ברוך הוא וברוך שמו.

ואחד היה עני. יש לו ילדים. אין לו פרנסה. מה הוא עשה? החליט ללכת להתאבד.

הלך לראש הר, ובא מישהו עצר אותו. רצה ליפול מההר למטה.

בסוף הגיע להר והוא רוצה ליפול, בא מישהו עצר אותו.

אמר: "עצור עצור, מה קרה לך?"

אמר: "מה יש? תעזוב אותי. אני רוצה להתאבד. אין לי פרנסה, אין לי... הילדים שלי מתים מרעב, אני רוצה להתאבד."

אמר: "לא, לא, לא, לא, לא. יש לך עוד זמן. חכה."

אמר "מה, מה אני אחכה?"

אמר: "אני מביא לך משהו."

"מה אתה מביא לי?"

"אני מביא לך הראי הזה. תלך תהיה רופא. יתנו לך חולה, תסתכל על הראי. אם תראה אותי על יד הרגליים שלו, תגיד: 'הוא חי', ואם תראה אותי ליד הראש שלו, תגיד: 'אני מצטער'. ככה ואתה תחיה ותתעשר."

היה עושה ככה. היה הולך לראות את החולה, * רואה אותו בראי ליד הרגליים, היה אומר: "אל תדאגו, הוא יהיה בסדר. הוא יחיה. אל תפחדו. כסף!"

אז בסוף אם הוא בא לראות אותו על יד הראש, אומר: "אני מצטער, הוא לא בסדר, לא ימשיך."

אבל כסף חייב של הבדיקה, מה זה חשוב הוא יחיה או לא יחיה. הוא חייב כסף.

נתנו לו כסף, חיה ארבעים שנה.

סוף ארבעים שנה – חלה. לקח את הראי, מסתכל, וקד מלאך המוות על הראש שלו.

אמר: "מה אתה אומר, * ליד הרגליים שלי?"

אמר "לא, הגיעה השעה שלך!"

וגמר.

מה להגיד, גמר.