-מתי התחילו אנשים להפסיק להיות דתיים?

-הזקנים לא. הצעירים, אני ראיתי, הילדים.

-זה התחיל בילדים?

-* התערבבו בגויים ונתנו* להם מעשה, כתוב בתנ"ך.

-התערבבו בקיבוצניקים?

-התערבבו עם הקיבוצים <ויאללה...> אחת מצא אותי בחיפה, * דתי. * קנה ממני הוא דברים אמר לי את יודעת? קולת כן. קאל הפסדתום את הפרי שלכם או אני יודעת..

-את הילדים

-התכוון לילדים. אמרתי בגלל שראינו אותכם חזקים בגלל זה הם עכשיו התחזקו הדתיים. עשית להום חורים בעיניים.

-איך הגיב אבא שהבת שלו פתאום הולכת עם קיבוצניק ו...

-מה אנחנו... אני אגיד לך הגבנו בבעיות גדולות. אל תחשוב שאנחנו הגבנו בקלות. תאמין לי שהבת שלי זאת כואב לי הלב עליה* שאני, היתה, היה לה חוג ריקודים במדרך עוז, אולי אתה לא היכרת את מדרך עוז.

-הכרתי.

-הכרת? ובא ישראל נעוס בן הדוד שלה, אמר את יודעת שהיא רוקדת עם הבן של שלמה רייבי. משוגעים, לא היה לנו שכל באמת, אנחנו היינו... לפי המה שהיום בארץ אז היינו משוגעים. כמו בתימן. אז אני אמרתי לא תלכי עוד החוג הזה ולא.... אמרה אני אצא שמה. מה יש? אמרתי לא תלכי יותר! התלבשה הסתרקה וסידרה, סגרתי את הדלת, האוטובוס עצר שמה - תיסע היא לא תבוא! סע! היא רצה לצאת בכוח. לקחתי אלמטאטא שברתי אותו בראש שלה. היום אנחנו זוכרים את זה והיא עושה ככה... באויר?*.

-אבל זה לא עזר, אה?

-תשמע בסוף, מה אני אגיד לך, אם אני אספר לך כל הבלאגן * * ויכוחים. היה מודל שעשו לבנות ריץ'-ראץ' הזה.

-איזה ריץ'-ראץ'?

-של המכנסים. אמרתי תשמעי: אם תקני מכנסיים עם ריץ'-ראץ', אני קיללתי באבשלום, שאני אשרוף אותהם. הלכה לחיפה, באתא, היא בקשה מכנסיים קאלת רק עם ריץ'-ראץ'. אמא שלי לא מרשה, קאלת: מה את ילדה קטנה?! שומעת לאמא?! את ילדה גדולה. קנתה לה מכנסיים עם ריץ'-ראץ'. היא באה בערב הביתה, מה היא יכולה... היא ידעה אם אני קיללתי באבשלום מה יקרה לה. אמא! -אמרתי מה קרה. אם אני... אמרתי כן - קניתי את המכנסיים עם ריץ'-ראץ'. טוב כן. אמרתי מה קרה? עוד גפרור אחד וטיפה נפט - מה יכול להיות? עשרים וחמש לירות באותו זמן. אמרה אמא, אבל אמא... אבל מה? אני אמרתי לך שלא תקני עם ריץ'-ראץ'. אמרה היא הכריחה אותי, אמרה אני ילדה גדולה ולמה אתיחס לך, וזה. אמרתי מאיפה קנית את זה? אמרה מאתא בחלוץ, אמרתי לא חשוב. מחר אני אסע - אם לא תחליף אותהם - נשרוף אותם.

-<אני מתפרץ בצחוק>

-תאמין לי רציתי לשרוף אותם, נשבעת לך! הגעתי לשמה, אני בחנות, עליתי בשמונה וחצי. הגעתי וזה שמזמין את הסחורה אצלה, שמזמינים אצלו. פתחתי את הפה עליו כאילו שאני קובעת משהו אומר* לו. קילקלתו את הילדים שלה, קילקלתו *... קאלת מה יש לך גברת? קולת הבת שלי באה אתמול לקנות מכנסיים, ואמרת לה שלא תתיחס לאמא, תתיחס אלייך, ותקנה מכנסיים איך שאת רצית עם ריץ'-ראץ'. אמרה... אבל... -עכשיו תחליפי את המכנסיים, אמרת[י] ככה. אמרה אין לנו, באתא לא מחליפים! באתא לא מחליפים! אמרתי תאמיני לי גברת מחליפים ראש הממשלה מתי שנמאס. ככה אמרתי לה. והיא לא דיברה עוד מילה והוא ולא דיבר אף מילה. אמרה אבל אמת אין מכנסיים בלי ריץ'-ראץ'. אני אביא לך חולצה. -חולצה, חולצה, תביאי חולצה, לא חשוב. אבל תביא עוד לירה. קולת עוד לירה, זה בישבילך לא נורא. אבל לא לשרוף אותה הילדה תתעצבן. היא רק היא נהנתה מן החולצה - יפה. אבל - מה עזר לי? נשארנו כמה זמן, הילדה ההיא יצתה עם מכנסיים ריץ'-ראץ', ההיא עם... ההיא עם... אמא תראי רק אני - כולם עם מכנסיים ריץ'-ראץ'. קולת ** תלכי ככה, שום דבר, הכל במדינה הזאת...

-אבל למה התנגדת למכנסיים ריץ'-ראץ'?

-בנות עם ריץ'-ראץ'? תאמין לי זה היה בושה. בשבילנו זה בושה.

הערות:

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

סעדה = אם בתה ה'מודרנית' מוכרת גבר 'שמזמינים ממנו את הסחורה' בחנות

נושאים / מילות מפתח:

עלייה, קליטה אם - בת נשים - עימות חינוך

מסרים:

אסרטיביות נשית. המדינה 'מקלקלת את הנוער' והכל בה אחרת (הסיום: "הכל במדינה הזאת...") דברים משתנים ויכולת להביט בראייה לאחור ולראות "היינו משוגעים"

רקוד, מכנסיים - מיניות

 

עימות אם-בת. שתיהן אסרטיביות מאוד ופעילות. בסיטואציה א' האם גוברת (הבת ננעלת בבית לא ממשיכה לרקוד) בסיטואציה ב' האם גוברת בטווח הקצר (מכנסיים הוחלפו בחולצה) הבת גוברת בטווח הארוך (הוכיחה לאם שכולם לובשים מכנסיים עם רוכסן עד שנכנעה) נראה שסעדה גאה בסתר לבה באסרטיביות של הבת שלה.

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

פתיח מאוד חשוב כי ראיה רטרוספקטיבית ושם בקונטקסט: "היינו משוגעים. לא היה לנו שכל באמת, אנחנו היינו כמו בתימן... לפי מה שהיום בארץ - אז היינו משוגעים." סעדה מוכיחה את הישראלי הותיק על העדר המוסר. פונה לגבר שנתפס אחראי ובכיר בעיניה - "הגעתי וזה שמזמינים אצלו את הסחורה בחנות. פתחתי את הפה עליו כאילו שאני קובעת משהו, אמרתי לו: קילקלתם את הילדים שלנו, קילקלתם את הנוער"; מראה למוכרת שנסתה לערער על סמכותה (כאם, כקובעת לבתה) שיש לה סמכות גם עליה: תחילה מביישת אותה בפני "זה שמזמינים אצלו את הסחורה", אחר מטיחה בה את ההאשמה "הבת שלי באה אתמול לקנות מכנסיים, ואמרת לה שלא תתיחס לאמא - תתיחס אלייך, ותקנה מכנסיים איך שאת רצית עם ריץ'-ראץ'." ואז מצווה עליה אמרתי: עכשיו תחליפי את המכנסיים, ככה!" כשהמוכרת אומרת ש"ב'אתא' לא מחליפים! ב'אתא' לא מחליפים! " סעדה מכלילה את אתא בתוך כל החולאים של המדינה שיש בהם גם יתרון: "אמרתי: תאמיני לי גברת, מחליפים ראש הממשלה מתי שנמאס! ככה אמרתי לה." הניצחון של סעדה מול המוכרת שלם: "והיא לא דיברה עוד מילה והוא ולא דיבר אף מילה. " אבל מול הבת (עוד אישה!) הניצחון קצר. בטווח הארוך - הבת מנצחת "היא רק נהנתה מן החולצה. אבל - מה עזר לי? נשארנו כמה זמן, הילדה ההיא יצתה עם מכנסיים ריץ'-ראץ', ההיא עם מכנסיים ריץ'-ראץ'... ההיא עם מכנסיים ריץ'-ראץ'... אמרה: אמא תראי, רק אני - כולם עם מכנסיים ריץ'-ראץ'. אמרתי תלכי ככה, מה יכול להיות," תולה את ההתקפלות אם-בת באשם הקולקטיבי של ישראל: הכל במדינה הזאת..."

הערות פלטיאל: