר הפתיעו אותם שוטרי המלך, כבלו את ידיהם באזיקים והביאו אותם לבית הדין. הגנבים רעדו מפחד וחיפשו את חברם החדש אשר היה צריך להזיז את השפם לצד ימין כדי למלטם מעונש, אולם לא היה לו כל זכר.

אבל להפתעתם הופיע בבית הדין המלך בכבודו ובעצמו בלבוש מלכות וללא זקן ושפם על פניו.

האיש אשר כישרונו היה הכרת אנשים אשר די היה שראה אותם פעם אחת ואפילו בחשיכה, אמר לחבריו: "הנה החבר שלנו אשר היה איתנו בלילה וגילה את כל סודותינו. הוא הוא הבוגד אשר הביא עלינו את כל הצרות."

הגנב המבין לשון כלבים אמר: "הרי אמש אמרתי לכם שהכלב מודיע כי בעל הבית משגיח על הגנבים. אוי לנו שלא ידענו כי הוא נמצא אתנו."

המלך שאל אותם: "מה אתם מפטפטים? האם יש לכם משהו לומר להגנתכם?"

והם ענו לו פה אחד: "המלך לעולם יחיה, אנו היינו שישה, והשישי נעלם, אולם מאחר וידוע למלך כי לא רצחנו נפש וכי הוכחנו את כישרונותינו, הגיע הזמן שחברנו לא יבגוד בנו ויעמוד בהבטחתו: יזיז את שפמו הימני ויצילנו."

וכך היה.

יפתח אברהמי מזיכרונו. אסע"י 15822