יש אחד הכיר בחורה בבית ספר. אמרה היא רוצה להתחתן אתו.

אמר: "את רוצה להתחתן איתי? אני צריך ללמוד עשרים שנה. את תחכי עשרים שנה?"

קאלת: "לא. תתחתן איתי ותלך. אחרי החתונה."

[מישהי שואלת במי המדובר וסעדה עונה לה: אנחנו יודעים מי? וצוחקים]

התחתן איתה. הלך איתה כמה זמן, והלך ללמוד. כל שנה למד חוג אחר. למד תשע עשרה שנה. קאלו: "עוד יש לך שנה."

הלך ללמוד. מה למד? הסבלנות! למד הסבלנות, מהו שנה שלמה.

אמרו: "הצלחת." קיבל תעודה הוא הצליח בהכול.

באו שניים יישפטו. הגיעו ענד אלראשון, אמר: "לא." השני: "לא." אמרו: "תיכנס לפלוני. תיכנסו לפלוני, הוא ישפוט ביניכם."

נכנסו שניהם. דיברו, דיברו, דיברו, דיברו – לא ענה במילה אחת. עד שהתפוצץ להם הראש, יצאו החוצה.

אמרו: "נו, מה אמר לכם? מה הוא אמר לכם?"

אמרו: "מילה אחת לא אמר."

אמר: "הצלחת. לכו הביתה!"

חזר הביתה, הגיע לדרך, פגש שניים, * , בחור ובחורה. הוא רודף אחרי הבחורה, רוצה יעשה לה בעיות.

אמר: "לירות[?]* בו? – לא. אני למדתי סבלנות."

קרא לו: "בוא הנה!"

"מה"

אמר: "למה אתה עושה ככה בבחורה? מה אתה רוצה ממנה?"

אמר לו: "זה אחותי."

אמר: "למה אתה עושה לה ככה?"

אמר: "רוצים לחתן אותה במישהו, היא לא רוצה."

"תכריח אותה? – לא!"

הלך הביתה, הגיע בלילה. אשתו יושנת במיטה ועל ידה איש. עכשיו להרוג אותם. שניהם. להרוג אותם שניים.

"לא לא. אני למדתי סבלנות."

אז היא אמרה "מי זה?"

אמר: "אני. בעלך. מי זה על ידך?"

קאלת: "זה הבן שלך."

אמר: "אתם רואים? אם לא למדתי סבלנות הייתי הורג אשתי ואת הבן שלי!"

לכן הסבלנות [אתה רואה * *