ואחד גבר (גבר אחד), אשתו לא הייתה בהיריון, והלך לחפש לה תרופה. בדרך מצא מישהו.

שאל אותו: "לאן אתה הולך?"

אמר: "לחפש לאשתי רפואה. היא לא בהיריון. היא צריכה להיות בהיריון."

אמר: "תשמע!"

קאל "כן."

אמר: "אל תלך. אני מביא לך את שתי התפוחים האלו. זאת לך וזאת לאשתך, ואל תטעה – תאכל את של אשתך. רק תאכל את שלך."

קאל: "בסדר."

מהו בקיצור, בדרך אכל התפוח חק (של) אשתו. היה בהיריון. הבחור נכנס בהיריון. והוא מלך, לא סתם אין הוא בן אדם פשוט.

אז מה הוא אמר לאשתו? "אל תגלי לאנשים שאני בבית. תגידי: הוא הלך, הוא לא בבית, התעלם מן עצמו."

הבטן גדלה, גדלה. הוא בהיריון.

בקיצור ילד בת, מה קרא לילדה? סיתה סיתרה. מה זה סיתה סיתרה? שאלוהים סתרה לו, לא התבייש [מאזינה משלימה: לא התבייש מן האנשים]. אלוהים עשה לו כמו תגיד סוד כזה.

בסדר. גדלה הילדה. גדלה, האמא קינתה (=קינאה) בה. אשתו קינתה בה. ראה שהיא קינתה בה, היא יפה, הייתה יפה, הלך בנה לה ארמון על שפת הים. הביא לה עוזרת.

אז היא ישבה עם עוזרת, פתאום, פעם אחת בא אחד עם אונייה, עצר על יד הבית, בשפת הים. הוא ראה את השלט:

סיתה סיתרה

מה יזייד עליה חדא

לא עבד ולא מתוולדה

תרגום:

סיתה סיתרה

אף אחד לא ינצח אותה.

לא עבד, ולא מולידהּ (אביה).

אמר: "אני חייב לדעת מה עם הבחורה הזאת".

טוב, הוא סוחר בדים. יש לו שמלות מלא האונייה, מכל מין. תלה שמלה יפיפייה. העוזרת שלה יצתה (=יצאה), היא ראתה את השמלה, השתגעה עליה. חזרה.

"סיתה סיתרה!"

אמרה: "כן?"

"יו... איזה שמלה עם האיש הזה..."

אמרה: "לכי תגידי לו כמה עליה?"

אז היא הלכה תגיד לו: "כמה על השמלה הזאת?"

אמר: "למי?"

אמרה: "מה איכפת לך? תקבל כסף."

אמר: "לא, לא. לכל אחד יש מחיר. למי השמלה הזאת?"

אמרה: "סיתה סיתרה."

אמר: "אה, סיתה סיתרה?"

קאלת: "כן."

"תגידי לה תראה לי את השערות שלה מהחלון ואני אביא לה את השמלה."

הלכה. חזרה, הגיעה מעוצבנת.

"מה יש לך?"

קאלת: "הוא אומר: תראי לו את השערות שלך מהחלון, ייתן לך את השמלה."

"אל תדאגי, למה את כל כך מפחדת? לכי לאבא שלי, תגיד לו יביא לי בחורה שרכסייה – מהיפייפיות והשיער שלהן ככה מסלסל." [המספרת התבלבלה ותיקנה את עצמה בהמשך. היא התכוונה לומר מכ'ירייה (=בחורה פשוטה)].

סרקה את השיער וסידרה יפה, והוציאה אותו מהחלון.

ראה אותה – הביא לה את השמלה.

למחרת הוציא [שמלה] יותר יפה.

הלכה: "יו, יא סיתה סיתרה, איזה שמלה עוד יותר יפה משל אתמול."

אמרה: "לכי תגידי לו כמה עליה?"

הלכה.

"כמה על השמלה?"

"למי?"

אמרה: "סיתה סיתרה."

אמר: "תגידי לה תראה לי הפנים שלה מהחלון, ותיקח את השמלה."

הראשונה היא מכ'ירייה, סליחה. מכ'ירייה. [המספרת מתקנת את עצמה ומסבירה שהבחורה הראשונה הייתה מכ'ירייה – בחורה פשוטה].

באה, קד היא (כבר היא) מעוצבנה.

קאלת: "מה קרה לך?"

קאלת: "הוא אמר תראי לו את הפנים שלך מהחלון והוא ייתן לך את השמלה."

"אל תדאגי, אל תדאגי. לכי לאבא."

הראשונה היא הייתה מכ'ירייה, אני טעיתי.

"תגידי לו יביא לי שרכסייה מהיפיפיות."

באה שרכסייה, איפרה לה את הפנים והכול, הראתה לו את הפנים ולקחה את השמלה.

אז הערב השלישי עוד שמלה.

מה הערב השלישי, מה הוא רצה? להיכנס לישון אצלה.

הלכה העובדת, מה היא מעוצבנת, מה היא...

"מה?"

קאלת: "אה... הוא אומר לך הערב הוא רוצה לישון אצלך."

אמרה: "לא חשוב, אל תפחדי."

קאלת: "מה?"

"לכי לאבא, תגידי לו יביא לי כ'ונפורייה, מן אלכ'נפריות הכי גרועות, שהאף שלה ככה, שחורות אולה... (שחורות או...).

הלכה הביא לה כ'ונפורייה, אבל איפרה אותה ובשמת אותה והכול, בחושך – בתנאי ייכנס, רק בחושך.

וכתבת מכתב, ליד של הכ'ונפורייה:

אנא סיתה סיתרה (אני סיתה סיתרה)

מא יזייד עלייה חדא (אף אחד לא יכול לגבור עליה)

לא עבד ולא מתוולדה (לא עבד ולא מולידה)

אלאוואל אלשרכסייה (הראשונה השרכסייה)

ואלת'אני מכ'ירייה (והשנייה מכ'ירייה)

ואלת'אלת כ'ונפורייה (והשלישית כ'ונפורייה)

מן אלכ'ונפוריית אלי * (מהכ'ונפוריות ש...)

[אמרה לה לנערה המכוערת]: "אם לא תקשרי את זה בשל האד'ה אלצעיף (בצעיף הזה) – הראש שלך (דמך בראשך)!"

אמרה: "בסדר."

בא הלילה, קשרה לה את זה בצעיף, המכתב. שכב עם אלכ'ונפורייה וחשב שהוא עם סיתה סיתרה. בשכל שלו. והלך. עצר אלאונייה והלך.

אבל בדרך הרוח עפת לה את הקשר על הפרצוף, פה. הוא לקח, "מה זה?" עשה לו את המכה הזאת, פתח וזה המכתב. סיתה סיתרה.

הוא כלב בן כלב, שהוא חייב לנצח אותה, יקרה מה שיקרה.

חזר בחזרה.

הגיע לשמה, מה הוא דפק הדלת: "מה, אני רוצה להתחתן איתך!"

"יש לי אבא! לך לאבא!"

"איפה אבא שלך?"

אמרה "בא הביתה."

הלך לאבא שלה, אמר: "אני רוצה להתחתן עם הבת שלך."

אמר: "אבל היא רוצה?"

אמר: "כן."

טוב, חיתן אותה.

מה עשה? אמר לעבד שלו, זה שהתחתן אתה: "הערב אתה מתחלף בנשים. תן לי אשתך, ואתה תיקח סיתה סיתרה."

כן. ממזר רוצה לסדר אותה.

לקח אותה אצלו.

מה היא עשתה? לקחה לה צנצנת כזאת חרוזים. קטנים. וחוטים. אמרה לו: "אתה שומע מה אמר סידך (אדונך)?" כאילו המלך שלך.

אמר: "כן."

אמרת: "תקשור כל החרוזים האלו, תשחיל אותם כולם, אבל בלי לקשור, בלי לקשור מפה. תשחיל את כולם ותהיה בסדר."

הוא היה מכין אותם האד'ה הולך מרים אותם – יורדים. [המאזינות צוחקות] ושוב פעם. כל הלילה – עד הבוקר.

בבוקר אמרה עכשיו לך תתרחץ תתלבש, תלך תגיד לסידך (לאדונך): בוקר טוב. אם יגיד לך איך הערב? קול * * כול אללייל. * החרוזים * * * אני משחיל והם * (תגיד * כל הלילה * החרוזים* אני משחיל והם נופלים).

אמר: "בסדר."

הלך אמר לה ככה. גמרנו, כבר סידר אותה. פירוש המילה הזאת... בסדר.

הערב השני, מה עשתה?

אמרה לו "אתה שומע?"

קאל: "כן."

קאלת: "אתה רואה העפר, הזה שבחוץ?"

קאל: "כן."

קאלת: "סידך (אדונך) אמר תכניס את זה לגג, ותגמור תוציא אותם בחוץ. עד הבוקר!"

הכניס העפר עד אל חצות הלילה, נוס (חצי) הלילה הוציא אותה החוצה.

בבוקר אמרה: "תלך תתרחץ תתלבש, תלך תגיד לסידך (לאדונך): צבאח אלח'ייר. ואם יגיד לך מה הערב, תגיד כ'רג'ה דכ'לה (כניסה יציאה) כל הלילה. דכ'ל כ'רג' (נכנס יצא).

ביום השלישי אמרה לו אשתו של אלעבד, היא אצלה: "בואי נרד אני ואנתי לוואדי אלחינה. נרד ואדי אלחינה."

קאלת: "נאהי." (אמרה: בסדר)

ירדו לוואדי אלחינה, והיא יש לה מסרק מזהב. לסיתה סיתרה. מזהב. וההיא לא.

אז היא הגיעה "יו, יא סיתה סיתרה, תביאי לי להסתרק במסרק שלך."

קאלת: "בתנאי."

אמרה "מה התנאי?"

"הערב נתחלף בגברים."

אמרה "בסדר."

נתנה לה לסרק השיער, והיא אמרה: "בלילה, בחושך כזה, את תיכנסי לעבד ואני אכנס ל..." הוא בעלה.

בסדר. נכנסה אליו, הלך אליה שכב איתה. אחר הבנות. אומר לך היא בתולה.

"מה קרה?"

קאלת: "כן, מי שירד לואדי אלחינה, הוא יחזור בת, בתולה".

[המאזינים צוחקים].

אז אמר לה "כל ערב תרדי."

[המאזינים צוחקים שוב].

הוא חשב ואדי אלחינה מחזיר בתולים.

בקיצור, היא לקחה בהיריון, וההיא לקחה בהיריון.

ביום השני עשתה לו מכתב, היא נבלה זאת סיתה סיתרה, עשתה לו מכתב יסיר אלחג' (יעלה לרגל למכה). שמה על יד הראש שלו.

בקיצור, ההיא בהיריון וההיא בהיריון, שמה לו את המכתב תחת לכרית.

בבוקר קם, הוא ראה את המכתב, ורקת (פתק) אלחג'. יסיר יחיג'.

פלטיאל: מה זה חיג'?

המספרת: "אלחיג' ענד הנביא מוחמד, איפה שהם הולכים מֶכָּה."

אז בסוף הוא נשאר כמה זמן, אמר הוא הולך למכה.

אז אמר לעבד: "תשמור על הנשים. תשמור על אשתי. הוא חושב על השחורה, אשתו של העבד. "היא שתלד – תשמור על הילד."

בסדר. ההיא ילדה הביאה ילד, וההיא ילדה הביאה ילד, אבל ההוא לבן וההוא שחור.

אז מה העבד אלמסכין היה עושה? היה מפנק את השחור, מלביש אותו יפה, אלנעליים, אלאוכל הטוב, וההוא מסכין, לא מעניין אותו. אתה מבין?

ביום שהוא בא ממכה, אז הלכו לפגוש אותו, הוא הלך עם הילדים לפגוש אותו. השחור על הגב שלו מלובש, והלבן הזה ברגל * ביד, סוחב אותו. הוא ראה את הילד הזה וראה את הילד הזה, והוא:

"מה זה?"

אמר "מה זה? זה ייתכן שזה הבן שלי? זה לא יכול להיות. לא ייתכן זה הבן שלי."

הגיע הביתה, טוב. קרא סיתה סיתרה.

"סיתה סיתרה?"

קאלת: "כן".

קאל: "בואי להנה."

קאלת: "מה אתה רוצה?"

קאל "בואי הנה, תגידי לי, מה הסיבה? זה מסבחת אלאמן (מחרוזת האמון)."

מסבחת אלאמן – זה יש לו מחרוזת כזאתי, מי שהוא נותן אותה הוא באיזה מעמד, הוא כבר אתה תדבר מה שאתה רוצה אין עוד עליך בעיה. לא עושים לך בעיה.

רושם: "מה זה המחרוזת הזאת?"

"יקולו להא מסבחה. יסמוהא מסבחה (קוראים לה מסבחה. שמה מסבחה). אז יקולו להא מסבחת אלאמן.(אז אומרים (=קוראים) לה 'מחרוזת האמון'."

[הערה: המילה מסבחה היא הכינוי למחרוזת התפילה המוסלמית. כאן היא מסמלת מתן חסות למי שמבקשים ממנו לומר את האמת בלי לחשוש]

מאזינה (חממה דוד): "תדבר ואתה לא תפחד ולא יקרה לך כלום."

רושם: "למה, זה עושה מזל?"

"לא, לא מזל. נגיד אני באתי אליך, ואני עשיתי לך עוול חזק. אז אתה בא אלי ואתה אומר מסבחת אלאמן – תגידי לי מה אמרת. תחקור אותי. מה אני אמרתי. אז אתה תחקור אותי ואני אגיד לך את הכל, אבל אתה לא תעשה לי כלום. אין עוד משפט. ח'לאס. אתה הבאת לי מסבחת אלאמן."

אז אמרה: "תשמע."

קאל: "כן."

"אתה מביא לי מסבחת אלאמן?"

קאל: "כן."

קאלת: "אם אתה רוצה להאמין לי, תזכור לילת ואדי אלחינא. אותה לילה תזכור!"

אמר: "כן?"

קאלת: "כן!"

קאל: "עכשיו אני ידעתי שאת סיתה סיתרה באמת. עכשיו אני אעשה לך חתונה שעוד לא עשה אותה מישהו בעולם. בגלל שאת ככה אף אחד לא ניצח אותך!"