מעשה אחד שמעתי על איש, היה לא עשיר, עני, והיה מוכר בגדים יד שנייה. רק יד שנייה.

נפל לעיר של נוצרים. הנוצרים אלו, מעום (יש להם) מלכה בכפר. זה מלכה, לא מלך אלא מלכה מושלת עליהם. והמלכה הזאת שונא יהודים. שונא יהודים. אבל עד שהגיע היהודי הזה – משך אותה.

אז היא אמרה לעוזר שלה: "מה היהודי הזה רוצה?"

אז הוא אמר לה שהוא רוצה בגדים יד שנייה.

אמר:" תגיד לו ייכנס."

מה פתאום אומרת ייכנס ליהודי?

נכנס. אמרה: "מה רצונך?"

אמר: "אני מחפש לי בגדים יד שנייה. לחיות."

אמרה: "תשמע בקולי?"

אמר: "כן."

אמרה: "אתה לא צריך למכור בגדים ולא צריך ללכת לעשות כלום. אתה תשמע לי. אני אכניס אותך אלי. אני חמדתי בך. ואני אעשה אותך למלך. אני המלכה. אני אעמיד אותך במקומי למלך. ואתה לא תצטרך כל עבודה. אני אראה לך. כל מה שיש לי." – אפילו המיטה שלה מזהב.

אמר: "תשמעי, אבל דבר כזה אני לא יכול לעשות לך ככה פתאומי. אני צריך לשבת חודש-חודשיים עד שתודיעי בציבור שאני מלך במקומך ועד שאני אדע בממלכה שלך, ועד..."

אמרה: "בסדר." אמרה: "עכשיו אני אראה לך כל מה..."

אמר: "תראי לי כל מה שיש לך, כל מעשייך וכל הנשק שיש לך וכל המחאבס (האסורים) וכל האנשים שבבית סוהר..."

אמרה: "בסדר."

אז היא נתנה לו את הכול, הסתובב על כל העניינים. הסתובב הסתובב הסתובב לומה (עד ש) הגיע לאסירים, מה הוא ראה? חצי מהאסירים יהודים. כאב לו הלב. ראה את כולם עד שהוא גמר הכול בסדר, טוב ויפה.

קאל: "הכול בסדר, רק מה אני רוצה להגיד לך? אני רוצה להתחיל הממשלה מחדש. כל מה שיש לך יהיה גמור. לשחרר כל מה שהיה: אסירים, משהו לא בסדר – הכול מחדש." עשה ממלכה חדשה.

אמרה: "בסדר. קודם כל אני רוצה להוציא אלאסירים."

הלך לקח לו כמה כסף, עשה פי כל בוקעה (בכל מקום) חבילה חבילה, והלך.

הגיע, "יאללה, החוצה."

מי שיצא יהודי – נתן לו שקית. שקית שקית שקית.

עד שגמר אותם אמר: "יאללה החוצה. כולכם החוצה."

סילק את כולם מבית סוהר, חזר הביתה.

עכשיו אין עוד לו בעיות, יעני עוד יש משהו להתלוצץ. הוא גמר אותה. עכשיו הוא צריך* ידיעה בציבור, הכול בסדר.

ישב ערב אחד, ידע שהוא בתוך הבוץ. הוא לא רוצה להמיר את הדת שלו בשביל נוצריה. הוא יש לו איש, הוא בנאדם יודע.

נתן לה לישון, והוא הלך ידע איפה שמה הבגדים שלו, שהיו עליו. הלך לשמה תפס אותם ביד ויצא, ושמה הנוצרים מתרחצים רק בערב בים.

יצא מעל יד השומר. "לאן?" אמר: "אני רוצה להתרחץ בים."

"בסדר."

הלך עד שפת הים, הגיע, פשט את הבגדים שלהם, שם אותם בשפת הים, לבש הבגדים שלו וברח. ברח. אבל הוא פחד, קיבל פחד.

הגיע הביתה, כבר הוא לא צלול בשכל. כבר...

טוב, האישה שמעה שהוא חזר, אבל חזר לא בסדר.

ישב. מה הוא עשה? היה שותה רק ערק. יום יום, כל יום בקבוק ערק. לא חושב על אוכל לא חושב על כלום, רק ערק.

מה קרה? היה עצירת גשמים בירושלים, לא היה גשם. אז הרב של ירושלים חלם: אם הזה האיש, השיכור, יתפלל – יהיה גשם.

שלח שני שליחים: "תלכו למקום פלוני, יש איש שיכור, תגידו לו שהוא יתפלל, יהיה גשם בירושלים."

הלכו, הגיעו לשמה: "גברת, איפה בעלך?"

אמרה: "הוא ישן."

"אנחנו רק..."

"לא להעיר אותו. הוא יעשה לי צרות, אל תעירו אותו, עד שהוא יתעורר מן עצמו."

נכנסו, ראו את הבקבוק, חטפו את הבקבוק.

"לא! אל תחטפו אותו! אוי ואבוי לי!"

קאלו: "אל תפחדי. הכול יהיה בסדר."

ישבו עד שהוא התעורר.

התעורר: "איפה הבקבוק? איפה הבקבוק?"

אמרו: "אדוני, חכה, אנחנו נביא לך את הבקבוק, רק רגע."

אמר: "מה יש?"

אמרו: "אנחנו שליחים מירושלים, באנו הרב שלח אותנו שאתה תתפלל יהיה גשם בירושלים. יש עצירת גשמים."

אמר: "אה..."

"תתפלל נביא לך את הבקבוק."

אז הוא אמר: "יהי רצון שיהיה גשם בירושלים." רק המילה הזאת. והם כתבו את הרגע שמה, והרב כתב את הרגע בירושלים שהיה גשם.

אמרו: "תיקח את הבקבוק." לקח הבקבוק.

חזרו, הגיעו לירושלים, אמרו: "רבי, באותו הרגע הזה כתבנו שהוא אמר "יהי רצון שיהיה גשם בירושלים."

"טוב גם אני כתבתי באותו הרגע, הגשם ירד באותו הרגע."

אז שאלו אותו אחרים: "תגיד לנו, איש כזה, מה * לשכרות, לא יהיה בנאדם ויהיה מקובל..."

אמר: "אוי ואבוי לי. אם אין לו את הדבר הזה, אם היה מבקש שהמשיח יבוא – הוא יבוא."

הערות:

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: