שלח לחמך על פני המים

איש אחד היה לו בן, אמר לו ייתן מצווה לכל מי שיוכל יביא לו. "ואם אתה לא מוצא למי תביא את המצווה – תזרוק לים." זרוק לחמך על פני המים, יבוא היום תמצאנו."

אז הוא היה זורק כל יום כיכר, כיכר, כיכר לים.

לקח אותו [הדג] היה בולע את זה. לקחה.

התפתח הדג, הבטן שלו התפתחה, לא היה מספיק לו, היה בולע האחים שלו, הדגים.

הלכו לבכות עם המלך שלהם: "הוא בולע את הילדים שלנו, הוא בולע אותנו..."

אמר: "תביאו אותו!"

הוא בא,

אמר: "למה אתה עושה ככה?"

קאל: "אדוני, אני לא אשם. איש אחד מביא לי כיכר כל יום, והבטן שלי גדלה התפתחה. בסוף אני לא מספיק לי, אני רעב, אני אוכל אותם."

אמר: "תביא לי את האיש לפה!"

אמר: "בסדר".

הוא בא, מה תעשה? "איך אני אעשה שהוא ייכנס לים להביא אותו?"

קאל: "תחפור החול ככה, תשאיר אותו באוויר. הוא ידרוך ויפול."

עשה את זה.

הלך האיש, נפל.

תפס אותו – למלך [הדגים].

הגיע.

"למה אתה נתת לדג הזה אוכל, הוא אוכל את האחים שלו וזה וזה."

אמר: "אדוני, זה הצוואה של אבא שלי. ציווה אותי אם אני לא אמצא למי אני אביא את הלחם – לזרוק אותו לים."

אמר: "כן. יבוא היום שאני אמצא."

אמר: "בסדר. מה אתה רוצה שאני אביא לך? זהב, כסף, מה אתה רוצה?"

קאל: "לא רוצה לא זהב ולא כסף. תן לי את שפת החיות. לדעת את שפת החיות."

נתן לו משהו, הוא יודע כל השפות של החיות.

אמר: "עכשיו תחזיר אותו בזהירות, שלא תעשה לו מאומה."

החזיר אותו.

יצא והוא קדו [והוא כבר] עייף. ישן. עם ענפים בצל, שכב תחת לעץ.

עורב והבן שלו בעץ.

אמר: "אמא, האיש הזה מת, אני ארד לנקר עינו."

"לא! הוא לא מת! הוא יתפוס אותך! אל תרד!"

אמר: "אמא הוא מת!"

אמרה: "לא!"

אפילו אל עורב לא שומע לאמא שלו [צוחקת].

ירד, אמר: "אתה * ליד הרגליים. אם הוא חי – הוא ירים את הרגליים, אם הוא מת הוא לא ירים אותם."

והוא יודע השפה, הוא לא הרים אותם בכלל.

עד שהגיע לפה תפס אותו ככה.

והוא צעק: "אמא!"

קאלת: "אני אמרתי לך. הוא חי."

אמרה: "אל תזיק לילד שלי. תעזוב אותו ותיקח לך מה שיש תחת לראש שלך."

"מה יש תחת הראש שלי?"

קאלת: "מטמון."

"תבטיחי."

קאלת: "אני מבטיחה לך שהוא מטמון גדול. רק תעזוב הילד שלי לא תזיק לו."

עזב אותו.

סאר [הלך] יחפור, חפר, בא יראה איזה מטמון...

הלך הביא שני חמורים, העמיס את המטמון הזה עליהם והלך.

הגיע קרוב לבית, הוא עלייה ככה.

אחד אומר לשני: "אם תגיע למקום קרוב לבית ותשכב, הוא יחפש מי ירים אותך איתו, הוא לא יכול להרים את זה, והאנשים ידעו מה אנחנו סוחבים, וייתן את המסים למלך, של הכסף."

הוא שמע את זה, מבין את זה, השאיר אותו למקום שהוא אמר לו, נתן לו מכה בין אל-אוזניים והוא עף לשמים. יאללה, הביתה.

אז בסוף הלך הביתה, ישבו בבית אשתו התחילה לצחוק עליו: "של מי גנבת? של מי לקחת?"

קאל: "לא גנבתי ולא לקחתי ולא..."

ערב אחד ירד להביא אוכל ארוחת ערב, והן מדברות שתיהן החמורים.

אמר: "אם האיש הזה חברמן, יגרש אשתו. היא תמסור אותו למלך. יגרש אותה."

בבוקר קם, אכל ארוחת בוקר: "אישה, יאללה."

קאלת: "איפה?"

קאל: "ענד אלרבנות. [לרבנות]"

"למה?"

"לגרש אותך!"

"למה? מה יש לנו?"

קאל: "נמאס לי. לא רוצה."

לקח אותה, הלך גירש אותה, עד שגמר הלכה למלך, תמסור אותו.

הגיעה למלך, אמר: "תביאו אותו."

הביאו אותו.

"מה עשית?"

"כך וכך וכך."

"מי אמר לך, אדוני המלך? מי אמר לך?"

קאל: "אשתך."

קאל: "אשתי משוגעת."

"משוגעת?"

קאל: "למה אני גירשתי אותה? שהיא משוגעת. היא שגעה לי את השכל. אני לא גירשתי אותה סתם. היא משוגעת, אל תאמין לה. היא משוגעת אין לי שום דבר, אל תאמין לה."

קאל: "כן?"

קאל: "כן."

"לך הביתה."

והלך הביתה והספיק את הכול. וזה המצווה.

הערות:

ATU 670*A.

מקורות על פי ברדיצ'בסקי

שלח לחמך על פני המים

סיפור ראשון (צוואת האב)

מעשה באדם אחה שהיה לו בן, והיה מלמדו בכל יום: 'זרוק לחמך במיא - ואת משכח לה בסוף יומיא". [שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהלת יא, א)].

לימים מת האיש ההוא, והיה אותו נער זוכר מה שציוהו אביו, זרוק לחמך במיא. היה נוטל לחם בכל יום והיה זורק לים. ופעם אחת נזדמן לו אליהו זכרו לטוב כזקן. אמר לו: "כך ציוני אבי, זרוק לחמך במיא."

אמר לו: "והלא למדת, שלח לחמך על פני המים, והלחם דומה למלח. מה אין הלחם יכול ליאכל בלא מלח, כך אין העולם מתקיים בלא לחם."

מיד היה נוטל בכל יום פת לחם והיה הולך לנהר והיה זורק הפת במים [כלומר לא זרק כל לחמו אלא פרוסה (איזנשטין)] והיה דג אחד מזומן באותו מקום, והיה אוכל הפת. והיה עושה כך בכל יום, עד שגדל אותו דג ביותר והיה מצער חבריו הדגים שבאותו מקום, עד שנתקבצו כל הדגים שבים ובאו אצל לוויתן ואמרו לו: "אדוננו, יש בכאן דג אחד וגדל הרבה ואין לנו חיים עמו וגם בכוחו אוכל ממנו בכל יום עשרים או יותר."

מיד שלח לוויתן אצלו ואמר לו: "הללו עומדים בתוך הים ואינם גדלים כך ואתה גדלת בשפת הים כך?"

אמר לו: "הן, מפני שיש אדם אחד ומביא לי בכל יום פת אחת ואני אוכלה בבוקר ובצהריים; ואני אוכל בבוקר עשרים דגים ובערב שלושים."

אמר לו: "מפני מה אתה אוכל חבריך?"

אמר לו: "מפני שהם באים אצלי ואני אוכלם, ועליהם נאמר 'ומבשרך לא תתעלם'." [ישעיה נח, ז].

אמר לו: "לך והבא אותו אדם לפני."

אמר לו: "למחר."

