לאדם אחד הייתה בת, והוא רב. מארי. הוא מארי ויש לו בת.

הילדה גדלה, והוא רוצה לחתן אותה.

אז כל לילה ישן, ובא מלאך ואומר לו "בתך תתחתן עם רוצח!"

והוא פחד: "לא אחתן אותה!"

בלילה השני בא. אמר לו: "בתך תתחתן עם רוצח!"

בלילה השלישי אותו דבר.

גמרנו. אמר: "לא אחתן אותה בכלל."

יום אחד בא אחד תלמיד, יודע תורה, נכנס לבית הכנסת, מתפללים מנחה וערבית, וקם הביא (נשא דברים - דרש) מן התורה. דרש, דרש, דרש, מצא חן בעיני האב. מצא חן בעיניו.

אמר: "זה יהודי בעל תורה, לא ירצח. הוא לא ירצח! אקח אותו אחתן אותו בבתי."

לקח אותו, אמר לו: "בוא אלי הביתה. תלון אצלי."

אמר: "בסדר."

הלך אליו הביתה, אכל ארוחת ערב, וישן. וקם בבוקר, התפלל והכול בסדר.

בסדר. הוא רצה ללכת התלמיד.

אמר: "לא, אתה תישאר אצלי."

אמר: "אני רוצה ללכת, למה אשאר אצלך?"

אמר: "אני רוצה שתישאר. הישאר. אתה מצאת חן בעיני."

אמר: "בסדר"

הוא נשאר יום אחד, שני, ושלישי, וביום הרביעי אמר * לדבר איתו.

"שמע."

אמר: "כן."

אמר "אתה מצאת חן בעיני. אני רוצה לחתן אותך בבתי."

אמר: "תחתן אותי בבתך? ואני עני, אין לי כלום, אני באתי לבקש דברים ואין לי כלום ואני... איך תחתן אותי בבת שלך?"

אמר: "אין * כלום. מצאת חן בעיני שאתה תלמיד חכם, יודע תורה."

אמר: "בסדר."

חיתן אותו. מה הוא רוצה עוד יתנו לו בחורה. עוד... לא חשוב.

חיתן אותו בבת. עשו את החתונה. בליל החופה פתאום בחופה נכנס אדם זקן. נכנס זקן עני, סעד איתם וחגג.

עשו את החופה. הזקן הזה רוצה לישון. אמר: "אני רוצה לישון. איפה אשן יא מארי?", אמר לאבי הכלה

אמר: "לך לישון בבית המדרש. לך לבית המדרש."

אמר: "יש איתי הכסף הזה."

"קח אותו אתך."

אמר: "שים אותו ליד ראשך."

טוב, בסדר.

לקח את הכסף ולקח את עצמו והלך לבית המדרש. ישן ושם את הכסף ליד ראשו וישן.

אז האישה, הכלה, נכנס החתן אליה, כמובן כדי לישון.

אמרה: "לך ממני, אני לא רוצה אותך כי אתה עני, לא נתת לי כלום ולא עשית לי כלום!"

אמר: "את יודעת שאביך אמר לי שאתחתן ולא איכפת לו שאני עני. את יודעת את זה, ולמה תעשי לי ככה?"

אמרה: "לא. אני לא אותך*."

אמר: "אה."

הוא שמע שהזקן אמר שיש לו כסף.

קם, הלך לקח את הכסף מתחת ראש הזקן והרג אותו.

אילו היה לוקח את הכסף ולא הורג אותו – לעזאזל (=מילא), אבל הוא הרג אותו. התקיים החלום שאבא שלה חלם. התקיים. אין דבר כזה. לפעמים הן קיימות. הרג אותו. ולקח את הכסף ו* לה.

אמרה: "אה, עכשיו בסדר. נחיה אני ואתה."

לא... הייתה אתו, בסדר, חיו.

בבוקר הלך אל אביה אמר לו: "שלום סבא."

בוקר טוב לחתן, אומרים לו מזל טוב, אבל בעברית. "דם אללה אלסרור!" בתימנית * [לא ברור לי מה משמעותו של ניב זה]

"אלוהים יבנה ביתך" אומרים לו [ברכה מסורתית לחתן]

הוא רק התקרב אל אביה, אמר: "לא... אל תתקרב אלי, אל תתקרב. זוז ממני. צא! לך לשם!"

אמר: "למה, יא סבא? למה?"

אמר: "אתה רוצח! אתה הורג!"

"איך ידע? איך ידע שאני ככה? איך ידע?"

"אל תדבר ואל תתקרב אלי, * לך! עכשיו לך ותראה איך תקבור את המת הזה שהרגת. לך חפש לך איך לעשות כדי לקבור אותו!"

הלך, לקח לו מישהו אתו. חפרו את הקבר וקברו * והלך הביתה.

אמר: "תשמע, יאללה." אמר: "לך אליו בערב ותעמוד מעל קברו ותשמע* מה הוא יגיד."

אמר: "בסדר."

חיכה לערב, הלך ועמד מעל קברו, ושמע אותו אומר: "יש דין ויש דיין!"

שמע את המילה והלך הביתה.

הלך לחמיו.

"מה שמעת?"

אמר: "שמעתי שהוא אומר: 'יש דין ויש דיין'!"

אמר: "עכשיו לך לישון."

הלך לישון.

בלילה השני אמר לו: "לך הלילה אל קברו ותשמע מה הוא אומר. ואם יגיד לך 'יש דין ויש דיין', תגיד לו 'עד מתי? ' עד מתי זה שיש דין ויש דיין? עד מתי?"

הלך בלילה השני, * והוא כבר אומר. ישב בשקט מעל קברו והנה הוא אומר: "יש דין ויש דיין!"

אמר: "עד מתי?"

אמר "עד ארבעים שנה."

ארבעים שנה!

הלך הביתה ובא אצל חמיו.

אמר: "נו, מה שמעת הלילה?"

אמר: "הוא אמר: יש דין ויש דיין. אמרתי לו עד מתי? אמר ארבעים שנה."

* * * תשאל את האבא של הילדה רשם [נראה לי שמשמעות הפועל "ארך" הוא "רשם". צריך לבדוק, אך כך נראה לי על פי ההקשר] את התאריך ואת הדקה ואת הרגע.

וחי ארבעים שנה עם האישה עם ילדים, וחיתן אותם ולימד אותם.

כשנגמרו ארבעים השנה, היה זה זמן חתונת הילד האחרון.

בערב החופה, הסבא יודע שזה הלילה האחרון של ארבעים השנה.

אמא שלה אמרה: "אני רוצה ללכת *לחתונה, אני הולכת."

אמר: "מה אני שייך*? אם את רוצה ללכת – לכי, אבל אל תלכי, אני מזהיר אותך שלא תלכי הלילה."

אמרה: "הנכד האחרון ולא אלך לחתונה שלו? אתה משוגע? אני הולכת. זה הנכד שלי!"

אמר: "לכי."

הלכה, הגיע הזמן מתקרב, השעה מתקרבת והיא לא באה. שלח לה שליח ראשון, ושני ושלישי – ולא באה.

הלך הוא בעצמו. * החזיק ב*[בכתפה?] והוציא אותה.

"אה תעזוב אותי!" והבית מלא אנשים, לא רק בעל הבית, גם אנשים אחרים. למה אומרים החוטא יחטא את כולם? כתוב ככה.

הוציא אותה, רק עברו כמה צעדים, והבית קרס. עם האישה ועם הגבר ועם האנשים ועם האורחים. הכול. נהרס כל הבית עליהם.

נחרב עליהם. *** הילדים המסכנים שלא חטאו ולא כלום, הלכו אנשים שבאו אורחים, לא חטאו ולא... אבל אמר: בעוון רשע * צדיק!

נכון? יש הרבה דברים שהן ככה. בא לך רשע ונכנסת על ידו, חס וחלילה ואתה בסדר, נדבקת מן העוון שלו. וזהו.

הנוסח המקורי בערבית:

ואחד כאן מעו בנת. והוא רב. מארי. הוא מארי ומעו בנת.

אלבנת כוברת. והוא רוצה יזווג'הא.

אז כול לילה בירקוד, ויג'י מלאך ביקול לו: "בינתך אתתזווג' בלקאתל!"

והוא אפתג'ע: "לא מא עד אזווג'האשי."

אללילה אלת'אנייה ג'א. קאל לו: "בנתך אתתזווג' בקאתל!"

אללילה אלת'אלת'ה אותו דבר.

גמרנו. אמר: "לא אזווג'הא בכלל."

ליום מן אלאייאם, ג'א ואחד תלמיד, דרי תורה , דכ'ל בית כנסת, ביצלאו מנחה, ערבית וקם ידי מן התורה. אדה אדה אדה, אעג'בו אלאבא, אעג'בו.

קאל: "האד'ה יהודי בעל תורה מא יקתל שי. מא יקתול שי! אג'ירו יתזווג'ו בנתי."

ג'רו, קאל לו: "ג'י ענדי אלבית. אמסי ענדי."

קאל: "נאהי."

סאר עינדו אלבית. תעשה, ורקד, ויצבח אלצובח, קם צללה, והכול בסדר.

בסדר. וידו יסיר. האד'ה התלמיד, וידו יסיר.

קאל: "לא. אנת אתג'יס ענדי."

קאל: "וידי אסיר לי, ליש אג'יס ענדך?"

קאל: "וידי תג'יס. אג'יס. אנת אעג'בתני."

קאל:. "בסדר."

מהו ג'לס, אליום אלאוול ולת'אני ולת'אלת, ולראבע קאל * יחאכי.

"אסמע"

קאל: "אה."

קאל: "אנת אעג'בתני. אנא וידי אזווג'ך בבנתי."

קאל: "תזווג'ני בבנתך? ואנא עני, מא ביש מעי, אנא ג'ית מטלב, ואנא מא מעי שי, ואנא... כיף תזווג'ני בבנתך?"

קאל: "מא חין מנך שי. אעג'בתני חין אנת תלמיד חכם, יודע תורה."

קאל: "בסדר."

זווג'ו. מה הוא רוצה עוד יתנו לו בחורה. עוד... לא חשוב

זווג'ו בבנת. עשו אלזוואג'ה, ללילת אלחופה, פתאום בלחופה נכנס זקן. דכ'ל זקן עני. תעשה וסמר.

עשו אלחופה. הזקן הזה הוא רוצה לישון. קאל: "אשתי ארקוד. אין ארקוד יא מארי?" ביקול לאבו אלכלה.

קאל: "ארקוד לך פי בית מדרש. סיר בית מדרש."

קאל: "מעי הולאי אלזלט."

"ג'רהן ענדך."

קאל: "אפעלהן ענד ראסך."

טוב, נאהי.

ג'אר אל זלט וג'אר עצמו וסאר בית מדרש. רקד. ופעלהן ענד ראסו ורקד.

אז אלמרא אלחריווה, דכל אלרג'אל ענדהא, כמובן ירקדו.

קאלת: "סיר מני, מא אשתיך, חין אנת עני, מה דיית לי שי, ולא פעלת לי שי!"

קאל: "אנתי דארייה אין אבוש קאל לי אתזווג' ומה אלייה אין אנא עני, אנתי דארייה, וליש בתפעלי האכד'ה?"

קאלת: "לא. אנא מא אחינך*."

קאל "אה."

הוא סמע אלזקן חין קאלת מעהא כסף.

קם, סאר ג'ר אלזלט מן תחת ראס אלזקן, והרג אותו.

לו ג'ר אלזלט ולא קתלה – לעזאזאל. אבל קתלה. התקיים אלחלום ד'י כאן אבא שלה ביחלום. התקיים. אין דבר כזה חלומות לפעמים הן קיימות. קתלה, וג'ר אלזלט ו* להא.

קאלת: "הא, ד'לחין בסדר. אנחיה אנא ואנת."

לא... הייתה אתו, בסדר, חיו.

בבוקר סאר ענד אבוה יקול לו: "שלום סבא."

בוקר טוב לחתן, יקולו לו מז:ל טוב, אבל בעברית "דם אללה אלסרור" בתימנית. "דם אללה אלסרור."

"אלוהים יבנה ביתך" אומרים לו.

הוא רק ביקרוב ענד אבוה קאל "לא... לא תקרוב ענדי, לא תקרבני. זוז מני! אוכ'רג, סיר להנאך!"

קאל: "ליש יא סבא? ליש?"

קאל: "אנת רוצח! אתה הורג!"

"איך דרא? איך דרא אין אנא האכד'ה? כיף דרא?"

"ולא תחכי, לא תקרוב ענדי, וצול* לך. דלחין סיר אתשווף כיף תקבור אלמיית האד'ה אלד'י קתלת. סיר טלב כיף תפעל. תקברה!"

סאר טלב לה רג'אל מעו. חפרו אלקבר האד'ך וקברו * וסר אלבית.

אמר: "תסמע, יאללה.: קאל: "אג'יס לו בלעשי וסיר פוק קברו, ואתווחה* אש איקול."

קאל: "בסדר."

ג'ליס ללערב, סר פוק אלקבר * קד ביקול: "יש דין ויש דיין!"

שמע המילה וסר אלבית.

טייר* לענד עמו.

"אש סמעת?"

קאל: "סמעת ביקול: 'יש דין ויש דיין'!"

קאל: "יא סר ארקוד."

סר ירקוד.

ואללילה אלת'אניה קאל לו: "סר אללילה פוק קברו ותסמע אש איקול, ולא קאל לך 'יש דין ויש דיין' קול לו 'עד אייחין?' לייחין האד'ה דין ואלדיין, לייחין?"

סר אללילה אלת'אנייה, טייר* והוא קד ביקול. ג'לס, סכתה פוק אלקבר, והוא קד ביקול "יש דין ויש דיין."

קאל: "עד אייחין?"

קאל: "עד ארבעים שנה."

ארבעים שנה!

הלך הביתה טייר לענד עמו.

קאל: "נו, אש סמעת אללילה?"

קאל: "הוא קאל: יש דין ויש דיין, קולת לו לאייחין, קאל עד ארבעים שנה."

ארך*. אסאל אבא של הילדה. ארך* את התאריך ואת הדקה ואת הרגע.

וחיה ארבעים שנה עם אלאישה, עם ילדים, וחיתן אותם, ולימד אותם.

לה * כל ארבעים, כל ארבעין אלסנה, קדו הילד האחרון יחתן אותו מהילדים.

ערב אלחופה, הסבא יודע זה הלילה האחרונה של ארבעים השנה.

אומהא קאלת: "ודי אסיר ענד * אתזווג' * עד אנסיר."

קאל: "מה אנא שייך*? לא וודיש סירי סרתי, אבל לא תסירי, אני מזהיר אותך לא תסירי אללילה."

קאלת: "אלנכד אלאחרון ולא * ? איי אנת מג'נון? אנא אסיר, אלנכד חקי!"

קאל: "הייא הא סירי."

סארת, הגיע הזמן מתקרב, השעה מתקרבת, והיא לא באה. שלח לה השליח הראשון, ואלת'אני ואלת'אלת' – לא באה.

סאר הוא בעצמו, * אבו, טייר שבח בג'מבהא ואכ'רג'הא.

"אה, כ'ליני..." והבית מלאן אלבית, מלאן אנשים, לא רק בעל הבית, גם אנשים אחרים, למה אומרים החוטא יחטא את כולם. כתוב ככה.

אכ'רג'הא, מא עברו שי כמה צעדים, ואלבית עשרה דרררר... עם אלאישה ועם הגבר ועם אלאנשים ועם אלאורחים. הכול. נהרס כל הבית עליהום.

ח'רב פוקהום. *סאר אלחלל ואלחראם*. אלעיאל אלמסאכין די לא חטאו ולא כלום, סארו אנשים אלד'י ג'או אורחים, לא חטאו ולא... אבל קאל בעוון רשע * צדיק!

נכון? יש הרבה דברים ד'י הן האכד'ה. יג'י לך רשע, ודכ'לת על ידו, חס וחלילה ואנת בסדר, נדבקת מן אלעוון חקו. וזהו.