שני אחים, אחד היה עשיר ואחד לא היה עשיר. ומעו (ויש לו ילדים), כולהום יש להום ילדים, אבל כל אחד הולך לאח שלו, תן לי קצת לחג חב (חיטה) או משהו כזה.

נמאס לו מאח שלו. כל אחד נמאס לו מהשני, אל תדאג. אתה בסדר? אז אתה אהוב. אתה קצת יורד...

בקיצור, הגיע לאח שלו, אמר: "אח שלי, תן לי משהו לחג אני והילדים שלי."

אמר: "לך לעזאזל."

הוא מסכין הלך הביתה, הגיע לאשתו, אמרה: "נו, אש קאל לך אח'וך? (מה אמר לך אחיך?")

קאל: "יהיה בריא. הוא שלח אותי לעזאזל."

קאלת: "ויינו האד'ה עזאזל?" (איפה העזאזל הזה?)

אמר: "אני אלך לחפש אותו."

לקח עצמו והלך.

הוא הלך הלך הלך, הגיע למדבר, יש עץ גדול יפה, אבל אין בו פרי.

"לאן אתה הולך? "

אמר: "לעזאזל."

אמר: "בחייך תגיד לו למה אני לא נהנה ממני אף אחד? אין לי פרי, ואתה הראשון ישבת ליד העץ, הצל שלי."

אמר: "בסדר."

הלך הלך הלך, מצא שתי בחורות.

אמרו: "לאן אתה הולך?"

אמר: "לעזאזל."

אמרו: "בחייך תגיד לו אין לנו מחזרים."

טוב, הלך הלך, מצא איש תקוע בכביש. תקוע באמצע הכביש, לא יכול לזוז לא ימינה ולא שמאלה. תקוע.

אמר: "לאן אתה הולך?"

אמר: "לעזאזל."

אמר: "בחייך תגיד לו למה אנשים הולכים ובאים ואני תקוע במקום?"

בסדר.

הלך עוד קצת, והנה איש לפניו.

"שלום."

אמר: "שלום."

"לאן אתה הולך?"

אמר: "לעזאזל."

אמר: "אני עזאזל."

אמר: "אם אתה עזאזל אשריך, אח שלי שלח אותי אליך."

אמר: "מה?"

אמר: "אין לי הילדים שלי אין מה לאכול ואנחנו מגיע לנו חג וזה וזה..."

אמר: "בסדר."

"אבל מה? יש עץ אחד ביקש ממני להגיד לך, הוא אין לו פרי ואף אחד לא נהנה ממנו. ושתי בנות אין להן מחזרים. ואחד איש בכביש תקוע, אנשים הולכים ובאים והוא תקוע בכביש."

אמר: "העץ, קח לו את הבקבוק הזה, המים, תשפוך אותו בשורש שלו. הבנות תגיד להן עוד מעט יבואו להן מחזרים. האיש הזה תגיד יבוא לו עוד מעט מחליף."

"טוב."

"אתה תלך הביתה. יש לך בית?"

אמר: "כן."

"יש מדרגה ראשונה ושנייה – אל תנגע. השלישית – תוריד המדרגה השלישית, תיקח מה שיש מתחת למדרגה ואל תגור בבית הזה יותר. אתה תעבור בית אחר."

"טוב, אשריך."

והלך. הגיע הביתה, פתח אלמדרגה.

ואשתו קאלת: "מה פי? שלו ד'מך. האד'ה די דה לך עזאזל? תכסר (תשבור) אלבית?"

קאל: "אוסכותי! (שתקי!)"

פתח אלמדרגה, פתח עלא מטמון, משהו משהו.

לקח אותו קאל: "יאללה, הצידה, הביתה. נלך מקום אחר."

הלך העירה. קנה ארמון, לא סתם. משהו. היה בסדר. הילדים * יפה, והוא ואשתו והכול.

אשת אחיו נשארה עד ערב פסח, אחרי השירורים (=השאריות) שנשאר מהאוכל.

קאל זווג'הא (אמר בעלה): "מסכין אח'י, אולי מסכין הילדים שלו בלי אוכל או משהו?"

קאלת: "אנחנו נאסוף לו את זה וניתן לילד יסוק לעיאלו (לתת לילדיו).

אסף את האוכל, השאריות, והלך הגיע לשמה, חושך, אין בבית אף אחד. קרא קרא – אין אף אחד.

חזר, אמר: "אימא אין אף אחד."

אמרה: "אנת אעמא (אתה עיוור), אתה לא יודע כלום. אלך אני."

הלכה, הגיעה לשמה, דפקה, יא פגרהא (אוי ואבוי לה).

שאלה השכנים, אמרו: "אה... מזמן הלך, הוא כבר בעיר יש לו ארמון."

"מה?!" – שבר לה את המוח.

הלכה הביתה, אמרה: "אתה יודע? יאללה, יאללה, בוא!"

קאל: "לאן?"

קאלת: "אח שלך – קדו (הוא כבר) בארמון. בעיר. הכול בגללך! הכול בגללך!"

אמר: "מה אני עשיתי?"

"כן! אז יאללה נלך אליו."

הלכה, זרקה את האוכל ההוא. הגיעה, מה הגיעה לראות, מה לראות... [הפרעה]

אז מה הוא הגיע, מה הגיע? מה יראה? העיניים שלו התעוורו.

אח שלו אמר: "ברוך הבא בך אח'י, ברוך הבא בך. בוא הנה יאח'י, בוא מכאני, בוא מכאני. (בוא שב במקומי)"

קאל: "לא לא. אני לא אשב מכאנך (במקומך)."

קאל: "עלא עיני וראסי (על עיני וראשי) . הכול בזכותך יא אח'י. אשריך. אשריך יא אח'י."

מישהי מהקהל: מג'נון. (הוא משוגע)

סעדה: הוא כשר. הוא תם. אלוהים נתן לו * לנשמה שלו. הוא האמין אם עזאזל בנאדם...

באותו רגע היא אמרה לו: "תשמע! תגיע לו איפה הלכת. תגיד לו לאן הלכת!"

קאל: "עזבי, תני לאח שלי יחיה בבית שלו. תני לו יחיה."

הוא בעדה (אחר כך) הרגיש שיש משהו כמו שאומרים.

קאלת: "לא! הוא חייב ילך איפה שהלכת!"

אמר: "לא צריך יא מרה. כ'ליי (תשאירי) אח שלי בבית."

קאלת: "לא! ילך איפה שהלכת!"

"תני לו יעשה החג, ואחרי החג ילך."

קאלת: "לא. ילך ד'לחין (עכשיו) בין אל אחלאם (*)."

הלך, הגיע ללעץ, אמר: "איזה עץ תפארת, מלא פרי."

קאל: "לאן אתה הולך? "

קאל: "לעזאזל."

קאל: "תגיד לו אשרי. עכשיו יש לי פרי ויש לי הכול."

הלך מצא שתי הבנות.

"לאן אתה הולך? "

"לעזאזל."

אמר: "קול לו אנחנו כבר יש לנו מחזרים."

קאל: "בסדר."

הלך, עבר קצת, וצול (הגיע) והנה הזקן קודמו (לפניו).

"שלום."

קאל: "שלום."

"לאן אתה הולך? "

אמר: "לעזאזל."

קאל: "יופי. מה רצית?"

קאל: "תן לי מה שנתת לאח שלי."

אמר: "כן. תעבור עוד קצת, יש איש עומד בכביש. תדחף אותו, תיקח לך מה שיש מתחת לרגליים שלו."

דחף אותו – האד'ך (זה) עבר והאד'ך (וזה) נתקע.

הקנאות והשנאה היא תיתן את האדם עד הסוף. הבנת? וזהו.

ונתקע, ונשארה בלי גבר אחר כך, בשביל הקנאות.