לאדם אחד היו שלושה בנים ובת. ואשתו מתה. נשאר אלמן שנה או שנתיים.

חשב לעצמו: כמה זמן אשאר אלמן? בנַי, כל אחד אצל אשתו, ובתי אצל בעלה, ואני לבדי. מה אעשה? אלך לבקש לי אישה.

הלך ביקש לו אישה. מצא אישה.

אמר לבניו: "בני."

אמרו: "כן."

אמר: "אני רוצה להתחתן."

אמרו: "הא?! אתה משוגע? תתחתן?" אמרו: "שב לך שם!"

והוא עשיר, יש לו הרבה כסף.

אמר: "אני יושב לי לבדי. אתם הולכם אצל נשותיכם, ואחותכם אצל בעלה, ואני לבדי. אני רוצה אישה להיות אתה, ולשוחח אני והיא, ולסעוד יחד ולחגוג ולשתות."

"מה פתאום אתה רוצה להתחתן?"

והם מפחדים על הכסף של הירושה, פן יתחתן עם אישה שתיקח את הירושה. זו הקמצנות. הם אוהבים רק לאכול, לא באמת דואגים לאבא ולאימא.

התחתן.

כאשר האישה כבר בבית, אמר שהוא ילך להביא סחורה מעבר לים, ילך לשם עם אוניה וישוט בים ויביא סחורה מכפר רחוק ויחזור בים.

הלך, ישב שלושה שבועות. חזר עם הסחורה, שם אותה בסוף הים(?) ונכנס אצל חברו, יש לו חבר אדם טוב.

בא אליו, אמר לו: "מה אעשה? מה דעתך?"

אמר: "שב לך כאן אצלי כמה ימים, וכתוב מכתב לכל ילד בשמו. אמור להם שאתה חולה והכסף אבד לך, ויבואו לראות איך אפשר לעזור לך."

כתב מכתב לילד הגדול: "אני נמצא במקום פלוני, אני חולה ואין לי כסף, הכסף שלי אבד בים, ו*[אני רוצה להגיע הביתה?], אני רוצה שתבואו תקחו אותי(?)."

שלח לו [הבן] מכתב: "אני לא יכול. אני עסוק."

אמר: "הנה, ראה את התשובה."

אמר: "כתוב לשני, לזה שצעיר ממנו."

כתב לשני. החזיר לו אותה תשובה.

אמר: "הנה, התשובה אותו דבר."

אמר: "כתוב לשלישי."

כתב לשלישי.

אמר: "עכשיו נשארה לך רק הבת. כתוב לבת *"

כתב מכתב לבת: "יא בתי, אני נמצא במקום פלוני והכסף אבד לי ואני חולה ואני..." בכה לה במכתב.

"יו אבא, מה אני יכולה לעשות? ואין לי כוח, ואני לא יכולה, ויש לי ילדים, ואני..."

אהה. הגיע המכתב הרביעי [של הבת].

אמר: "עכשיו מה הלאה?"

אמר: "עוד האישה. שלח לה מכתב."

קם כתב לה מכתב, ככה אותו דבר, והמכתבים האלו בכיס של הילדים.

שלח לה את המכתב, החזירה לו: "מה? מסכן, חולה, ומסכן איבד את כספו."

הכינה אוכל, לקחה כסף ולקחה את עצמה, ויאללה [הלכה אליו].

כאשר הגיעה אצלו אמר לה: "כל הכבוד לך. עכשיו ידעתי שאת אישה אמיתית!"

ישבו כמה ימים וחזרו הביתה.

באו הביתה, ראו אותו הילדים: "אבא, אבא, אבא."

אמר: "כן, ברוך הבא..."

"אבא, אנחנו..." הם רוצים כסף.

אמר: "כלום! אין! ולא שום דבר!"

כל אחד כבר חשב שהוא יקבל...

"לא אבא, אנחנו ילדי..."

אמר: "לא. אתם לא הילדים שלי. ראו את המכתבים שלכם. אילו הייתם הילדים שלי, הייתם באים כששלחתי לכם את המכתבים. עכשיו הנה המכתבים. גמרנו. הבית וכל מה שיש לי – לה, לאישה!"

הנוסח המקורי בערבית

ואחד רג'ל כאן מעו ת'לאתה עיאל ובנת. ומרתו מתת. ג'לס אלמרמל סנה או סנתיין.

פעיל אלחסאב: כמה אג'יס מרמל? עיאלי כל ואחד ענד מרתו, ובנתי ענד זווג'הא, ואנא וחדי. אש אפעל? אסיר אטלב לי מרה.

סאר טלב לו מרה, לקיהא.

קאל לעיאלו: "עיאלי."

קאלו: "אה."

קאל: "אנא אשתי אתזווג'."

קאלו: "הא?! מג'נון אנת, תתזווג'?" קאלו: "ג'יס לך האנך!"

והוא עשיר, יש לו הרבה כסף.

קאל: "אני בתאג'יס וחדי, ואנתום בתסירו ענד נסוואנכום, ואוח'תכום ענד זווג'הא, ואנא וחדי. אשתי מרה * ונתחאכה* אנא והיא , ונאכול ונסמר ונשרב."

"אש מה וודך? תתזווג'?"

והום ביפתג'עו על אלחק [מלה שאינה מוכרת לי. כנראה ירושה]. לא יתזווג' מרה תג'י תפעל אלירושה. תג'יר אלחק. אלקמצנות אלמעשה, אוהבים רק לאכול, לא יחינו* לא אבא ולא אימא.

תזווג'.

לומה קד אלמרה פיל בית קאל הוא אילך והוא איסיר ידי סחורה. הוא יסיר ידי סחורה * אלים, ידכול פילאונייה ויסיר בלבחר וידי סחורה מן בלאד רחוק, וירג'ע בלבחר.

סאר, ישב שלושה שבועות. תלאת'ה ועד. רגע עם אלסחורה, שם אותה בסוף הים, ונכנס ענד סחבו. מעו סאחב. אדם טוב.

טייר ענדו. קאל: "כיף אפעל כיף אסווי? כיף וודך?"

קאל: "ג'יס לך האנה ענדי כמה אייאם, ופעל מכתב לכל ילד על אסמו. קול להום אנת מריץ', ואלכסף סארת עלייך, ויג'או כיף יפעלו * כיף יהבוהו לך."

מהו פעל מכתב ללוולד אלכביר: "איננה פי בוקעת אבו פלאן, מריץ' ומא ביש זלט, קד אלזלט חקי סארת עלי בלים, ו* * אלבית. אשתי תג'או ת*ני."

שלח לו [הבן] מכתב שאני לא יכול אני עסוק.

קאל: "הא, אפצור אלג'וואב."

קאל: "אפעל אלת'אני, אלת'אני * אזג'ר מנו."

אפעל ללת'אני. חזר לו אותו אלג'וואב.

אמר: "הנה סווה, סווה אלג'וואב."

קאל: "אפעל ללת'אלת."

פעל ללת'אלת.

קאל: "הא מא מעך אלא אלבנת. אפעל ללבנת. * * "

פעל ללבנת מכתב: "* יא בנתי, * בוקעת אבוך פלאן, ואלזלט סארת עלייה, ואנה מריץ' ואנא... " בכה להא בלמכתב.

"יו... יאבה חניני, מה אנא ואנא ואין לי אלכוח, ואין לי יכולה, כל * מא אסתר יאבה ואנא *מעי עיאל ואנא..."

אהה. הגיע המכתב הרביעי.

קאל: "עכשיו מה הלאה?"

קאל: "עד אלאישה, תעשה לה מכתב. אפעל ללמרה."

קם כתב להא מכתב, ככה אותו דבר, והמכתבים האלו בכיס של הילדים *.

שלח אלמכתב לענדהא. טיירת לו: "*, מה? מסכין מריץ', ומסכין סארת עליה אלזלט. *"

פעלת אלאוכל ג'רת אלזלט, ג'רת עצמה, ויאללה, * *.

לומה וקעת* לענדו * קד ביקול להא: "כל הכבוד לך. עכשיו דריית אין אנתי מרה! *"

ישבו כמה ימים וחזרו הביתה.

באו אלבית, * אלעיאל ראו: "יאבה, יאבה, יאבה."

קאל :"כן, ברוך הבא..."

"אבא, אנחנו.... " הום ישתאו כסף. ישתאו זלט.

קאל: "כלום! אין! ולא שום דבר!"

* * קד יקבל ככה.

"לא יאבא, ואנחא עיאל..."

קאל "לא. מא אנתוש עיאלי, שופו אלמכתבים חקכום. לאנתו עיאלי אנתום ג'יתום *, אין שלחת לכום אלמכתבים. עכשיו הנה אלמכתבים גמרנו. אלבית וכל מה שיש לי – לה! לאישה!"