היו שני אחים, אחד עם אישה וילדים ואחד בלי אישה, רק לבד.

והשדה חצי חצי.

הובילו את היבול שלהם כל אחד בנפרד.

אז זה הצעיר הזה שאין לו ילדים עשה חישוב: "אח שלי מסכין, עם אישה ועם ילדים ועם זה, ואני לקחתי חצי. אני אלך אקח לו חבילה."

לקח לו חבילה גדולה ושם על ה* שלו.

ההוא קם "מסכין אח שלי, אין לו אישה ואין לו ילדים, והוא אין לו רק התבואה הזאת. אני אקח לו ואני אתן לו לשדה שלו."

וככה כל יום הולכים לראות את הערמות – אותו דבר. לא חסר כלום!

אז... והלכו ככה ככה וערב אחד נפגשו שניהם בדרך.

אמר: "אה... ידעתי מה אתה עושה."

אמר: "כן. זהו."

אז מה עשו במקום זה? בית המקדש.

הערות:

זוהי אגדה מפורסמת בת מאתיים שנה לפחות, שסופרה על ידי ערבים ויהודים. הגרסה העברית הכתובה הכי ותיקה של האגדה היא זו שהופיעה בספר של הרב ישראל קושטא (1897-1819), ספר מקראה לבני הנעורים – הראשון מסוגו. הספר שנשא את השם "ספר מקוה ישראל", נדפס בעיר ליוורנו ב-1851. (המילה "ישראל" בשם הספר, מופיעה גם בספרים אחרים של שכתב קושטא ורומזת לשמו הפרטי).

הרי נוסח הסיפור, לפי קושטא:

המקום אשר נבנה שם בית קדשנו ותפארתנו היה מאז שדה ירושה לשני אחים. ויהי לאחד מהם אשה ובנים ולאחיו אין לו אשה ובנים. וישבו יחדיו בבית אחד שלמים שקטים ושמחים בחלקתם אשר ירשו מאביהם ויעבדו את השדה בזעת אפיהם.

ויהי בימי קציר חטים ויאלמו אלומים בתוך השדה ויחבטו את השבולים. ויעשו שני עומרים שווים מן התבואה אשר ליקטו, עומר אחד לכל אחד מהם ויניחום שם בשדה.

בלילה ההוא כשכב על מיטתו האח אשר אין לו אשה ובנים אמר בליבו: אני יושב לבדי ואין איש אתי להטריפו לחם חוקו. לא כן אחי, כי יש לו אשה ובנים ולמה יהיה חלקי כחלקו. ויקם בעוד לילה וילך בסתר כגנב. וייקח אלומים מן העומר אשר לו וייתן אותם על עומר אחיו.

וגם אחיו אמר אל אשתו: לא טוב לחלק לשני חלקים שווים הדגן אשר בשדה, חציו לי וחציו לאחי, כי מנת חלקי טובה ממנו, אשר נתן לי יי אשה ובנים. והוא הולך ערירי ואין לו גילה ורנן כי אם התבואה אשר ילקוט בשדה. לכן בואי עמי אשתי ובסתר נוסיף מחלקנו על חלקו. ויעשו כן.

ויהי בבוקר ויתמהו האנשים בראות העומרים שווים כאשר בראשונה, ולא דיברו מאומה ביום ההוא. ויוסיפו לעשות כדבר הזה גם בלילה השני, גם בלילה השלישי והרביעי. ובבוקר בבוקר ימצאו העומרים שווים. ויחשוב כל אחד בלבבו לחקור הדבר. וילך כל אחד בלילה לעשות מעשהו. ויקר איש אל אחיו ואלומותיו בידו. וייוודע הדבר, ויחבקו איש אל אחיו וישקו איש אל רעהו ויודו ליי אשר נתן לכל אחד מהם אח טוב מעללים הולך צדק ומישרים. והנה חפץ יי במקום ההוא אשר חשבו בו שני האחים המחשבה הטובה בו, עשו המעשה הטוב. לכן ברכו אנשי תבל ויבחרו בני ישראל לבנות בית ליי". (הנוסח של קושטא מנוקד).

זהו תרגום כמעט זהה לאגדה שאלפונס דה למרטין, משורר ומדינאי צרפתי, ששמע אותה מפי ערבי ב-1832 בעת ביקורו בירושלים, במסע שערך במזרח. כל המעיין בדקדקנות בשתי הגרסאות יגיע בוודאי למסקנה שהגרסה העברית היא תרגום של הגרסה הצרפתית שמקורה ערבי, עם שינויים אחדים. (הגרסה העברית הופיעה שוב ב"ספר מעשה נסים" שנדפסה בבגדד ב-1890, בדפוס של הרב שלמה בכור חוצין, עורך הספר).

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: