|
עֹשה
פלא מעשה
בן החכם עושה חסד עם המתים מעשה
בחכם אחד חשוך בנים שהיה מלמד תלמידים הגונים בני עניים בחנם ואדרבה הוא היה
מאכילם לפעמים בימים. והיה כל דעתו עמהם ללמדם כל היום כולו. וטורח עמהם בכל
כוחו להעמיד תלמידים הגונים שיהיו לו כבנים. זה דרכו כל הימים. ובשכר זו, ויזכור
אלהים את אברהם החכם הנזכר, וה' פקד את שרה אשת החכם ותהר ותלד בן. ויגדל הילד וייגמל והתחיל ללמדו תורה.
והיה לומד עמו חצי שעה בכל יום. ושאר היום עוסק בתורה עם תלמידיו. וכשכבר גדל
עוד הילד ולמד האל"ף בי"ת והנקודות. הוסיף עוד לקבוע עמו שעה אחת ביום
ללמדו הטעמים וברכות הצריכות וכו'. ובעבור עוד מעט זמן שראה שבן פורת יוסף, הבן
חריף וקולט במהרה. הוסיף לקבוע עמו ב' שעות ביום ללמדו סדר התפילות והתחיל ללמדו
פרשה. ואחר כך הוסיף לו עוד חצי שעה ללמדו תורה נביאים כתובים, ואחר כך
רש"י, וכן על זה הדרך היה מוסיף והולך וקורא עמו חצי היום ללמדו משנה ושולחן
ערוך. וחצי היום קובע עם התלמידים. והתלמידים כראותם שבעבור בנו נתרשל מהם,
ומדי יום ביומו פוחת והולך מלימודם כדי ללמוד עם בנו, חרה להם וישנאו אותו את בן
החכם. ואומרים: נולד לו בן לרעתינו שבעבורו הזניחנו וגרע מלימודינו. וכל עוד שהבן הולך וגדל בתורה. האב
מוסיף והולך לקבוע עמו רוב היום. ללמדו תלמוד וכו'. עד שכמעט לא היה קורא עם
תלמידיו כי אם שעה אחת ביום. ואותו הבן לא היה יוצא כלל מפתח ביתו, כי אם כל
היום עוסק בלימודו, בין עם אביו ובין לבדו. שכבר נעשה תלמיד חכם רשום. וכפעם
בפעם היה הולך ומטייל בגן שהיה לו בתוך ביתו. ומשתעשע באילניו ופרחיו וכו'. והיה
חושב שזהו כל העולם ומלואו. ויתייעצו תלמידיו לעשות אופן להדיחו
ולהרחיקו מפני אביו. כדי שישנאהו ולא יאבד זמנו עמו, וירחיקהו מעל פניו ויחזור
ללמדם כבתחילה. ויהי היום בעודו מטייל בגנו. נכנסו
התלמידים אצלו. ויאמרו לו: "עד מתי אתה נחבא אל הכלים, שאין אתה יודע בטיב
העולם ושום דבר מהנבראים, וכנראה שאביך אינו אוהב אותך. שמניח אותך לעולם כלוא
בבית כמו האסורים. ותהיה משועמם מחוסר ידיעה כמו החמורים. בוא עמנו ונלך להתפלל
בבית הכנסת במניין." ויאמר להם: "אמצא חן בעיניכם,
והנני מוכן לילך עמכם." וילכו יחדיו לבית הכנסת. ובעודו הולך
בשוק ורואה אנשים וחנויות מינים ממינים שונים, כל אחד ממלאכתו אשר המה עושים.
והוא תמה ואומר: יש זה בעולם ואני לא ידעתי מאומה. והלכו לבית הכנסת וראה ההיכל והתיבה
והשליח ציבור עמד והתפלל בקול רם. והוא משתעשע בכל אשר הוא רואה. שאצלו הוא הכל
עולם חדש, וחזרו לבית והלך אצל אביו. ויאמר לו: "אדוני אבי, אני בנך יחידך.
והייתי חושב שאהבת עולם אהבתני, אבל היום ידעתי שאתה שנאתני. שאתה מניח אותי
בבית כמו בית האסורים. ואין אתה מוליך אותי עמך לא לבית הכנסת ולא לשום מקום לראות
ולהכיר מה ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. שהיום הלכתי עם התלמידים וראיתי הבית
הכנסת מפואר. והשליח ציבור עומד בתיבה ומתפלל ונשתעשעתי. וכן ראיתי בשווקים
אנשים רבים בעלי אומניות וסוחרים. ואתה לא הודעתני שכל זה יש בעולם ונשארתי תמה
כאחד הפתאים." ויאמר לו אביו: "זהו רצונך, אל
תדאג בני. אני אוליכך עמי בעזרת ה' מהיום והלאה לבית הכנסת ולישיבה ואמלא
שאלתך." וכן היה. שבכל יום היה מוליכו עמו ומדי
עברו רואה בישוב העולם. וכפעם בפעם הולך עם התלמידים ומסיתים אותו. ויאמרו לו:
"אתה רואה כל אלו החנויות והסוחרים ולא ידעת מה טיבם. שצריך שתדע שכל אלו
קונים סחורות ממקום אחר דבר שאינו מצוי אצלנו. ומוכרים אותה בעירנו יותר ממה
שקנו אותה ומרוויחים. וכן אנחנו, בזאת אנחנו חיים ומפרנסים לבני ביתנו. שכל אחד
ממנו יש לו כמו סך ב' אלפים גרושי"ס או יותר. ואנו הולכים בכל שנה לעיר
פלונית הרחוקה מכאן כמו ארבעה ימים. וקונים מה שאנו יודעים להרוויח בו. ובאים
לביתנו ומוכרים על יד על יד. ומהריווח אנו מתפרנסים. וחוזרים חלילה בקרן שבידינו
וקונים וכן על זה הדרך דרכנו כל הימים. שהאדם צריך להיות בקי בסדר משא ומתן כדי
שיוכל להתפרנס ולא ימות ברעב. וגם אתה, הגם שעתה מר אביך יש לו עושר ואין אתה
צריך להרוויח, מכל מקום האדם לעולם צריך שיתלמד להרוויח כי לא תדע מה ילד
יום." ויען הבחור ויאמר להם: "אם מצאתי
חן בעיניכם, תודיעוני מתי הזמן שתלכו להסתחר באותה עיר ואני אלך עמכם." ויאמרו לו: "טוב, אנחנו
נודיעך." וכשהגיע תור הזמן שהיו מוכנים לילך
אמרו לו. ויבוא הבן אצל אביו ויאמר לו: "בבקשה ממך תיתן לי מעות שאני רוצה
לילך עם תלמידיך לעיר פלונית לקנות סחורה להרוויח, כמוני כמוהם וכדרך כל
העולם." ויאמר לו אביו: "למה זה בני. שעדין
אתה רך בשנים ואתה סמוך על שולחני ואין אתה צריך להרוויח. ובפרט כי, תודה לאל
יתברך, חנני אלהים ונתן לי עושר וכבוד. ואתה בני יחידי וכל אשר לי שלך
הוא." ויאמר לו בנו: "ידעתי בינ"י
ידעתי ואף על פי כן אני רוצה להתלמד להרוויח מעצמי." בקיצור, כל כך הפציר בו אביו לבטל
מחשבתו ולא יוכל לו. ובהיותו בנו יחידו, תודה לאל יתברך, חכם בחכמתו, שכבר השיג
להיות כמו אביו ויותר בחכמה ויראת ה' ומידות טובות, לא רצה להעציבו ויואל לעשות
רצונו. ויאמר לו: "כמה תרצה שאתן
לך?" ויאמר לו: "תן לי אלף דורוס. ותכף
נתן לו והזמינו לו צידה לדרכו, ויקם וילך עם התלמידים. ויצו אותם לאמר: "תשגיחו על בני
ההולך עמכם." ויאמרו לו: "כן נעשה." וילכו לדרכם. ובהגיעם לאותה העיר. נכנסו
כולם ברחוב שלפני פתח העיר שבה ריבוי אנשים עוברים ושבים. וייפרדו איש מעל אחיו.
כל אחד לדרכו פנה והניחו להבחור לבדו באמצע הרחוב. ויעמוד על חמורו פונה לד' רוחות
לראות איה חבריו שבאו עמו. וירא כי אין איש. והנה באותו רחוב היה חנות אחת לאיש
יהודי. וישא עיניו וירא את הבחור הנזכר יפה עיניים וטוב רואי, עומד על חמורו
ואינו הולך לכאן ולכאן. והכיר בו שהיה אורח חדש שמעולם לא בא לאותו מקום. ויקרא
לו ויאמר לו: "בני מהיכן באת ולמי אתה מבקש." ויאמר לו: "אני מעיר פלונית שבאתי
עם התלמידים להסתחר. וכשנכנסנו לעיר נעלמו מן העין ולא ידעתי אנה אפנה להיות
חונה. שזאת פעם ראשונה שאני בא בעיר הזאת ואין לי מכיר." ואותו האיש כשומעו שהיה בן החכם ששמו
נודע בשערים, והכרת פניו ענתה בו, ומדבריו של אדם ניכר שהיה מן השלמים, אמר לו:
"בני, אל תצטער. בוא ברוך ה' עמי. ותשב ותנוח בחנותי מטורח הדרך ואחר כך
תבוא לביתי." וכן היה. לקח החמור מידו ושלח הבגדים עם
משרתו לביתו. וישב עמו בחנותו עד עת האוכל. וילכו יחדיו לביתו. ועשה לו כבוד
גדול ויאכלו וישתו וילינו ויקומו בבקר וילכו להתפלל וקבע לימודו. ויאכלו פת
שחרית וחזר והלך עמו עם הבעל הבית לחנותו, יען אינו יודע אנה ילך ואנה יבוא כי
אם חנות הבעל הבית. ובעודו יושב בחנות הבעל הבית, ראה והנה
אגודות אגודות של יהודים מתוועדים סרים וזועפים. וישאל הבחור לבעל הבית:
"מה זה ועל מה זה שאני רואה קבוצים קבוצים של יהודים, מרים ונאנחים
ומתנודדים?" והשיב לו הבעל הבית: "מה אומר לך
בני, על גודל הצרה שנפל בחשבונינו. כי תדע שמיום אתמול שנפלה עטרת ראשנו, שנפטר
לבית עולמו החכם של העיר מורינו ורבינו. ויען הכוללות של העיר חייבים למלך סך
גדול. ואין ידם משגת לפרוע פרעות. ולזה גזר המלך שלא יינתן לקבורה עד שיפרעו
חובם. ועל זה גדל צערינו בראות מיטת החכם על הארץ ואין כוח בשום אחד ממנו לעמוד
בפרץ, לפייס למלך בשצף כס'ף." וכשמוע הבחור דבריו, קפץ ואמר:
"כמה הוא החוב שחייבים למלך?" אמר לו: "סך אלף דורוס." תכף אמר: "אם זה הוא כל החוב,
תוליכוני אצל המלך ואני אפייסנו." ויען ויאמר לו: "אשריך מה טוב
חלקך. אם תוכל לפדות את נפשנו מזאת הצרה, ושיינתן החכם לקבורה." ומיד קם הבעל הבית והודיע הדבר ליחידי
הקהל. והוליכוהו אצל המלך. ונכנס הבחור לפני המלך. ויכרע והשתחווה לו. וישא את
עיניו המלך וראה אותו, בחור ורך בשנים יפה אף נעים, וימצא חן בעיניו. ויאמר לו:
"בני, מה שאלתך ויינתן לך." ויאמר לו: "אדוני המלך, באתי
להתחנן לפניך שתתן לנו רשות לקבור את החכם שמת ולעשות לו כבודו." אמר לו המלך: "זה אי אפשר יען הקהל
חייבים לי סך אלף דורוס מכמה זמן, ואינם פורעים לי, ועתה מצאתי שעת הכושר שלא
ליתן רשות לקוברו עד שיפרעו חובתם ומצא בעל חוב לגבות את חובו." אמר לו הבחור: "אם רצונך תמכור לי
זה השטר חוב בסך שמונה מאות דורוס." השיב לו המלך: "יען מצאת חן בעיני
אני עושה רצונך." ותכף הביאו השטר חוב לפניו ונתנו ביד
הבחור. ופרע לו הסך שמונה מאות דורוס. וכתב לו קבלתו ויחתום בטבעת המלך. ונתן לו
רשות לילך לקבור החכם בכל כבוד שבעולם. ויצא הבחור מלפני המלך שמח ונעלס. וכל
הקהל ממתינים לו מבחוץ. וכראותם פני הבחור צהובים, גדלה שמחתם. והוציא הקבלה
מחיקו והרשות ונתן בידם. ויחבקוהו ויברכוהו שעשה והצליח במצווה
גדולה כזאת. ותכף נתוועדו והספידו להחכם ודרשו עליו כפי כבודו, ויקברו אותו
בכבוד גדול. והוציא עליו לכבודו כל הנשאר בידו. והתלמידים, כל אחד לדרכו פנה, עסוקים
במקחם. ולא פנו אליו עורף לבקשו או לשאול עליו מה עשה. כי אם כשגמרו מקחם חזרו
לעירם. וכששאל החכם על בנו, אמרו לו: "מה
נאמר לך מה נדבר ומה נצטדק, שיש לנו הצער בצערך. להיות שכשנכנסנו לעיר אמרנו לו:
אל תזוז מצידנו, יען אתה גר בארץ ואינך יודע לצאת ולבוא. ואנחנו נקנה לך דבר
שתרוויח בעזרת השם. ונלכה ונשובה יחדיו. והוא לא הטה אוזן לדברינו, ותכף בהיכנסו לעיר וייפרד מעלינו. וביקשנוהו
ולא מצאנוהו. ואחר כך שמענו שהלך בדרך לא טוב. ונתלווה עם אנשים ריקים לאכול
ולשתות יין נסיכם, וכהנה אורחות עקלקלות, עד שהוציא כל ממונו. ולזה כיסתה כלימה
פנינו לילך לקראתו ולהביאו עמנו." וגדל צערו של החכם בשומעו כדברים האלה
על בנו יחידו. ויטמון אותם בלבו. וכשעברו שני ימים חזר הבחור לעירו, כי יחידי
