היה רב צדיק. והייתה שבת באה, אין להום מה לאכול.

ואשתו, אמר לה: "אוי ואבוי לך אם תבקשי ממישהו. תבקשי ולא משהו. שום דבר! אני אלך לבית כנסת, ואני אתפלל כל היום שיעזרו לי. אל תבקשי."

קאלת: "בסדר."

מה הלכה לעשות? לחפש הבגדים שלהם, של החתונה. התחתנו פעם. מצתה את הכפכף שלה מזהב. לקחה אותה, הלכה לשוק. קנתה היין לברכה, קנתה משהו לברך, מצה, לחם, משהו. ועשתה משהו אוכל.

הוא חזר הביתה, יש אור, יש שולחן, יש...

אמר: "מה אני אמרתי לך? "

אמרת: "תשמע."

"הלכת לבקש?"

קאלת: "לא הלכתי."

וכשהיה להא אין מה לבשל הייתה מדליקה את האש יראו את העשן האנשים, כאילו שיש להום מה לאכול, אבל הוא חי ממה שיש לו.

אמרה: "לא הלכתי. שב, תקדש השבת אני אספר לך. קודם תברך ותקדש השבת."

"לא! את הלכת לבקש."

אמרה: "אמרתי לך. לא ביקשתי. שב לברך!"

עד שגמר לברך אמרה: "אני לא ביקשתי. אני הלכתי לחפש בבגדים שלנו, מצאתי הכפתור שלך, של המעיל של החתונה. הלכתי מכרתי אותו וקניתי מה שיש לשבת."

קאל: "הא, כל הכבוד לך."

יש אנשים... הוא רצה לחיות בלי אוכל.