עכשיו אני רוצה להגיד לך על אלילד שציווה אבא שלו יפעל לו פי כל ואדי חִצְן, ולא יאכול אלא בדבש (לא יאכל אלא דבש), ויישן על משי. מה זה משי? בד. אלחריר האד'ה * * * . וירקוד על משי ולא יאכול אלא בדבש (ויישן על משי ולא יאכל אלא רק דבש). ופעל לך פי כל ואדי חצן, ותאכול בדבש ורקוד על משי. שלושה דברים.

אז אבוה (אביו) מת, קנה לו כד כזה, מלא דבש.

בבוקר דבש, ובערב דבש, ובצוהריים דבש... נמאס לו אלחיים. דבש דבש.

אלמיטה עשה אותה מן חריר, האד'ה אלמשי. היה יושן ונופל למטה. החליק, הוא נפל. לא היה יושן טוב.

עשה לו בכל ואדי בניינים. חצן, הוא לא הבין מה זה חצן, כאן יסיר יבנה חדרים, ורחובות, ובניין.

אז ירד במשקל, היה לו לא בסדר.

בא חבר של אבא שלו אליו, ראה אותו, נבהל: "מה קרה לך? מה יש לך אתה ככה?"

אמר לו: "מה אני אגיד לך, הצוואות של אבא שלי הרגו אותי."

"מה הוא ציווה אותך?"

"לאכול בדבש, ולישן על משי, ועשה לו פי כל ואדי חצן."

"אתה לא הבנת כלום מה שאבא שלך התכוון."

קאל: "מה?"

"הוא התכוון תעשה לך פי כל ואדי חצן – חצון אלרג'אל לא חצון אלחג'אר. אלרג'אל פעל לך פי כל ואדי חבר – לא חג'אר."

"אה." קאל: "ככה."

"ותאכול בדבש – לך תעבוד! קח אלטורייה, קח אלמכוש. סיר (לך) תעבוד בשדה, ואתה תבוא ואלאוכל דבש. ושיישן על משי – עבוד! תתעייף! תישן על הרצפה וזה משי. זה הצוואות של אבא שלך. אל תהיה חמור."

אמר: "תודה רבה, אני לא ידעתי."

אמר: "זהו, תתחיל לעשות ככה."

אז התחיל, עזב אלבניינים התחיל ללכת לעבוד, והיה בנאדם.