העיר השתדלו לשולחו בכבוד עם איש בטוח ונאמן. ויקבלהו אביו בסבר פנים יפות כדי
שלא לצערו. ואחר כך שאל לו: "בני, היכן הסחורה שקנית?" ויען ויאמר לו: "אדוני אבי, תדע
שכך וכך היה המעשה, שהתלמידים תכף שנכנסו לעיר נתפרדו מעלי וכו'. וה' הקרה לפני
איש יהודי חשוב וירא ה'. ויקבלני בביתו וכו'. ובעודי שם ראיתי הצרה ומצוקה שהיו
בה כל הקהל. והיא העול'ה בראות מיטת החכם מוטלת בארץ. שלא ניתן רשות מהמלך לקוברו
כדרך כל הארץ. ועל זה קנא קנאתי קנאת ה' צבאות. והלכתי אצל המלך ופרעתי לו
חובתו. ולקחתי רשות לקוברו ולהספידו לפי גודל תורתו. והוצאתי עליו לכבודו הנשאר
בידי. וזאת היתה סחורתי שהבאתי בידי." וכשמוע אביו דברי בנו יחידו, חבקו ונשקו
שמח לבו ויגל כבודו, שזכה לבן חכם כזה רודף צדקה וחסד עם החיים ועם המתים, ושעשה
מצווה גדולה כזאת אשר לא יערכנה כל ממון שבעולם. ודברי התלמידים השליך אחרי
גיוו, שידע והבין שהעלילו עליו משנאה מחמת קנאה. וכאשר עבר עוד זמן והגיע יום לכת
התלמידים לאותה העיר לסחורתם, חזר הבן לשאול מאביו ממון ללכת אתם לקנות סחורה
להרוויח כמותם. ואביו ביודעו בטוב תוכן לב בנו ויהדותו,
נכון לבו בטוח וימלא שאלתו. ויאמר לו: "כמה אתה רוצה בזאת הפעם?" אמר לו: "תיתן לי עשרת אלפים
דורו'ס. אולי יזדמן לי סחורה גדולה." ותכף הוציא ונתן לו. ויקם וילך אתם לאותה
העיר. ועתה כבר נתלמד מעט הדרך, והכיר אנשי העיר ויש לו בעל אכסנייא, ואינו כל
כך קשור עמהם, שלבו בטוח ונאמן. ותכף שנכנסו לעיר וישא עיניו אותו האיש הבעל
הבית שלו וראה אותו. וירץ אצלו ויחבקהו וינשקהו ויביאהו אל ביתו. ולמחרתו אחר תפילתו
וקביעות תורתו, יצא לחנות בעל הבית וישב שם לראות מה יש בעולם. להתחכם איזו
סחורה יקנה להרוויח בה. ובעודנו שם והנה הדלא"ל עובר המכריז למכור ספינה
גדולה של מלכות איספאנייא ששבו אותם בהילחמם מערכה לקראת מערכה. ויביאו אותה
ויבוזו כל אשר בה והרגו כל אנשיה. ועתה המלך הוציא כרוז למוכרה כאשר היא. היא
וכל אשר ימצא בה סגורה. והסוחרים היו מוסיפים במקחה, עד שעלתה
לסך תשעה אלף דורו'ס, ועדין הכרוז מכריז. והבחור שומע כל זה. וה' העיר את רוחו
ויאמר להאיש המכריז: "הרי היא עלי בעשרה אלפים דורו'ס." ותכף הלך האיש ליקח רשות מהמלך. והמלך
נתרצה וחזר האיש ולקח הממון מהבחור והביא לו שטר מכירה והמפתחות של הספינה. ויקם הבחור לבדו וילך לראות את הספינה
ומה ימצא בה. ושכר ספינה קטנה וילך ועלה בתוכה. וירא אותה והנה כולה ריקנית שכבר
בזזו כל אשר היה בה. ולא נשאר כי אם גוף הספינה בעצמה וכל תכריכיה. וירד אל
ירכתי הספינה וירא שם שורות שורות של חביות גדולות סתומות וחתומות. שלא נודע
לבוזזים מה יש בהם ולא נגעו בהן יד. ובעודו הולך שם אנה ואנה, וירא שם
בקרקעיתה דמות פתח עגולה. ויאחז בה ויפתחה. וימצא שם נערה בתולה יפה כלבנה ברה
כחמה. והנערה בשומעה קול הפתיחה אחזתה חלחלה, כי
יראה שמא תיפול לפני בני עוולה. וכראותה הבחור הנזכר יפה תואר גדלה שמחתה. ותען
ותאמר לו: "ידידי, אתה קנית אותי, תודה לאל יתברך שנפלתי בגורלך ולא היתה
נפשי לשלל. ואתה תגיל ותשמח ופרשת כנפיך על אמתך. ותדע שאני בת מלך פלוני שיצאתי
עם בני מלכותי עם כל הספינות הערוכות למלחמה. וכאשר גבר יד האויב וישב ממנו שבי
ועשה בכל אנשי כרצונו מכת חרב והרג. ואני, אלהי עולם עזרני וברחתי ונמלטתי מידם
וירדתי פה ונחבאתי זה ג' ימים. ובוא עמי ואראך את כל העושר הגנוז פה שהבאתי עמי
מגנזי בית אבי לצורך הוצאות המלחמה. ונסתמו עיני האויבים ולא שלחו בהם יד שלא
ידעו מה טיבם." וילך עמה, ופתחה לו חבית אחת והראה לו
שהיתה מליאה דינרי זהב גדולים. ותאמר לו: "כזאת הם כולן מליאות." וישמח הבחור שמחה גדולה שעזרו ה' ולא
השליך ממונו לאיבוד, ולא עוד אלא שמצא בה הון עתק וזאת נערה יפה בת מלך חכמה אשר
לא יערכנה זהב, ויאמר לה: "תשבי פה לבטח ואל תיראי. ואני תכף אלך להביא לך
מאכל ומשקה להחיות את נפשך, ושומרים למשמרתך, עד שנזמין עצמינו לילך
לביתנו." וכך היה. וילך ויבא לה כל צורכה. והקול
יצא שהבחור הנזכר נשתגע וקנה זאת הספינה ריקנית בסך גדול כנזכר, ולא מצא בה כי
אם חביות של יין. והיין בעירו בזול הרבה בערך שפל, שמשם מוליכים לכל המקומות.
וכשומעם התלמידים זה הפתיות שעשה, גדלה שמחתם מתוך שנאתם. וילכו ויבואו אצל אביו
ויספרו לו את המעשה שעשה בנו ואת מקחו שאיבד כל ממונו. ואביו שמע ושתק ויחרד לבו, וממתין עד
בוא בנו לראות אם כנים הדברים ומה טיבו. והבחור לקח ממון מהחנויות וקנה כל
צורכו. ושכר מלחים להנהיג הספינה ונסעו לעירו. ובהגיעו אל המלון, טרם ייכנס, שלח
לקרוא לאביו. ואביו חשב שמתבייש ליכנס לעיר, ויבוא
אצלו ויאמר לו אביו: "אל תדאג ואל תצטער במה שעשית. שקנית זאת הספינה ולא
מצאת בה כי אם חביות יין. והפסדת כל ממונך. הכל יהיה כפרה עליך ותחי נפשך. כי
תודה לאל יתברך, יש לי עוד עושר וכבוד לך ולזרעך אחריך." ויען בנו ויאמר לו: "אדוני אבי.
בוא עמי ואראך היין ישן משובח ומפואר שמצאתי בה." וילך עמו והראה לו כל החביות מליאות
דינרי זהב. ופתח הפתח והוציא את הנערה בתולה בת מלך יפה כלבנה. ונשקה ידיו
ויברכה. וסיפר לו כל המעשה. ותגדל שמחת אביו ונתן הודאות להשם יתברך. ויאמר לו בנו: "עתה צריך חכמה
להוציא כל אלו החביות בהצנע, שלא ייוודע הדבר ולא יתפרסם למלכות. וכה תעשה:
אנחנו נשב פה. ואתה תיקח בידך איזה מתנות ראויות למושל העיר. ותלך אצלו ותאמר
לו: 'אתה ידעת שיש לי בן יחיד זה חלקי מכל עמלי. ונתן דעתו לילך להסתחר להתלמד
להרוויח כדרך העולם. ובהיותו עדיין נער רך בשנים ואינו יודע בטיב משא ומתן.
הפצרתי בו עד מאד שלא ילך עד שיגדל עוד. הגם שתודה לאל יתברך אין לו צורך
להרוויח. ועם כל זאת איוולת קשורה בלב נער ולא הטה אוזן. וכדי שלא להעציבו
הוכרחתי לעשות רצונו. ונתתי לו סך ממון והלך וקנה בכל הממון חביות יין. ואתה
יודע שבמקומנו היין הוא בשפל המדרגות. ועתה הוא מתבייש להוריד החביות ביום לעיני
כל העם פן יתלוצצו וילעיגו עליו ויצטער. וגם אני יש לי צער וחסרון כבוד. ולזה
באתי להתחנן לך שתחוס על כבודי ותיתן לי רשות להוציא כל החביות בלילה ולהביאם
לביתי בהצנע לכת, לבל יצטרכו להכניסם לבית המכס.' ומובטחני שודאי ייתן לך רשות.
וכן תעשה עם המוכס הגדול שתוליך לו מתנות ותדבר לו כדברים האלה." וכן היה. ויקם וילך אביו וייקח בידו
חפצים ראויים וילך אצל מושל העיר ויספר לו את כל הקורות, ומחיר היין אשר קנה בנו
בילדותו. ויצחק המושל בשומעו את מקח היין ויאמר
לו: "הרשות נתונה לך להוציאם בלילה ולהוליכם לביתך. ושום אינש לא ימחה
בידך." וכן הלך אצל המוכס ושלח עמו ג' ממשרתיו
לילך עמו לעמוד עליהם. למען לא יהיה שום אחד פוצה פה ומצפצף. ושכר פועלים יהודים
וגיבורים והלכו והורידו כל החביות והוליכום לבית החכם באישון לילה ואפלה. ויצאו בנו עם הנערה בצדו. ותקבלה אמו
בשמחה רבה. ואחר איזה ימים טבל אותה וגיירה כדת וכהלכה. והזמינו צורכי החופה,
והוציאו קול שבן החכם, רצה אביו להשיאו נערה אחת יתומה שהיה לו בביתו. ועשו
החופה בשמחה גדולה ועושר וכבוד גדול. וצדקות רבות לעניים וצנועים ותלמידי חכמים. ובמלאת השנה ותהר האשה ותלד בן. ותרב
שמחתם ויגדל הילד וייגמל. ואחר עבור עוד זמן היניקה, ותהר עוד ותלד בן. והנם
ששים ושמחים כולם. וזאת האשה בת מלך היתה חכמה במלאכת
הטוויה והאריגה, שהיתה יודעת לארוג מפות של צמר החשוב מעשה ציור וכיור מכל
גוונין, דבר נפלא של מלכים שאין אחר יודע לעשות כמוה. ותאמר לבעלה: "בחייך, תקנה לי כמה
ליטראות של צמר נקי וחשוב מכל גוונין והכלים הצריכים שאני איני מלומדת להיות
בטלה. כדי לטוות ולארוג לעבור זמני." ותכף הלך בעלה וקנה לה כל אשר שאלה
מאתו. והתחילה לעסוק במלאכתה ועשתה י"ב מפות מצוירות ומכוירות, דבר חשוב. ותאמר לבעלה: "קח אלו המפות תוך
סודר אחד ולך לשוק הסוחרים, והראשון שיראה אותם וייתן לך ערך מה בעדם, תמכור לו.
ואל תלך אצל אחר כלל." ויאמר לה: "כן אעשה." וייקח המפות מכוסות וילך לשוק. ועמד אצל
החנות הראשון שבא לקראתו. ויאמר לו הסוחר בעל החנות: "מה אתה רוצה לקנות או
למכור?" ויאמר לו: "יש לי אלו המפות
למכור." ויפתח ויראם לו. והסוחר בראותו אותה המלאכה חשובה עד
מאד, פקח עיניו ואמר לו: "כמה אתה רוצה בכל אחת מהן?" ואמר לו מה שיצא מפיו: "מאה דורוס
כל אחת." וכראות הסוחר שהם בגדי מלכים, תכף נתרצה
ונתן לו כפי שאלתו. וחזר לבית ויאמר לה: "כך וכך מכרתי
אותם לראשון." ותאמר לו: "טוב עשית. וכן תעשה בכל
פעם, שלא תשנה מקומך." וחזר וקנה לה צמר וכו'. ועשתה עוד י"ב
מפות אחרות ונתנה בידו. והלך אצל הסוחר הקונה הראשון ומכרם לו כראשונות וכן עשה
פעמיים שלוש. ואותו סוחר לא היה מוכרם שם, כי אם היה
שולחם לעיר אחרת שהיה לו קונריספונדיינטי. ואותו הסוחר מכר אותם בכפליים. וכתב
לאוהבו: "תדע שזאת הסחורה אין כמותה שהרווחנו בהם כפליים, ובכל זמן שיבוא
לידך ממנה, תקנה ותשלח." וכן היה עושה. ומאי דביני ביני עברו ד'
ה' שנים. והמלך של איספאנייא, אבי הנערה, לא נח ולא שקט כל זה הזמן מלשלוח כתבים
ומרגלים מסוף העולם ועד סופו, לחקור ולדרוש ולמצוא איזה סימן מבתו, כדי לפדותה
או ליקח אותה ביד חזקה. ולא מצא שום סימן ממנה אם חיה או מתה. עד שהסכים ויצא
הוא בעצמו בדרך נסתר כאחד השומרים הסובבים מעיר לעיר, ועיניו משוטטות בכל הארץ וחוקר
ודורש בכל מקום, אולי יתגלה לו איזה סימן מבתו. ובהיותו סובב הולך המלך, אבי הנערה,
מעיר לעיר, הגיע לעיר של הסוחר השני שמקבל המפות מאוהבו ומוכרם שם על ידו.
והתחיל לסבב בשווקים וברחובות לתור ולדרוש כדרכו ויפן וראה בחנות זה הסוחר מפה
אחת מאלו תלויה. ויכירה שהיא מעשה ידי בתו. וישאל את הסוחר ההוא: "מהיכן אתה
קונה אלו המפות? היש פה מי שיודע לעשותם?" ויאמר לו: "לא אדוני. ואלו שולחם
לי אהובי שבעיר פלונית ולא ידעתי מאין המה." ויאמר לו: "תעשה לי חסד ותכתוב לי
האדריסא של אהובך וביתו וחנותו." מיד שרטט ונתן בידו. ולא אחר האיש ויקם
וילך לעיר שאמר לו הסוחר. וישאל בעד אותו הסוחר וחנותו והראו לו. וילך וישכור
חנות כנגדו, ונתן בה איזה סחורות לעיני העם. וישב שם ועיניו תלויות מנגד לראות
מתי יביאו לו אלו המפות לשרש אחריהם מי הוא המוכרם ומהיכן באים. ויהי היום ויבוא הבחור הנזכר, בעל בתו,
והביא לאותו סוחר המפות כמנהגו. ויקר מקרה שבאותה שעה לא היה הסוחר בחנות. ועמד
הבחור להמתין לו עד שיבוא, והמפות תחת מלבושו. ויפן אליו המלך שכנגדו, והבין שיש לו
בגדים תחת כנפי לבושו. ויקרא לו ויאמר לו: "מה יש לך למכור?" והוא בתמימות לבו אמר לו: "יש לי
אלו המפות למכור, שהסוחר הזה קונה אותם ממני בכל פעם, ולזה אני ממתין לו." ויאמר לו: "הראה לי." ויוציא ויראם לו. ויאמר לו: "בכמה אתה מוכר לו כל
אחת?" אמר לו: "במאה דורו'ס." השיב לו: "אני קונה אותם ממך
במאתיים דורו'ס כל אחת." וכשמוע הבחור שנתן לו כפל ממה שהיה נותן
לו אותו סוחר, תכף מכרם לו. ואמר לו: "בכל פעם שיהיה לך מזאת
הסחורה, תביאה אצלי, ואני אקנה אותה." וילך לביתו ולא הגיד דבר לאשתו. וכשעשתה
עוד מאלו המפות חזר והוליכם אצלו. וכן על זה הדרך ב' ג' פעמים. עד שעשה אהבה עמו
המלך לפניו. שהראה לו שהיה מרוויחו יותר ממנהגו. ויהי היום שחזר והביא לו המפות, אמר לו
המלך: "בחייך, תאמר לי מאיזה מקום באים לך?" ויאמר לו: "אדוני, זה מעשה ידי
אשתי, שעושה בבית כדי לעבור זמנה." אמר לו: "מבורכות הידיים שעושות זה
המלאכה נאה." וישמח המלך בלבו ויאמר: עתה עת לשתוק. ובאותו
היום שתק, ובפעם אחר שחזר אצלו, אמר לו המלך: "כל זה הזמן שאנו אוהבים
וקונה ממך בכפליים, ואני גֵר בארץ, עובר אורח. ואתה בן עיר ומעולם לא הזמנת אותי
לביתך לשתות קפה אחד. ולא כיבדתני כדרך כל הסוחרים האהובים כשבאים אורחים
אהובים. והבחור נתבייש מדבריו ויאמר לו:
"בוא לביתי כשתרצה ואכבדך." ויאמר לו: "תאמר לי איה מקום
כבודך, ובאיזה זמן אוכל לילך אצלך?" ויאמר לו: "ביתי במקום פלוני,
ותבוא למחר בשעה פלונית." וילך לביתו ויאמר לאשתו: "תדעי שכך
וכך היה העניין, ואמר לי שרצונו לבוא לביתי. ואני נתביישתי ואמרתי לו שיבוא למחר
בשעה פלונית." וכשמוע האשה את דברו גדל צערה כי לבה
נוקפה. ותאמר לו: "למה עברת על דברי, הלא ציוויתיך לבל תשנה מקומך הראשון,
יהיה בערך שיהיה, יען אין כוונתינו להרוויח כי אם להתעסק. ועתה נראה מה יהיה
כוונתו של זה האיש לבוא לביתנו." ויהי ממחרת, בהגיע הזמן שקבע לו, ויבוא
האיש ודפק על הפתח. ותכף נחבית אשתו ובניה לבית הפנימי. ויצא בעלה לקראתו
ויקבלהו בכבוד. והתחילו לדבר מענייני העולם ושאלות עד שגלגל הדבר שהוכרח לקום
הבחור לילך לבית מדרשו להביא איזה ספר להתווכח עמר ולהראות לו תשובתו. ותכף שיצא הבחור, עמד המלך כגיבור ונכנס
לבית הפנימי ומצא בתו ושני בניה. ויאמר לה בזעם: "תכף קומי בואי עמי, ואם
לאו אני הורג אותך!" ותאמר לו: "אדוני אבי, ובני, מה
אעשה מהם ואיך אניחם?" ויאמר לה: "קומי, ואני אשא את בניך
עד הגיענו למלון. וקומי ואל תאחרי." ויחזק בידה בחזקה וימשכה. ולקח את שני
בניה על כתיפיו, ויצא במרוצה והכניסם לספינה שכבר הזמין אותה וילכו לעירם. והבחור חזר לביתו וירא כי אין איש, לא
הסוחר ולא האשה והבנים. ויצעק צעקה גדולה ומרה על אשתו ועל בניו. ויגידו לאביו
את המאורע אשר אירע לבנו. ויבוא לנחמו ולדבר על לבו וימאן להתנחם. ויאמר:
"לא אשקוט ולא אנוח עד שאלך לשוטט בכל העולם, אולי אמצא לאשתי ידידתי אשת
נעורים, ואת בניו היקרים." ואביו לא יכול לו. והזמין עצמו ולקח
קובץ ממון בידו קטן הכמות ורב האיכות. ונשק ידי אביו ואמו ויחבקוהו וינשקוהו
ויברכוהו ויאמרו לו: "ה' יהיה בעזרך לשמרך בכל הדרך אשר תלך, וימלא ה'
משאלותיך למצוא לאשת נעוריך ולבניך. ותשוב לחיים טובים ולשלום בשמחה, שלם בגופך
ובכל אשר לך ונזכה לראות את פניך." ויקם וילך על שפת הים להשביר איזה ספינה
אשר ימצא מזומנת לנסוע, יהיה לאיזה מקום שיהיה. ובעודו עומד על שפת הים, ראה
ספינה קטנה ובתוכה שני אנשים. ויקרבו אצלו ויאמרו לו: "מה אתה מבקש והיכן
אתה רוצה לילך?" ויאמר להם: "למקום אשר אמצא מזומן.
אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, אלך." ויאמרו לו: "אין זה דרך בני אדם
המיושבים בדעתם. ובודאי איזה דאגה יש בלבך או איזה בעלי חובות ברחו מאצלך. תגיד
לנו מהו העניין, ודאגה בלב איש ישיחנה." וכל כך הפצירו בו עד שסיפר להם כל
העניין. ויענו ויאמרו לו: "זהו דאגתך אל
תצטער. שאנחנו יודעים היכן הלכה ומקומה ועירה ואנחנו הולכים לשם. תבוא עמנו,
ואנחנו נשתדל להביא לך אשתך ובניך ולא תדאג כלל." וכשמוע הבחור דבריהם, שמח לבו ויגל.
ויאמר: "מי ייתן שתבוא זאת המצווה על ידכם, ואשלם שכרכם." ויאמרו לו: "עתה אין אנו חושבים
בזה. כי אם תבוא עמנו וכל אשר נאמר אליך תעשה, ודי בזה." ויקם וילך ונכנס עמהם באותה ספינה קטנה.
ובמעט זמן הגיעו לעיר המלוכה של איספאנייא, מקום אשר שם אשתו ובניו. ויחנו שם
באשר מצאו וילינו באותה הלילה. ובבוקר יצאו שלושתם לטייל מחוץ לעיר. והנה מחוץ
לעיר היה שם תל אחד גדול של זבל. שמכמה שנים היה מקום מוכן לשפוך שם הזבל כל
אנשי העיר. שקורים אותו בלשון ערבי מאזבאל, עד שנעשה הר גדול שלא יספיק ממון
גדול ברוב פועלים וכמה שנים לנקות אותו מקום. ויאמרו להבחור הב' אנשים שנתלוו עמו:
"עתה שמע בקולנו לאשר אנחנו אומרים לך. שעתה תקום ותלך אצל המלך ותשאל מאתו
שימכור לך זה המקום של הזבל. ותקנה אותו ממנו במה שיהיה. ותיקח מידו שטר מכירה
כהוגן. ואחר כך תראה מה נעשה בו." ותכף הבחור שמע לעצתם ונטל ממון עמו
והלך אצל המלך ואמר לו: "אם רצונך למכור לי אותו מקום גדול שמחוץ לעיר המלא
זבל, אני אקנהו." וכשמוע המלך דבריו ויהי כמצחק בעיניו.
ויאמר לו: "הכרת פניך שאתה בר דעת, אבל דבריך ושאלתך שלא בחכמה שאלת. היש שוטה
בעולם שיקנה זה המקום, שלא יספיק כל עשרו וכל ימי חייו לנקותו ומכל שכן להשתמש
בו." אמר לו: "אדוני המלך ידעתי
בינ"י ידעתי. ועם כל זה אני מרוצה לקנותו. ואני אתן לך מה שתרצה ומה אכפת
לך." אמר לו המלך: "אם כך הוא, תיקח
אותו ואני מוכר אותו לך בחמש מאות דורו'ס." תכף לא איחר הנער וישקול לו את הכסף.
וכתב וחתם המלך ונתן בידו שטר מכירה. ויקם וילך ויבוא אצל אוהביו ויאמר להם:
"עשיתי כאשר ציוויתוני." והראה להם השטר מכירה. ויאמרו לו: "יישר כוחך ולמחר תראה
מה נעשה בו." ויהי בבוקר ויקם הבחור משנתו והתפלל תפילתו.
ויהי אך יצא יצא אל פתח העיר, וישא עיניו וירא באותו מקום פלטין אחד גדול הרבה,
בניין מלכים, ובתוכו גנות ופרדסים ומעיינות וכל תענוגי עולם. ויתמה האיש מאד. ויאמרו לו אוהביו: "שתוק ולא תסור
מדברינו. ונקומה ליכנס בו להנהיג הפלטין וכל צורכו." ונכנסו בו ומצא בו שכבר הוא מסודר בסדר
נאה. ומשרתים לכל הצריך לו ולכל אשר יבואו לטייל אצלו. ובין כך ובין כך העם
היושב בעיר, בצאתם כמנהגם לשפוך זבל או לטייל, ויראו אותו מקום מבונה בכל תענוגי
עולם הפלא ופלא. וקולות המעיינות והבריכות נשמעים למרחוק. וכן הריח של כל מיני
פרחים ושושנים מחייה מתים. ויתמהו האנשים איש אל רעהו. ואומרים זה
לזה: "מה זה אני רואה עולם חדש. איני יודע אם הוא דמיון בחלום או בהקיץ.
הייתכן בעולם שזה המקום יהיה כך מערב עד בוקר. הר גדול של זבל שלא היה מספיק
ימים ושנים לנקותו. שיהיה כגן ה' מלא מכל טוב?" ומשיב לו חבירו: "גם אני למראה
עיני כך אני רואה." עד שנתקרבו וראו כי ישר יחזו פנימו.
וקרא זה אל זה ואמר כדברים האלה. עד שהקול נשמע בכל העיר. ותהום כל העיר ויצאו
לראות המראה הגדולה הזאת אנשים ונשים וטף. והיו מטיילים ומתענגים ומשתעשעים
באותו מקום, יען היה מלא וגדוש ומושלם מכל תענוגי עולם. וכל אחד היה מוצא שם
מבוקשו ורצונו, הן לטייל הן לאכול ולשתות. וגם לרבות חדרים רבים שלמים לכל צורכי
בני אדם, למי שירצה להתעכב שם ימים או עשור. עד שנשמע הקול לחצר בית המלך
הפנימית, בית הנשים. ויצאו כל השרות לראות זה הפלא ולטייל בו. ובהגיע
הדבר לבת המלך היא האשה הכשרה שנתגיירה ונשאת להבחור הנזכר, אמרה לאביה המלך:
"רצוני לצאת לטייל מעט לזה המקום, כדי להפיג צערי מכמה זמן שהייתי שבויה
אסורה בזיקים ביד איש כופר בדתינו." ויאמר לה אביה: "לכי בתי כאשר
תחפוצי והפיגי צערך את ובנייך, לרעות בגנים והתענגי בדשן נפשך תחת כל הצער
והיגון אשר עבר עלייך." ותקם היא ובניה ומשרתיה וילכו למקום
ההוא. ובעל המקום, הוא הבחור הנזכר, היה מקבל את כל הבאים אצלו בסבר פנים יפות.
ומכבדם בכבוד גדול. וכשבאה אשתו בת המלך הנזכר כבר קדמה לו ידיעה והזמין לה מקום
מיוחד לפי כבודה. ויקבלה בכבוד גדול ויכירה, ויכר את בניו ויסתר פניו שלא ירגישו
בו. ויחבקם וינשקם ולא יכול להתאפק עד שזלגו עיניו דמעות מר ובשמחתו ולבו בוער
בקרבו לידע מה יהיה אחריתו." ואשתו כראותה גודל אנחתו בחיבוק בניה,
הסתכלה בו בטוב והכירו שהוא בעל נעוריה וגדלה שמחתה בלבה. ותקם ותלך החדרה ותקרא
אותו בסת'ר המדרגה ותאמר לו: "אל תאנח אדם נאנח, כי אחרי טרח'א יבא אתנ'ח.
ואני אשת נעוריך ונפשי קשורה בנפשך. ואנכי לא אשכחך ולא אעזבך. ותודה לאל יתברך
שה' היה בעזרך ונחך בדרך ישר לבוא אל מקומי. ובכן נכון לבך יהיה בטוח שאני אבוא
אחריך. אבל צריך מעט זמן שאני לא אלך מבית אבי ריקנית. עד שאקח עמי כל מחמדיו
וגנזי מלכים." וכשמוע דבריה בעלה, ויחבקה וינשקה ושמח
לבו ויגל כבודו. והכל בסוד נכמס שלא יבינו דבר משרתיה ולא ייוודע הדבר למלך
אביה. ולעת ערב שלחה לאמר לאביה, אם ייתן לה
רשות לישב שם בלילה, כי מצאה נחת רוח הרבה בזה המקום. והשיב לה: "תשבי בתי כמה שתרצה
להפיג צעריך." ושלח לה כל צורכה מבית המלך. ובבוקר
הניחה בניה באותו פלטין עם בעלה אבי הבנים ומשרתיה, ותקם ותלך לבית אביה ותספר
לו את שבח המקום והכבוד שעשה לה בעל הפלטין, ושיש לה נחת רוח גדול לישב שם חודש
ימים." ויאמר לה: "שבי בתי ועשי
רצונך." וקודם לכתה נכנסה לבית גנזיה ותיקח כל
הבא בידה מתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות. ותמלא כדה ותעל ותבוא אל
מקומה. ותיתן לבעלה כל אשר הביאה מבית אביה. וכך היתה עושה מדי יום ביומו בחכמה
ללכת לבקר לאביה והיתה נוטלת כל חפצים יקרי הערך והולכת. ומעט מעט היתר, שולחת
משרתיה לבית אביה. באומרה שאינה צריכה שום תשמיש, יען בעל הפלטין ומשרתיו עושין
לה כל צרכה. עד כי ותשאר האשה ושני בניה לבדם עם בעלה ושני אוהביו ואין לזר אתם. וכשגמרה להריק כל גנזי אביה ומילאה
תאוות נפשה כרצונה, אזי אמרה לבעלה: "נהיה נכונים לברוח ונקומה
ונלכה." וכן היה. וישאו משאות גנזי מלכים הון רב
עתק אשר לא ישוער. ויקומו בלילה ונכנסו כולם באותה ספינה קטנה וילכו. ובמעט זמן
הגיעו לעיר אביו החכם הנזכר לעיל. ואותו מקום שנעשה פלטין וכו', חזר למהותו תל
גדול של זבל כבראשונה. ויהי בבוקר יצאו אנשי העיר לטייל בו
כמנהגם ומצאו תל הזבל במקומו ולא יש לא פלטין ולא גנים ולא שום אדם, ונשארו
מבוהלים. וגם המלך כיון שעבר הזמן שהיתה בתו באה אצלו ולא באה, שלח אחריה לאותו
מקום ולא מצאו דבר. ונשאר סר וזעף אבל וחפוי ראש. והבחור הנזכר ואוהביו כשהגיעו למקום
קודם הכנסם, אמרו לו אוהביו: "הכי אחינו אתה ועבדנוך בכל כוחנו. ובעזרת השם
כוחנו ועוצם ידינו עשה את החיל הזה שהבאנו לך אשתך ובניך וכל העושר והכבוד הזה.
ובכן עתה צריך שנחלוק כל זה לשלושה חלקים. דהיינו האשה חלק אחד והבנים חלק אחד
והעושר חלק אחד. ואנחנו שניים ואתה אחד. וכל אחד ייטול חלק אחד מאלו. וניתן לך
רשות שתברר חלקך מה שתרצה: או האשה או הבנים או העושר. והשני חלקים הנשארים ניקח
אנחנו." ויהי כשמוע הבחור כך, גדל צערו ולא ידע
מה להשיב ונפשו מבוהלה איזה חלק יבחר ואיזה יניח. שמכל הצדדים קשיא. שאם יניח
הבנים. צר לו להניחם כרחם אב על בנים. ואם יניח האשה. יותר ויותר זוהי שהקשה.
שעל העושר לא איכפת ליה כלום. יען כבר חננו ה' ויש לו בביתו עושר גדול. ויען ויאמר להם: "אחי וריעי, אתם גמלתם
אותי חסד גדול. ישלם ה' פעלכם הטוב. ואם תרצו כל העושר קחו הכל ברצוני הטוב. אבל
על אשתי ובני אין לי לב להניח שום אחד מהם. כי הלא עצמי ובשרי המה. וקשה עלי
פרידתם וטוב מותי מחיי בהיפרדם מעלי." וכאשר הפצירו בו כמה פעמים לנסותו, אזי
אמרו לו: "אל תצטער. הנה נשאנו פניך גם לדבר הזה ולך לשלום אתה וביתך ובניך
אשר לרגלך, כי האלהים רצה את מעשיך. שתדע שאנחנו אין אנו בני אדם מהחיים. כי אם
מנפשות אשר בארץ החיים. ואני אני הוא נפש אותו חכם של אותה העיר שהייתי מוטל בלי
קבורה. ואתה נתלבשת ברוח קודשך ועמדת ופדית אותי בממונך ונתת מנוחה לנפשי. לזה
באתי בעת צערך לשלם לך פעלך. ובא עמי זה אליהו הנביא זכותו יגן עלינו אמן להיות
לי להד'ר עז'ר והוא שבנה אותו פלטין וכו' בלילה אחד וכו'. והוא מעשה נסים שאין
לו קיום, כי אם לצורך שעה היה כדי לגלגל הדבר שיבואו אשתך ובניך לעשות רצונך." וכשמוע הבחור דבריהם נפל על פניו וישק
רגליהם. והם נכנסו לעיר עם אשתו וכל אשר לו. והם נעלמו מן העיר ועלו למקומם.
ותכף בהיכנסם ויראו אותם אנשי העיר וירוצו לבשר לאביו. ויצאו לקראתם ויקבלום
בשמחה רבה. ונתנו הודאות לאל יתברך אשר הפליא חסדו עמו להחזיר לו אבידתו. והתלמידים שחשבו עליו רעה להפרידו מאביו
ולהוציאו מן העולם, נהפכו פניהם כשולי קדרה ופיהם נאלם. ולא היה להם עוד מצח
לראות פניהם ולילך אצלם. וישבו אביו ובנו יחדיו בששון ושמחה. ונסו יגון ואנחה.
כן הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות ויקבץ נפוצותינו מכל פאות וישיב לנו
אבידתנו ויבנה בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן. המורם מזה המעשה שניים כהלכתן. ראשונה, גודל מצווה ללמד תורה לבניו
ולתלמידיו. כמו שאמר הכתוב ולמדתם אותם את בניכם וכו'. והתלמידים הם כבנים. וכמה
הפליגו רבותינו זכרונם לברכה בשכר המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של
מעלה, והוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. והקדוש ברוך הוא גוזר, והוא מבטל,
שנאמר: ומוציא יקר מזולל כפי תהיה. וכמו שמצינו במעשה הנזכר שבזכות שהיה טורח
ללמד תורה לתלמידים בכל עוז בחנם וגם היה מחזיק בידם להאכילם אצלו בעת הצורך,
הקדוש ברוך הוא שמע תפלתו ושידר מערכתו. ויפקדהו בבן זכר לעת זקנתו. שנית, למדנו מזה המעשה גודל שכר מצוות
עושה חסד עם המתים שהגם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: חסד שעושים עם המתים הוא
חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול מן המת, מכל מקום כמו שהקדוש ברוך הוא אינו
מקפח שכר שום בריה, כן הצדיקים אפילו אחר פטירתם לא ינוחו ולא ישקוטו עד שישלמו
גמולם הטוב למי שגמל חסד עמהם אפילו אחר מותם. וכמו ששמענו כמה מעשים על זה, וזה
אחד מהם. שבעבור החסד שעשה בן החכם עם הרב של אותה העיר, שהוציא כל ממונו כדי
לקוברו ולעשות לו כל צורכו. תכף מאותה השעה כשחזר הזמין לפניו קניין אותה ספינה
בחביות מליאות מזהב שבא. ואת לרבות זוגתו, ניצוץ קדוש בת מלך העדינה. ואחר כך בא
נשמת הצדיק ועמו אליהו זכור לטוב בדמות אנשים. ועשו מה שעשו והחזירו לו אשתו
היהודית ובניו הנעימים זרע קדושים, בעושר גדול זהב ורוב פנינים. וחזרו לבית אביו
ואמו ששים ושמחים. כן יזכנו לזכות את עצמנו ואת אחרים להשיב נידחים ולגמול חסד
עם המתים ועם החיים. ובזכות זאת ה' יקבץ נפוצותינו לעיר קודשנו ארץ החיים. ובא
לציון גואל ויבנה מקדש אריאל בעגלא ובזמן קריב כן יהי רצון, אמן. |