זקן אחד, יהודי, יצא ברחוב. פגש אותו המלך.

"יהודי."

קאל: "כן."

קאל: "תגיד לי, למה השיער של הראש שלך לבן ושל הזקן שחור?

קאל: "יא מוולאי (אדוני) בצנע* אללה, אין שער ראסי יותר מבוגר, גדול, יקול לו בלערבית, גדול בעשרים סנה מן שער דקני (השיער של הראש שלי גדול בעשרים שנה משיער זקני)."

פלטיאל: תגידי בערבית.

"שער ראסי אכבר בעשרין סנה מן שער דקני. בעברית: שער הראש מבוגר בעשרים שנה, והזקן צעיר בעשרים שנה.

אז אמר: "אסמע."

קאל: "כן."

"אם תוציא המילה למישהו ועוד לא ראית אותי מאה פעמים – אני אהרוג אותך!"

קאל: "בסדר."

הלך לו אלמלך, הגיע לארמון שלו מעו (איתו) עשרה יושבים על ידו.

אמר: "יש לי דבר אחד. אם לא תפתרו אותו אתם יוצאים כולכם מהארמון."

אמרו: "מהו?"

אמר: "למה שער אלראס לבן ושער אלדקן אסווד (למה שער הראש לבן ושער הזקן שחור). למה? יש לכם שבוע ימים!"

הלכו* חיפשו, קלבו (הפכו), לא ידעו כלום.

יצא אחד מהם. פגש היהודי.

"יהודי, יהודי."

קאל: "כן."

קאל: "בוא."

קאל: "למה?"

"תגיד, למה שער ראסך אביאד ושער דקנך אסווד?" (למה שער ראשך לבן ושער זקנך שחור?)

קאל: "מא עלם. אני לא יודע!"

קאל "תגיד לי אני אדי לך שטר."

קאל: "אידי מייה" (תן מאה)

קאל: "אדי מייה" (אתן מאה)

אידה מיית שטר, והתמונה חק אלמלך פי (נתן לו שטר של מאה, והתמונה של המלך בו).

פתח אלמאה – כולם עם תמונות המלך.

אמר: "בצנע אללה אין שער ראסי יותר מבוגר מן דקני בעשרין סנה" [אינני יודע מה פירוש בצנע אללה, אולי לשון שבועה? פ"ג] ששער ראשי יותר מבוגר מזקני בעשרים שנה."

יופי.

הלך למלך, היום השני הגיעו כולם.

קאל: "מי, מי ידע אותה?"

קאל: "אני!"

קאל: "מה?"

קאל: "בצנע אללה אין שער אלראס יותר גדול בעשרין סנה מן שער אלדקן."

קאל: "מי אמר לך?"

קאל: "לא... *"

"קול אולה ראסך" (תגיד או ראשך!)

הלך להביא את היהודי.

טייר אליהודי לענדו, קדו קאל: "מה אני אמרתי לך יא יהודי? שלא תגיד את זה המילה לו קד ראייתני (אלא אם כבר ראית אותי) מאה פעמים?"

קאל: "אדוני, קח את השטרות. תספור."

ספר והנה יש לו מאה.

אמר: "כל הכבוד! אז אתה תהיה פה על ידי והום יוכ'רג'ו * (והם יצאו *).