מיד הלך אותו דג וחפר במקום שהיה אותו נער נוהג לבוא ועשה שם מחילה והכניס אותו דג פיו לתוך החפירה. למחר בא אותו נער כמנהגו ורצה לעמוד על אותו מקום ונפל במים. פתח הדג את פיו ובלעו והכניסו בים והביאו אצל לוויתן.

אמר לו: "הקא אותו."

הקיאו ויצא מפיו של אותו דג ונפל בפיו של לוויתן. ואמר לו: "בני, מה ראית, שזרקת לחמך במים?"

אמר לו: "מפני שלימדני אבי מנעורי: 'שלח לחמך על פני המים'."

מה עשה לוויתן? הוציאו מפיו ונשקו ולימדו שבעים לשונות וכל התורה כולה וזרקו על שלוש מאות פרסאות מים עד יבשה; ונפל במקום אחד, שלא דרכו בו בני אדם. וכשנפל עייף נשא עיניו וראה שני עורבים פורחים עליו והיה אחד אומר לאביו: "אבי, תראה אדם זח אם הוא חי או מת?"

והיה האב משיב ואומר: "איני יודע, בני."

אמר: "ארד ואוכל את עיניו, מפני שאני מתאווה לאכול עיני בני אדם."

והיה האב אומר לו: "בני, אל תרד, שמא הוא חי."

והבן היה אומר: "ארד ואוכל את עיניו."

מיד ירד. ואותו האיש היה מבין, מה שהיו מדברים זה עם זה, וכשירד על מצחו, פשט ידו ואחז ברגליו. מיד צעק אותו עורב לאביו ואמר: "אבי, אבי, הווי יודע, שנתנני יי בידו, לא אוכל קום."

כיון ששמע אביו, היה צועק ובוכה ואומר: "אוי לי על בני!" צעק ואמר: "אתה, בן אדם, עזוב את בני! יהי רצון שתבין לשוני! קום וחפור תחתיך, ותמצא שם גנז [אוצרו של] שלמה מלך ישראל."

מיד עזב את בנו וחפר תחתיו ומצא שם גנז שלמה, אבנים טובות ומרגליות, עד שנתעשר הוא ובניו. ועליו אמר בן-סירא: 'פרוס לחמך ושולחנך לכל מי שיבוא תתן'.

 

סיפור שני (שכר מצוה)

מעשה היה באיש אחד שבכל יום היה הולך וקונה לחם אחד ומשליכו לים. יום אחד הלך וקנה דג אחה קרעו ומצא בו מרגלית או אבן טובה. אמרו לו: "זהו האיש, שעמדה לו פת לחם שהשליך שם, שמתוך כך הרגיל הדג עצמו לבוא שמה וניצוד." וקראו עליו: 'שלח לחמך על פני המים!'

 

מקורות

(ברדיצ'בסקי, אגדות היהודים [גרמנית] ו, ט-יא). א: אלפא-ביתא דבן סירא, סי' ז, 6-5; מעשה ה', 44-43. גסטר, סי' שפא, תמט. מעשה-בוך (גסטר), סי' 194. ש"א, 185 (26). הלר, 347 (1). ב"י ד, 29-27, 275. (=סי' 169). – ב: מעיל צדקה, סי' קצב, 9.

 

הערות יואל

Charity Saves from Death AT 506*c זה הטיפוס הסיפורי (האויקוטיפ היהודי של צדקה תציל ממוות)

יסיף עלי, סיפורי בן סירא בימי הביניים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1985. עמ' 267-265.

שפירא ענת, מדרש עשרת הדברות: טקסט, מקורות ופירוש, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ה. מ' 67-64..

נוי דב, "שלח לחמך על פני המים" בסיפור העממי, מחניים צ"ט, הוצאת הרבנות הצבאית, תשכ"ה, עמ' 176-164.

מקליט:

פלטיאל גיאת

גיבור/ת הסיפור - דמויות:

נושאים / מילות מפתח:

מסרים:

סמלים/מוטיבים:

דקויות - לשים לב בניתוח:

הערות פלטיאל: