מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף קודם

אל אליהו

ר' אברהם אבן עזרא

הקלטה

אֵלִי אֵלִיָּהוּ / הַנָּבִיא הָבֵא נָא

אֵלִי אֵלִיָּהוּ / בֹּא יָבֹא בְּרִנָּה

בּוֹ יִרְתּוֹם רִכְבּוֹ / נָע בַּשְּׁבִי כִּי בוֹ

לֹא שָׁכַב לִבּוֹ / גַּם לֹא רָאָה שֵׁנָה

רַב מַחְלִי בִּרְאוֹת / כַּחְשִׁי וּמְשַׂנְאוֹת

יָפוֹת וּבְרִיאוֹת / בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה

הַשְׁקֵה צָר מֵי רֹאשׁ / צָר עֵינָיו יִלְטוֹשׁ

יוֹם עֵינַי לִקְדוֹשׁ / יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעֶינָה

מָתַי תַּרְאֶה אוֹת / יֶשַׁע אֵל קוֹרְאוֹת

לָךְ וּלְךָ נוֹשְׂאוֹת / קוֹלָן וַתָּרֹנָּה

הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל / לִפְנֵי דַל שׁוֹאֵל

אָנָּא הָאֵל אֵל / אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא

על הפיוט

(נלקח מאתר "הזמנה לפיוט")

'אל אליהו' הוא פיוט למוצאי שבת, המושר בפי רוב הקהילות הספרדיות בלחנים שונים. כמקובל בפיוטים להבדלה ולמוצאי שבת בכלל, אליהו הנביא ממלא גם כאן תפקיד מרכזי, כמבשר הגאולה. הסברים שונים ניתנו להתגברות הציפייה לגאולה במוצאי שבתות: בספר 'המנהיג' (ספר הלכה שנתחבר על ידי ר' אברהם בן נתן הירחי מן העיר לוניל שבפרובאנס, המאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה) מצוין למשל כי אין אליהו בא בערבי שבתות וערבי ימים טובים מפני הטורח שבימים אלו, ולכן מבקשים ישראל את בואו דווקא לאחר השבת ובזכותה; הסבר אחר הציע ר' דוד אבודרהם (ספרד, המאה הארבע-עשרה), אשר על סמך המימרה הידועה מן התלמוד, לפיה "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין", קבע: "על כן אנו אומרים לקב"ה, הרי שמרנו את השבת, מעתה שלח לנו את אליהו הנביא". מעבר להסברים אלו ניתן כמובן גם לשער בפשטות כי מוצאי שבת הוא זמן המלוּוה בחשש וחרדה מן השבוע העומד בפתח ומכל אשר הוא טומן בחובו, וממילא יפה לבקשת ישועה ורחמים.

מחברו של הפיוט, אשר שמו 'אברהם' משוקע בראשי המחרוזות ובטור המסיים את הפיוט, הוא ככל הנראה ר' אברהם אבן עזרא, מגדולי פייטני ספרד (המאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה). באופן מעניין ובלתי שכיח, דמותו האישית של הפייטן נחשפת הפעם לפנינו במידת מה מתוך השיר עצמו: השיר נחתם בבקשה "מַלְאַךְ הַגּוֹאֵל לִפְנֵי דַל שׁוֹאֵל / אָנָּא הָאֵל אֶל אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא". הציפייה לבוא המלאך הגואל אינה מושמת כאן בפיו של דובר ערטילאי וחסר זהות אישית, מעין כל-אדם המייצג את עמו, כי אם בפיו של הפייטן עצמו, אברהם – ר' אברהם – המבקש מן האל להקרות לפניו את גואלו. טור זה, המיוסד על תפילת עבדו של אברהם אבינו בשעה שהוא יוצא לחפש אישה ליצחק בנו, מגלם בעיצובו את המעבר מתפילת הזולת (עבד אברהם המתפלל על אדונו) אל תפילת הפרט האישית (ר' אברהם הפייטן המתפלל על עצמו); דומה כי מעבר זה פותח פתח למתפללי כל הדורות להזדהות עם התגלותו האינטימית של הדובר, להעמיד עצמם במקומו, ולבקש את גאולתם שלהם.