יהודי אחד היה לו אישה, והעבודה שלו היה סנדלר. היה רק מתקן נעליים, מה שהוא מרוויח ביום, הולך לשוק, קונה מצרכים בלילה, קצת ערק, קצת פיצוחים, קצת בשר, מה שצריך בלילה. בערב. והולך הביתה, מוסר לאשתו, עשה את הכול. נשים שרים מזמרים, אין להם בעיות בעולם. יום אחרי יום.

יום אחד המלך היה לו חם בבית. אמר הוא יצא לטייל. הוא יצא לטייל, אבל לבש לו לבוש פשוט.

אז האד'ך אל יהודי, אל מלך הזה הלך על אלאור. הוא מואר. ראה את האור הלך על האור.

התקרב, שמע הזמרה. מצא חן בעיניו, אז התקרב עד החלון, אז הוא ראה את אל יהודי עם אשתו, לא יותר.

דפק בדלת. פתחו לו.

"ערב טוב"

קאל: "ערב טוב."

"אתם מקבלים אורחים?"

אמרו: "כן, ברוך הבא * שב על השולחן."

נתנו לו כוס, נתנו לו קצת פיצוחים, הכול בסדר.

"תגיד אדוני, מה אתה עושה? מה העבודה שלך?"

אמר: "אני סנדלר."

"סנדלר?"

אמר: "כן."

"ומה אתה מרוויח מזה?"

אמר: "כמו שאתה רואה בשולחן."

"זה הכול?"

אמר: "זה הכל."

"ואם יהיה לך ילדים, או שתחלה או משהו, מאיפה אתה תאכל?"

קאל: "יש מי שמטפל."

"מי, המלך?"

קאל: "איזה מלך, עזוב את המלך, מי חושב על המלך?"

הלך הביתה המלך, מרוב השנאה של היהודי הכריז: "אין תיקון נעליים!" בעיתון.

היהודי יצא, הוא ראה את האד'ה (=את זה) - אין תיקון נעליים.

אז אמר: מה אני אעשה, אלוהים מה אני אעשה?

ראה קבוצה של אנשים עומדים שמה.

"לאן אתם הולכים?"

אמרו: "להביא עצים."

אמר: "אני יכול לבוא אתכם?"

אמרו: "תבוא."

הלך, הביא עצים, מכר אותם בשוק, קנה הכל של ערב, כל מה שהוא קונה בערב.

חזר הביתה, הכל בסדר.

הממזר בא הערב השני.

המלך הגיע, דפק בדלת, נכנס.

"ערב טוב."

אומר: "ערב טוב."

"ברוך הבא, שב."

"נו, מה עשית? שמעתי שהמלך הצהיר שאין תיקון נעליים."

אמר: "תעזוב את המלך. יש מי שהוא מטפל."

"מי מטפל? מי?"

אמר: "יש מי שהוא מטפל. סוגרים דלת – ואלוהים פותח דלת. אל תדאג!"

בסדר. למחרת...

"הלכתי להביא עצים ומכרתי וזה אותו דבר."

למחרת, החליט שאין להביא עצים. הכריז המלך: אין להביא עצים!

מה הוא עשה? היום השלישי יצא, עשו אין עצים, הלך יש קבוצה.

"מה אתם עושים?"

"סוחבים מים לבתים."

הלך סחב מים. בא הביתה עשה כל מה...

המלך בא.

בסוף אמר: "מה עשית? מה זה?"

קאל: "אין לך מה לדאוג. יש מי שמטפל. אל תפחד." - אמונה גדולה באלוהים!

הוא התפוצץ מהאמונה של היהודי, לאן הסוף שלו יגיע?

מה עשה למחרת? אמר לו ילך לשמור בארמון של המלך. שלא ילך לא פה ולא שם – ילך לשמור.

הלך לשמור, הביא לו חרב ביד: "תשמור על..." שמר עד החושך. בכוונה.

הלך הביתה מה עשה? הוציא את החרב, הסתכל עליו, על כל הפינות על הכל, עשה קרש אותו הדבר כמוהו, הכניס בנדן של החרב והלך לשכן. אמר: "תן לי משהו, תפוס לך את זה אצלך, עד שאני אקבל המשכורת אני אחזיר לך."

אמר: "בסדר."

נתן לו.

הלך לשוק, קנה כל * מה שהוא קונה כל ערב ובא.

העמיד אותו * והמלך בא.

הגיע, נכנס, כמו כל ערב, אומר: "נו, מה עשית היום? אני שמעתי שהמלך נתן לך לשמור בארמון."

אמר: "כן."

"ומה עשית?"

קאל: "מה עשיתי? אין בעיה!"

אומר: "מה?"

"לקחתי את החרב של המלך, הסתכלתי עליה יפה, עשיתי לה בקרש, והלכתי לשכן, נתתי לשכן והביא לי מה שאתה רואה על השולחן."

"ומאיפה תחזיר לו?"

אמר: "יהיה טוב."

"ומה [אם] המלך ידע? מה יעשה לך?"

קאל: "כל שעה בצרתה. כל שעה בצרה שלה. יהיה טוב."

בסדר.

למחרת מה עשה?

יש אחד בבית סוהר, הכריז יחתכו לו את הראש.

אמר: "מחר פלוני – תוציאו אותו להורג, ומי יחתוך לו את הראש? היהודי!"

הוא יודע שזה קרש. איך יכול לחתוך ראש?

אז מה הוא אמר?

שמו פי תיאטרון – כל האנשים יראו את הרצח, וזה הגדול של הצבא לקח את היהודי על ידו בבמה, וזה מי שהוא צריך לחתוך את הראש שלו.

אז אמר: "אתה יודע?"

קאל: "כן."

"המלך אמר אתה תחתוך את הראש של הבן אדם הזה!"

"אני?"

אמר: "כן."

אמר: "ריבונו של עולם, עוד לא הרגתי זבוב, והיום יגידו לי להרוג בן אדם?"

אמרו: "זה מה שיש."

אמר: "בסדר."

"בואו חברה, *, אם האיש הזה חף מפשע, שהחרב שלי יצא מקרש, ואם הוא חייב מיתה יצא מנר* דולקת*"

עשה ככה והנה הוא קרש.

כל האצטדיון מחאו לו כפיים. כולם...

אז בסוף קרא לו. גמרנו האיש הזה ניצל, הוא לא הרגו אותו. הוא אמר אם הוא חף מפשע הוא ניצל.

קרא לו, אמר: "תבוא."

הלך אליו, הגיע אליו, אמר "תגיד לי אתה מכיר אותי?"

אמר: "אתה אורחי ארבעה לילות, אני מכיר אותך."

אמר: "אתה תהיה אורחי כל החיים שלך. אתה תהיה בארמון שלי, ואשתך, ותאכלו, ולא תנקל* עצים ולא נעליים ולא מים ולא כלום. בגלל האמונה שלך באלוהים, לאן הגיע בך."

שתהיה בריא.