|
עֹשה פלא מעשה מצות הכנסת אורחים מעשה שהיה בגביר אחד גדול בעל צדקות
וגומל חסדים ומכניס אורחים. וביתו היה פתוח לרווחה ובפרט לשלוחי ארץ ישראל
ותלמידי חכמים בכבוד גדול וכו'. ויהי היום עברו דרך אותה העיר שלושה
חכמים שלוחי ארץ ישראל ונתאכסנו בביתו. וכשרצו לילך לדרכם ביקשו לברכו לשלם לו
גמולו הטוב אשר הפליא לעשות עמהם הן במאכלם וכל צורכם הן בנדבתו המרובה כיד
המלך. ושאלו למשרתיו: "במה נוכל לשלם להגביר גמולו אשר עשה עמנו. שבן פורת
עינינו הרואות אין חסר לבית המלך כלום. השיבו להם משרתיו: "אמת כדבריכם
שבן פורת יוסף וכו'. אבל בעוונות העיקר חסר שלא זכו לבנים." בשעה שרצו לילך השלימו עמו ונתנו לו
ולאשתו רוב חנות על כל אשר עשו עמהם. ואמרו לו: "יהי רצון שבשכר המצוות
שאתה עושה עם כל עובר ושב ושעשית עמנו, ישלם ה' גמולך הטוב ויפקוד אתכם בבן זכר,
ובעזרת השם לשנה הבאה כעת הזאת והנה בן לשרה אשתך." והלכו השלוחים לדרכם. ויהי לתקופת הימים
ותהר האשה ותלד בן ותגדל שמחתם ויעש משתה גדול ביום המילה לעניים ולאביונים
ולתלמידי חכמים ונתן לכל אחד מתנה ראויה. ויגדל הילד ויגמל, וכשהיה בן שלש שנים
השכיר לו מלמד ללמדו תורה. והנער היה דעתו זך ונקי חריף גדול שתכף היה מתלמד כל
מה שהיה החכם מלמד אותו. ובכל יום היה הולך וגדל ומוסיף בתורה כמעיין המתגבר. בין כך ובין כך עברו שמונה שנים ואותם
השלוחים סיבבו וגמרו שליחותם במשך זה הזמן וחזרו ויעברו דרך אותה העיר של הגביר
הנזכר כדי לחזור לביתם לירושלם תבנה ותכונן. וכדי שלא לשנות האכסניא חזרו והלכו
ונתאכסנו בבית הגביר הנזכר. ויראו אותם שמחים וטובי לב. שאלו להם בשלומם וראו את
הנער בביתם יפה עיניים וטוב רואי. וישאלוהו: "בן מי זה העלם?" וישיבם הגביר ואמר להם: "זה בני
אשר חנן לי ה' בעת זקנתי מברכתכם כשהייתם בביתי זה שמונה שנים." וישמחו שמחה גדולה וייקחו את הנער
ויחבקוהו וינשקוהו ויברכו אותו. ויראו שכבר הוא גדל בתורה ודעתו קולע אל השערה. ויאמר להם הגביר: "אם מצאתי חן
בעיניכם. שתודה לה' יתברך ברכתכם עשתה פירות למעלה וזיכני ה' לבן זכר, רצוני
שתגמר המצווה על ידכם. שתאוותי ללמדו תורה עד שיהיה שלם כמותכם. ובעירנו זאת אין
בנמצא מלמד הגון ללמדו תלמוד וכל הצורך. לכן אני מבקש ממעלתכם שתוליכו בני עמכם
לעיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן ויהי בביתכם ללמוד עמכם תמיד עד שיהיה שלם בתורה
וביראת ה', ואני אתן את שכרכם ככל אשר תשיתו עלי הן בשכר הלימודים הן בעבור כל
ההוצאות הצריכות לו לאכול וללבוש וכיוצא. וכשיגדל ויהיה שלם בכל, אזי אשלח ליקח
אותו." ויאמרו לו: "טוב הדבר אשר דיברת
לעשות. והננו מוכנים לקבל אותו עמנו ולהשגיח עליו בעינא פקיחא כבבת עינינו.
וללמדו תורה ומצוות ככל הצורך עד שיהיה בן חכם ישמח אב בעזרת השם יתברך." וכן היה. נשתוו עמו והזמין להם צידה
לדרך. וחזר ונתן להם נדבה הגונה, מלבד מה שהקדים ונתן לחם לחשבון הוצאת בנו
יחידו. וינשק הנער ידי אביו ואמו ויחבקוהו
וינשקוהו ויבכו על פרידתו. ויברכו אותו לאמר: "יהי אלחים עמך ויטע בלבך
אהבתו ויראתו. ויגדלך בתורתו ומצוותיו. ויזכנו האל לראות פניך בשמחה, כן יהי
רצון." ויסעו והלכו לספינה. והקאפיטאן היה לו
רוח טוב ותכף פתח הוילונות ונסעו והלכו כמו שני ימים. ואחר כך נהפך הזמן ונחה
שקטה הרוח ולא יכלו לילך בשום אופן. והיו קרובים לאי אחת ובקושי אחר כמה ימים
נתקרבו לאי הזאת ולעת בוקר יצאו ליבשה לנוח מעט. וכל בני הספינה נתפרדו איש מעל
אחיו וילכו לשוט במקום ההוא, יען היה מקום נאה דשן ורענן מכל מיני דשאים וכל עץ
פרי מתוקים מדבש ונופת צופים ומעיינות יוצאים בבקעה ובהר. והלכו כל אחד לאכול
ולשבוע ולמלא תאוותו מכל אשר תאווה נפשו, יען היו מעונים רעבים וצמאים מכמה ימים
שנגמר להם הצידה. וכל היום לא ראו איש את רעהו שכל אחד פנה לדרך אחד באשר חשקה
נפשו. והיה לעת ערב ונשבה הרוח הראוי לילך לדרכם. ותכף תקע הקאפיטאן בחצוצרות
כמנהגם כדי שיאספו כל בני הספינה כדי ליסע תכף. ובשעה קלה כשומעם קול החצוצרות
נתקבצו כולם וירדו לספינה. והנער נשאר טרוד באילני הפירות לאכול ולשתות, ולא שמע
לקול החצוצרות ולא ראהו שום איש מבני הספינה לזרזו. והחכמים קודם רדתם אל הספינה
בקשו אותו ולא מצאוהו. וכראותם שהספינה מיהרה ללכת ואין להם זמן להתעכב וחס
ושלום יישארו שם במקום שמם, הוכרחו לירד לספינה. ותכף הרים הוילונות הקאפיטאן
ונסעו והלכו להם. והחכמים גדל צערם על הנער שנשאר שם ולא יכלו להתמהמה. ויהי לעת
ערב כאשר גמר הנער לאכול ולטייל כאשר נדבו לבו. הלך אל שפת הים לראות הספינה
ולראות חכמיו ולא מצא שום דבר, לא ספינה ולא בן אדם חי ונצטער עד מאד. ועל כורחו
שלא בטובתו חזר לאחוריו והלך והתפלל תפילת ערבית בדמע ובתחנונים. וביקש אילן אחד
גדול לעלות בו לשכב שם מפחד בלילות מחיות רעות וכיוצא. ועלה וישב שם כל הלילה
בפחד ורעדה. ויהי בבקר ירד ונטל ידיו והתפלל תפלתו
בכוונה ואכל מעט וירדת מהאילנות והתחיל לילך יחידי ועיניו נשואות למרום ינחנו
במעגלי צדק למען שמו. וה' משמים השגיח בעין חמלתו בעבור צדקת אביו ואמו. ונוסף
עוד לבעבור ילדותו ותורתו וקדושתו. וישלח לו את אליהו הנביא זכור לטוב. כדמות
איש זקן מופלג בזקנתו ומשענתו בידו. וימצאהו האיש לנער הזה והנה תועה בשדה.
וישאלהו האיש: "בני מאין באת ולאן אתה הולך?" ויען הנער בקול בכייה ונאקה ויאמר לו:
"אדוני כך וכך אירע לי ונשארתי לבדי במקום שמם ולא ידעתי אנה אלך ואנה אפנה
לעזרה. אחלה פני אדוני יורני בדרך זו אלך איזהו דרך ישרה, לצאת מאפלה
לאורה." ויאמר לו הזקן: "בני, לא תירא ולא
תחת ואני אלך עמך. ואביאך אל מקום יישוב בני אדם כחפצך ורצונך." ויאמר לו הנער: "ישלם ה' פעלך כי
ניחמתני." ויאמר לו הזקן: "בוא עמי." וילכו שניהם יחדיו עד שפת הים. והפשיט
הזקן את מעילו מעליו וישטחהו על פני המים. ויאמר לנער: "קום עלה הנה ונלכה יחדיו." ויפחד הנער להניח רגלו על גבי הים.
וימשוך אותו הזקן והושיבו בצידו וכהרף עין הגיעו למלון לעיר תהילה סאלוניקי יגן
עליה אלהים. ויצווהו הזקן לנער ויאמר לו: "היזהר והישמר לשמור מצוותי לכל
אשר אני מצווה אותך." ויען הנער ויאמר לו: "כל אשר תאמר
אלי אעשה לא אסור ימין ושמאל." ויאמר לו הזקן: "עתה כשתיכנס לעיר
לא תתאכסן אצל שום אדם. כי אם דווקא תשאל ותבקש על איש אחד מוכר בגדים ישנים שמו
טיאו מושון. ותלך אצלו ותבקש ממנו להתאכסן אצלו שיקבלך בביתו בא בשכרו. והילך
זאת המתנה להיות בידך לצורך הוצאתך. ואני לא אעזבך וכפעם בפעם אבוא אליך
והוריתיך את אשר תעשה." ויאמר לו הנער: "כאשר דיברת כן
אעשה." וילך הזקן לדרכו. והנער נכנס לעיר ושאל על טיאו מושון
מוכר סמרטוטין עד שהראו לו חנותו. ויאמר לו הנער: "שלום עליך אדוני. אני
מבקש ממך חסד אחד שתעשה רצוני." ויאמר לו הרב רבי משה הזקן: "דבר
והודיעני מה שאלתך בני." ויען הנער ויאמר לו: "תדע שאני גר
בארץ, עתה באתי ואין לי מכיר בעיר הזאת. ותודה לה' יתברך חנני ה' ויש בידי
לפרו'ע פרעו'ת האכסניא. ואיני רוצה להכביד על שום אדם. ובכן אם מצאתי חן בעיניך
תקבלני בביתך." אמר לו הזקן: "צר לי בני כי ביתי
קטנה ולרש אין כל וביתי אתייא ריקם ריקם." אמר לו הנער: "יהיה מה שיהיה, אני
מרוצה ממך והרי לך כמה זהובים במוקדם שתלך ותזמין לנו סעודה ומיטה ושולחן." ותכף לקח הרב רבי משה המעות והלך וקנה
צורכי סעודה ושכר מיטה אחת והוליכה לביתו. ויספר לאשתו ובתו מהנער האורח הבא
לביתו. וחזר לחנותו וייקח את הנער ויביאהו לביתו. והיה כראותו אשתו של הרב רבי
משה והבת יחידה שהיתה לו מירקאדוג'ה יצאו לקראתו וקבלוהו בסבר פנים יפות, וישב
עמהם איזה ימים. והוא היה נותן להם צורך הוצאתם מהברכה אשר בידו. והנער היה
מתמיד בתלמודו וישכור להם בית אחרת יותר מרווחת ולהיות לו מקום מיוחד ללמוד. ואותם חכמים כשהגיעו לירושלים תבנה
ותכונן במהרה בימינו, אמן, על כורחם שלא בטובתם שלחו כתב להגביר והודיעוהו
מהמאורע. ויצעקו צעקה גדולה ומרה וילבשו שחורים
ויתאבלו עליו אביו ואמו ימים רבים וימאנו להתנחם ולעולם היו מתמידים במצוותיהם. וכאשר עברו ארבעה חמשה שנים. חזר ובא
אליו הזקן ואמר לו: "כיצד שלומך?" ויאמר לו: "ישלם ה' פעלך." ויאמר לו: "עתה שמע בקולי אייעצך.
קח לך עוד זאת המתנה ואני מבטיחך שתוציא ממנה כל צרכך ולא יחסר לך עד שאחזור
אצלך. ותלך לבאזא"ר (לשוק) ותשמע שמוכרים פלטין אחד שלם בכל ותקנה אותו
בערך שיעלה. ותיקח את הרב רבי משה ואשתו ובתו ותוליכם לדור עמך. ואחר שתתיישבו
בטוב. תאמר להזקן, הרב רבי משה, שרצונך שייתן לך את בתו לאשה. ובודאי שלא ימרה
את פיך וייתן אותה לך שהיא בת זוגך כלה נאה וחסודה ראויה לך. ותכף תזמין ותעשו
החופה כדת וכהלכה. ואני אחר זמן אחזור לבקרך. ובלבד שאתה תתמיד בתורתך
וקדושתך." אמר לו הנער: "אדוני, אני לא אסור
מדברך. אבל תדע שצר לי עד מאד מצער אבי ואמי שאינם יודעים ממני מאומה. ונכספה גם
כלתה נפשי לראותם לנחמם מאבלם ולשמחם מיגונם." ויאמר לו הזקן: "ידעתי בני, ידעתי,
אבל עדיין לא בא הזמן. ובעזרת השם יבוא זמן שתראה אותם וישמחו בך. אבל עתה לא
תסור מדברי." ויקם וילך לו. ולא אחר הנער לעשות הדבר
והלך וקנה אותו פלטין ולקח המפתחות בידו. והלך ולקח את הזקן הרב רבי משה ואת
אשתו ובתו. והוליכם והושיבם בפלטין שקנה. ולקח משרת ומשרתת לשמשם ולעשות להם כל
צורכם. והיה בעבור איזה ימים ויקרא הנער להזקן הרב רבי משה ויאמר לו: "אתה
ידעת אהבתי אשר אהבתי אתכם. ואני מחשיב אתכם כאבי ואמי ואת בתך היקרה כאחותי
ובכן אם יש את נפשך ליתן את בתך לי לאשה לא אקח אחרת זולתה." ויען לו הרב רבי משה ויאמר לו: "מי
אני ומי בתי שנזכה להתחתן בך. ומעתה ומעכשיו אם רצונך בה הרי היא נתונה
לך." וימהר הנער וינשק לו ויחבק לו והתחיל
להזמין צורכי חופתו. ובמלאת הימים עשו החופה והזמין לכל חכמי ורבני וגבירי העיר.
ויעש משתה גדול לעניים ולאביונים. ויחלק מתנות לחכמים ואת צנועים. ובמלאת השנה
ותהר אשתו ותלד בן. וישמח האיש שמחה גדולה. ואליה וקוץ בה בחושבו בצער אביו
ואמו. ויעש משתה ושמחה בקדושה ובטהרה וצדקה מרובה כמנהגו הטוב. ויגדל הילד
וייגמל. ותהר עוד ותלד בן ויעש כמנהגו. ובעבור השנה ותהר עוד ותלד בן שלישי ועשה
כמנהגו. ובמשך זמן זה אביו ואמו מרוב יגונם על
בנם יחידם לא יכלו לסבול לשבת בארצם. והסכימו ויקומו וילכו לשכון בעיר קושטא
רבתי יגן עליה אלהים. וגם שם מחזיקים במצוותם וצדקתם. ואמו, להפיג צער בנה קיבלה
על עצמה לילך לבקר חולים. ולהיות גובה גביות לסבוב מבית לבית לרים ולהחיות עניים
צנועים. ולהשיא יתומות ויתומים. והיו האיש ואשתו לעולם עסוקים במצוות בגופם
ובממונם זוכים ומזכים לאחרים. נחזור אצל בנו שכבר נעשה גדול כבן
שמונה עשרה שנה ויותר בעל אשה ושלושה בנים יקרים. וחזר הזקן אליו ויאמר לו:
"בעזרת השם בקרוב אמלא משאלותיך, ותתראה פנים בפנים עם אביך ואמך שעתה כבר
נתקרבו אצלך. אבל צריך במיתון שתעשה כפי אשר אומר לך." וישמח הנער בלבו, ויאמר לו אליהו:
"עתה צריך שתקום ותכין עצמך עם כל בני ביתך לילך מעיר הזאת ותמכור הפלטין
וכל דבר הכבד ותלכו לעיר קושטא יגן עליה אלהים. וכשתהיה שם אבוא אליך והוריתיך
את אשר תעשה." ויקם וילך לו. ויקם הנער ויעש כל אשר
אמר אליו הזקן. וימכור הפלטין ויאסוף כל קנינו וייקח את אשתו ואת בניו וחמיו
וחמותו ויסעו לעיר תהילה קושטא יגן עליה אלהים. ויחנו באשר מצאו והנה הזקן חזר
אליו. ויאמר לו: "קום בבוקר ולך אל מקום פלוני ותמצא שהם מוכרים קרקע גדול
במקום חשוב מוקף חומה, שהקיפוהו בעליו לבנות בתוכו ולא עלה בידם. ותקנה אותו בסך
שיהיה ותיקח המפתח שלו. ואני אומר לך מה תעשה בו." וכן עשה. וישכם בבקר ויקם וילך אל המקום
אשר אמר לו הזקן. וקנה אותו קרקע ולקח המפתח בידו. ולמחרתו חזר הזקן אצלו ואמר
לו: "הרי לך רושם תבנית הבניין שתבנה בזה המקום. וטרם כל תבנה בית גדולה
מאבני גזית בצד פלוני. ותבקש פועלים נאמנים בעלי סוד. ויחפרו בצד פלוני להתחיל
היסודות. ושם תמצא אוצרות גנזי מלכים. ותכניסהו הכל לבית אבנים אשר תבנה ואחר כך
תגמור היסודות ותבנה הכל ככל אשר הוריתיך." וכן עשה. ביקש פועלים נאמנים, ובנה בית
אבנים חזקה ובצורה. והתחיל לחפור ביסודות ממקום שאמר לו. וימצא גנזי מטמוניות
אוצרות קורח. ותכף הוציא הכל ויתנהו בבית הנזכר. וגמר היסודות והבניין כאשר
ציוהו הזקן. ובנה בית מיוחד לישיבה ובית גדול להכנסת אורחים. מלבד כל הצריך לו.
וגן מפואר, ונטע בו כל עץ פרי וכל מיני מגדים וורדים ושושנים. והמשיך להם מי
מעיין מים חיים ונתיישב בביתו. ועדיין לא מילא תאוותו לראות פני אביו ואמו.
והזקן הזהירו ויאמר לו: "הישמר לך פן תתוודע לאביך ולאמך בלתי רשותי.
ואפילו אם יזדמן שתראה אותם או יבואו לביתך בהיותם פה במחנה קודשך על ידי איזה
סיבה, אתה לא תתוודע להם כלל עד שאומר לך כיצד תעשה." והקול נשמע בכל העיר שבא בחור אחד עשיר
גדול יפה אף נעים רודף צדקה וחסד עד מאד. ומקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. ובנה
פלטין גדול ובית לאורחים וכו'. ויקר מקרה שנזדמן לאמו גבייה אחת לנישואי יתומה
בת טובים, ותצא היא ושתי נשים אחרות מכובדות עמה לסבוב אצל הגבירים והמתנדבים
בעם. ובכללם הלכו לבית הבחור הגביר החדש הנזכר ותכף קיבלם בשמחה ועשה להם כבוד
גדול. ויכר הבחור את אמו שהיתה לובשת שחורים מיום שמועת בנה יחידה. ויתנכר אליה
ויבוא החדרה ויבך שמה בכייה גדולה בראותו צער ויגון אמו. ויצא ויתאפק ונתן להם
נדבה הגונה בכל כבוד שבעולם. ואמו בראותה תואר פניו וסדר דבריו בכבוד
וענוה יתירה מתוקים מדבש חכו ממתקים וכולו מחמדים, נכנסה אהבתו בלבה ועין במר
בוכה בזוכרה את בנה. בחושבה שאם היה לה מזל שבנה היה חי, ודאי לעת כזאת היה חמד
בחורים כמוהו. ולב שמח בראות פני הבחור הנזכר ולשמוע חן שפתיו ברור מללו, שכמעט
לא היתה רוצה לזוז מביתו, שהיתה נהנית בראייתו. וקמו והלכו לגמור גבייתם ולא
עברו ימים מועטים ונזדמן לה עוד גבייה אחרת. ותצא היא ושתי חברותיה ותבאנה אל
בית הבחור הנזכר. וקיבלם יותר ויותר בסבר פנים יפות וכבוד גדול והושיבם
בסאל"ה הגדולה החשובה אשר לו. ונתן להן מתנה חשובה. ואמו עוד הוסיפה אהבתו
בלבה. וכן היה פעמים שלוש. והבחור מצטער שאין לו רשות להתוודע אליהם. ויהי היום חזר הזקן אצלו וסיפר לו מכל
אשר היה שבאה אמו לביתו. והוא עצר עצמו מלהראות את עצמו שהוא בנה לקיים מצוותו. אמר לו: "יישר כוחך ואני אייעצך
כיצד תעשה להתוודע אליהם במיתון ובחכמה לבל תגרום להם סכנה חס ושלום. והוא
שתזמין ותעשה משתה גדול ותזמין לכל גדולי העיר הם ונשיהם. ותאמר להם שהוא יום
שמחה מיוחד לך על נס גדול שנעשה לך ובכללם תזמין לאביך ואמך. וכשישבו כולם על
השולחן איש על מקומו. ואתה תשב בשולחן הגבירים שיושב אביך. וכנגדך תערוך שולחן
הנשים שתשב עמהן אמך, ותגזור עליהם שרצונך לבל יאכלו שום מאכל עד שכל אחד
מהמסובין יספר כל מה שעבר על ראשו אחד לאחד על הסדר. וכשיגמור האחד יאכלו מאכל
אחד. ואחר כך יספר השני שבצידו ויאכלו מאכל שני. וכן על זה הדרך עד גמירא.
וכשיבוא הסדר הנוגע לך לספר. תתחיל לספר עניינו מראשיתו מעט מעט. וכשתספר מקצת,
תאמר להם: ענייני הוא ארוך הרבה. ואי אפשר להמתין מלאכול עד סוף העניין. לכן
ניתן ריווח בין הדבקים ונאכל זאת המאכל. ואחר כך אספר לכם השאר. וכן על זה הדרך
תעשה עד סופו. כדי שמעט מעט יתיישב דעתם של אביך ואמך. ויבינו מעצמם מדבריך שאתה
בן שלהם. ואזי תתוודע להם." וחזר ובירכו אליהו זכור לטוב ואמר לו:
"היזהר והישמר לבל תניח תורתך וה' יהיה בעזרתך. ואל יחסר לעולם מזונותיך
לעד כל ימי חייך." וילך לו לדרכו. ותכף התחיל להזמין
המשתה. ויצו למשרתיו לנקות הפלטין ולהכין כל צורכי הסעודה. ובעוד שלשה ימים כבר
נתקן ונזדמן הכל וכלים מכלים שונים ויין משתיהם הראוי לשולחן מלכים מלבד המאכלים
ופירות מינים ממינים שונים. וכל מיני מתיקה ומעדני מלכים. וישלח להזמין כל גדולי
העיר חכמים וגבירים. ובכללם לאביו ואמו המרים ונאנחים. ואיזה נשים נכבדות שישבו
עם מרת אמו. ויערכו שני שולחנות בסאל"ה הגדולה של מלכים זו כנגד זו. ויבואו כולם והתפללו ויכינו את המנחה.
וישבו על השולחן איש לפי כבודו. והוא ישב בשולחן שישב אביו ושולחן אמו כנגד.
ונטלו ידיהם וברכו המוציא. והתחילו להביא המאכלים. וענה ואמר הבעל הבית:
"רבותי, שאלה אחת קטנה אני שואל מכם. שלא נאכל שום מאכל עד אשר יספר כל אחד
מהמסובין מה שעבר עליו בימיו. ונתחיל על הסדר למגדול ועד קטן. וכשיגמור האחד
נאכל מאכל אחד. ואחר כך יספר השני ונאכל מאכל השני וכן על זה הדרך עד סוף
הסעודה." ויאמרו לו: "כדברך כן נעשה,
כאומרם, זכרונם לברכה: כל מה שאומר לך בעל הבית עשה. וכן היה. התחיל גדול המסובין וסיפר
עניין אחד שאירע לו בחייו. ואחר כך אכלו מאכל אחד. וחזר השני וסיפר עניין אחר
שאירע לו ואכלו מאכל השני. וכן על זה הדרך עד שהגיע הסדר לבעל הבית לספר מה
שאירע לו בימיו. ויען ויאמר להם: "רבותי תדעו שאני
הייתי בן יחיד לאבי ולאמי שהשיגו אותי לעת זקנתם על ידי תפילת וברכת חכמים. יען
מר אבי היה עשיר גדול וכל ימיו היה עסוק במצוות וצדקות וגמילות חסדים ובפרט
מצוות הכנסת אורחים. ובפרט לשלוחי ארץ ישראל ותלמידי חכמים." וכפתחו את פיו לדבר כדברים האלה, עמדו
אביו ואמו ועשו אוזניהם כאפרכסת לשמוע דבריו מה יהיה אחרית דבר, יען לבם נוקפם
שמעין המאורע הזה היה להם עם בנם. וחזר ואמר: "פעם אחת נתאכסנו אצל
מר אבי שלשה תלמידי חכמים שלוחי עיר הקודש ירושלם תבנה ותכונן." וכשומעם אביו ואמו נתנו קולם ויאמרו:
"אך תספר עוד ונשמע." אמר להם הבן הבעל הבית: "מתון מתון
פי אינו כתנור לדבר הכל כאחד. איך שיהיה קיבלם מר אבי בכבוד גדול כמנהגו וישנו
בביתו עד גמר שליחותם. וכשרצו לילך נתן להם נדבה ראויה ובשעת הנסיעה שאלו לו במה
נוכל לשלם גמולך הטוב שעשית ונמנו. ויאמר להם: תודה לה' יתברך חנני אלהים ויש לי
כל. זולת דבר אחד אנו חסרים שלא זכינו לבנים." ואביו ואמו כשומעם מיעיהם מתחתכים
ועיניהם נשואות אליו לשמוע דבריו. ואומרים לו: "הי בחייך תאמר דבר אתה עמנו
ונשמעה." והוא אומר להם: "תמתינו זה עניין
ארוך. צריך לאכול זאת המאכל ואחר כך אספר עוד." ואכלו מאכל אחד. וחזר ואמר:
"כשומעם החכמים כך ברכו אותו ואמרו לו: יהי רצון שלשנה הבאה כעת הזאת תהיה
אשתך חובקת בן. והלכו החכמים לדרכם ושליחותם ולא עברו ימים מועטים ותהר מרת אמי
וילדה אותי לעת וזמן אשר ברכו אותם החכמים. וגדלוני בשמחה שזכו לבן זכר לעת
זקנתם. וחנכו אותי בתורה ובמצוות עד אשר הייתי בן שמונה שנים." בין כך ובין כך אביו ואמו רעבים וצמאים
לשמוע אחרית דבר. ועיניהם נוזלים מקור דמעה בזוכרם שכמעשה הזה אירע להם.
ומצטמקים בינם לבין עצמם מפני הרואים כדי שלא לבלבל הסעודה ולצערם ומתחננים
ואומרים לו: "בחייך, ידידנו, תגמור דבריך סוף דבר מה היה." והוא אומר להם: "הוו מתונים ותשמעו
שצריך ליתן ריווח בין הדבקים. ונאכל ערד מאכל אחר ואחר כך אספר עוד." וכן היה וחזר עוד ויאמר: "אחר
שמונה שנים חזרו השלושה שלוחים הנזכרים שכבר סיבבו וגמרו שליחותם ועברו דרך
עירנו לחזור לביתם לעיר הקדש ירושלם תבנה ותכונן. ונתאכסנו בבית מר אבי בעל אכסניא
שלהם. ויקבל אותם בכבוד גדול כמנהגו הטוב עם הכל וכפרט עם תלמידי חכמים. וכאשר
ראו אותי שאלו עלי בן מי זה העלם. יען כבר שכחו ולא זכרו מברכתם ובפרט אם
נתקיימה. ויאמר להם מר אבי: זה בני יחידי אשר זיכני ה' לעת זקנתי מברכתכם
שברכתוני בעת נסיעתכם. ישלם ה' פעלכם. והיה כשומעם שמחו שמחה גדולה ונתנו הודאות
לאל יתברך וחבקוני ונשקוני ויברכוני. וישבו שם עד שנזדמן להם ספינה. וכשהיו
מוכנים לנסוע לדרכם, אמר להם מר אבי: שאלה אחת קטנה אני שואל מכם. ויאמרו לו:
דבר אתה עמנו ונשמעה שהננו מוכנים לעשות רצונך ככל הבא מידנו. ויאמר להם מר אבי:
רצוני שתיקחו בני עמכם ותוליכוהו עמכם לירושלם תבנה ותכונן ויהיה בביתכם ללמדו
תורה ומצוות עד אשר יגדל בעזרת השם ויהיה שלם בכל ושלחתי ולקחתיהו משם. ואני אתן
את שכרכם ביתר שאת. וכן היה שהזמין להם צידה לדרך כל צורכם וינשקוני ויחבקוני
ונשקתי ידיהם ויברכוני והלכתי עמהם." וכל עוד שהוא מספר, ואביו ואמו עיניהם
תלויות אליו ואומרים לו: "הי תגמור סוף דבר מה היה אחר כך." והוא אומר לו: "מתון מתון נאכל
מאכל, אחר כך אספר לכם יען הוא עניין ארוך." ואכלו מאכל אחר וחזר ואמר: "והלכנו
כמו שני ימים ברוח טוב ואחר כך נחה שקטה הרוח שלא היה שם רוח כלל ונשארנו תקועים
בלב ים ימים רבים עד שכמעט קצנו וקרוב שיגמר הצידה והלחם. אחר ימים נתקרבנו
בקושי אל היבשה אל אי אחת מקום שמם. והסכימו כולם לצאת ולירד ליבשה לנוח מעט.
וכן היה שירדנו כולנו למקום הנזכר וראינו המקום כגן ה' דשן ורענן מלא וגדוש מכל
עץ פרי מתוק מדבש ומעינות נוזלים מכל צד ופינה. ובראותינו כל זה התענוג. לא
האמננו בעצמינו לרוות צמאונינו. וכל אחד לדרכו פנה למלא בטנו מאשר תאווה נפשו.
ונתפרדנו איש מאת רעהו. וגם החכמים הלכו באשר מצאו. ואני גם כן הלכתי אחרי ראות
עיני לאכול מפריה ולשבוע מטובה. ונשתהינו שם כל היום מהבוקר עד הערב." ואביו ואמו לא רצו עוד לאכול ותאבים
לשמוע דבריו עד סוף העניין. והוא אומר להם: "מעט מעם נאכל עוד דבר אחד
ותאכלו אתם ואחר כך אספר לכם עוד. שכבר אמרתי לכם שהוא עניין ארוך." ובעל כורחם אביו ואמו ממתינים ונעשו
כאוכלים ולא אוכלים דבר יען נתבלבל יגונם. ומצפים לידע אחרית דבר אולי יש תקווה. וחזר ואמר: "והיה לעת ערב ושב הרוח
הצריך לדרכנו ותכף תקע בחצוצרות הקאפיטאן כנהוג כדי שיאספו אל הספינה כל בני
הספינה. וכשומעם קול החצוצרות נתקבצו כולם ובאו איש ממקומו וירדו לספינה. ובכללם
השלושה חכמים הנזכרים נתקבצו לירד לספינה ובקשו אחרי ולא מצאוני, יען הייתי רחוק
מהם טרוד באילני הפירות וכיוצא. ולא שמעתי ולא ידעתי מאומה. וכשנלאו החכמים
לבקשני ולא מצאוני. ולא יכלו להתעכב עוד שהקאפיטאן צועק עליהם שרוצה לנסוע תכף.
ומי שלא יבא תכף ילך ויניחהו. ועל כורחם שלא בטובתם הוכרחו לירד לספינה ותכף
פתחו הוילונות ונטעו לדרכם. וכשהעריב השמש נתעוררתי לבקש החכמים
והלכתי על שפת הים לראות הספינה ולא מצאתי לא ספינה ולא שום אדם. ונצטערתי עד
מאד ועיני מקור דמעה איד נשארתי לבדי נער קטן במקום שמם. וחזרתי לאחורי והתפללתי
מנחה וערבית בדמעות וביקשתי אילן גדול ועליתי לסכך שם מפחד בלילות מחיות רעות
וכיוצא. ויהי בבוקר ירדתי ונטלתי ידי והתפללתי ואכלתי מעט פירות ושמתי לדרך פעמי
למקום שרגלי מוליכות אותי. ועיני נשואות לשמים ינחני באורח מישור להוציא ממסגר
נפשי." וכל עוד שהוא מדבר אביו ואמו עיניהם
פקוחות אליו לידע אחריתו. שלבם נוקפם אולי יהיה הוא הבן יקיר שלהם. ומתחננים לו
שיגמור דבריו. והוא אומר להם: "נאכל עוד דבר אחר
ונשתה כוס יין כל אחד ממנו ואחר כך אשלים. יען עדיין יש הרבה לספר." וכן על זה הדרך היה מספר להם הכל. עד
שמעט מעט הבינו שהוא בנם ונתיישב בלבם. ואמר להם: "אל תצטערו, שאני אני הוא
בניכם. ותנו הודאה לה' עלי כל גמולות אשר הפליא לעשות עמנו בזכותכם
ותפילתכם." וחבקוהו ונשקוהו וישמחו הם וכל המסובין
בשומעם את מעשה ה' הגדול והנורא. והנסים הגדולים שנעשו לו. והכל בעבור זכות אביו
ואמו שלעולם היו עסוקים במצוות וצדקות וגמילות חסדים והכנסת אורחים. ואפילו
בהיותם מרים ונאנחים לא הניחו מצוותיהם בגופם וממונם. והוא גם כן שלא הניח תורתו
ומצוותיו. כאשר ראה מאבותיו. כן יזכנו האל להדבק תמיד בתורתו ומצוותיו
אנו ובנינו לעד כל ימי חיינו. ובזכות זה ימהר יקבץ נפוצותינו, ויחיש לגאלינו,
בעגלא ובזמן קריב. כן יהי רצון אמן. למדנו מזה כמה גדולה מצוות הכנסת
אורחים. שבשבילה זכו לבן זכר לעת זקנתם באים בימים. ובזכות שהיו תמיד עסוקים
במצוות עושים ומעשים לאחרים, כך עשו להם מן השמים לרחם על בניהם ולהזמין לו
אליהו זכור לטוב בעל הרחמים, ובזכות שביקשו לגדל בניהם לתורה. והוא נתגדל בתורה
וביראת ה' ולא עזבה לילות כימים, ה' לא עזבו ועשה לו כל רצונו כברכת ה' ממרומים.
ובכן מזה המעשה ילמוד האדם ליראה את ה' כל הימים. ולרדוף לקיים תורתו ומצוותיו
בלב תמים. וה' אל יעזבנו ואל יטשנו לעולמים. וימהר יקבץ נפוצותינו מבין העמים.
ויגאלנו ויבנה בית מקדשנו צור עולמים בעגלא ובזמן קריב, כן יהי רצון אמן. |