איש אחד היה לו חבר ערבי, אבל חבר מה שאומרים חבר, מרוח לרוח. אז יש לערבי בן, וליהודי יש בן. אז הערבי הזה רצה לעשות לו מחתרת להרוג את הבן של היהודי.

אז אמר לו: "תשמע, אני אבוא אקח את הבן שלך אצלי, שבוע ,עשרה ימים. ילמד עם הבן שלי. הוא ילמד מהבן שלי והבן שלי ילמד ממנו."

אמר לו: "אני לא רוצה להביא הבן שלי."

אמר: "מה יש, אתה לא מאמין לי? אני ואתה כמו אחים, מה אתה מדבר? ישבו שבוע, עשרה ימים, אני יחזיר אותו."

טוב. לקח אותו.

הערבי הזה לקח אותו. לקח אותו, לקח אותו לומה (עד ש) הגיע * לארמון, אולי על עשר קומות. הכניס אותו בתוך חדר וסגר עליה אלחדר והלך.

לא אוכל, לא שותה, לא מיטה, לא כלום. הילד הזה חשב זה סוף, אין מה לדבר.

ויש ראש עומד שמה, בפינה של החדר.

פתאום הראש הזה אומר לו – אחרי שלושה ימים, הוא הולך למות הילד, והראש הזה מדבר אותו.

אמר: "אתה שומע? אתה פה – חבל עליך. אתה למוות! אבל אם תיקח אותי ותבטיח לי שאתה תקבור אותי בקבר של יהודים אני אוציא אותך מפה."

אמר: "איך אני אוציא אותך, איך תוציא אותי?"

אמר "מה איכפת לך? תכניס אותי [תחת] בית השחי, תפתח את החלון, ותרד."

אמר: "ואני ימות."

קאל: "לא תמות. לא יקרה לך כלום. רק תישבע לי שאתה תקבור אותי בקבר של יהודים."

שם אותו פה, ירד מהחלון והלך.

הגיע הביתה, מיד לאבא שלו.

"אבא!"

קאל: "כן."

קאל: "לך תקבור את הראש הזה בקבר של יהודים. תחפור לו ותקבור בבית קברות של היהודים."

הלך, קבר את הראש ההוא, והוא מחכה: שבוע ראשון, השבוע שני, מתי הערבי יבוא עם הילד?

הלך [הערבי] לפתוח את החדר – לא ראש ולא ילד!

בא הערבי אחרי שבועיים: "איפה הבן שלי? איפה זה?" (דבריו של האב לערבי)

אמר: "הוא יבוא, הוא יבוא, אל תפחד, הוא יבוא."

והוא [היהודי] קד ח'בא (והוא כבר החביא אותו).

"הוא יבוא."

אמר: "בסדר יא אבן אלממזר, דריית בך (ידעתי בך. כמו: 'הבנתי עם מי יש לי עסק')"

אם לא הראש – הילד הלך. (= לולא עזרת הראש היה בנו של היהודי מת)