ואחד יהודי סאר פי עיר, יתפלל אלערב שבת.

הוציא אותו בעל הבית ענדו (אצלו). הם אכלו דגים.

נחנק. מת.

הוציאו אותו לבאב (לפתח) חנות.

בבוקר בא בעל החנות, הוא עומד האנכּ (שם), דהפו, נטל (דחף אותו, נפל) מת.

לקח אותו באב חנות אחר (לפתח של חנות אחרת).

רכזו, הוא כאן יעמוד, הוא יביס (הוא היה עומד, הוא יבש),

ג'א בעל אלחנות אלת'אני, רג'מו בקבוק (בא בעל החנות השני, זרק עליו בקבוק).

נפל. מת.

בעל החנות אלרביעי ביגהץ אלבגדים (מגהץ את הבגדים).

רכזו באב אלחנות (העמיד אותו בפתח החנות).

רג'מו בלמגהץ (זרק עליו את המגהץ).

נפל.

אמרו: "מי הרג אותו? – בעל המגהץ!"

* הכניסו אלארבע, האישה עוד לא, השלושה. חייבו אותם במיתה.

מה בעלה, סמע אלמשפט הזה (שמע על המשפט הזה).

אמר: "תשמעי, יא מרה."

קאלת: "כן."

קאל: "כדאי לך נפש, ולא ארבע. קדו (הוא כבר) * . לכי למלך תגידי לו שאת הרגת אותו. שהוא אכל דגים ונחנק."

לא יהרגו אלו שזרקו אותו והפילו אותו.

הם יהרגו אותו * הנפש הרגו אותם.

אז קאל לה: "דיי ליש (תני לך) נפש אחת, ולא ארבע, תתחייבי עוד ארבע נשמות. לך תצדקי מה קרה."

הלכה למלך, קאלת: "אדוני, אני מבקשת ממך, הוא לא... אף אחד לא הרג אותו. הוא היה אצלנו אורח, נתנו לו דגים, אכל, נחנק. מת. מת בבית שלנו. מה אתה רוצה תעשה בידו."

אמר לא. רשע חייב למות בארבע מיתות. לכן כולכום * *. אין עליכם עוון בכלל. לכו הביתה."

למשה: קאל לך הוא חייב ארבע מיתות, ד'כרתני האד'ה אלכלאם (אומר לך הוא חייב ארבע מיתות, הזכרת לי את הדברים האלה).

הערות:

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: