מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף קודם

 

 

במוצאי יום מנוחה

ר' יעקב מלוניל

פרובנס המאה השתים-עשרה

הקלטה

 

 

בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה

 

הַמְצֵא לְעַמְּךָ הֲנָחָה

שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה

 

וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה

 

 

 

יָאֲתָה לְךָ צוּרִי

 

לְקַבֵּץ עַם מְפֻזָּרִי

מִיַּד גּוֹי אַכְזָרִי

 

אֲשֶׁר כָּרוּ לִי שׁוּחָה

 

 

 

עֵת דּוֹדִים תְּעוֹרֵר אֵל

 

מַלֵט עַם אֲשֶׁר שׁוֹאֵל

רְאוֹת טוּבְךָ בְּבוֹא גוֹאֵל

 

לְשֶׂה פְזוּרָה וְנִדָּחָה

 

 

 

קְרָא יֶשַׁע לְעַם נְדָבָה

 

אֵל דָּגוּל מֵרְבָבָה

יְהִי שָׁבוּעַ הַבָּא

 

לִישׁוּעָה וְלִרְוָחָה

 

 

 

בַּת צִיּוֹן הַשְּׁכוּלָה

 

אֲשֶׁר הִיא הַיּוֹם גְּעוּלָה

עַתָּה תִּהְיֶה בְעוּלָה

 

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה

 

 

 

מַעְיָנוֹת אֲזַי יְזוּבוּן

 

וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן

וּמֵי יֵשַׁע נִשְׁאֲבוּן

 

וְהַצָּרָה נִשְׁכָּחָה

 

 

 

נְחֵה עַמְּךָ כְּאָב רַחֲמָן

 

יְצַפְצְפוּ עַם לֹא אַלְמָן

דְּבַר ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן

 

בַּהֲקִימְךָ הַבְטָחָה

 

 

 

יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה

 

כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה

יִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה

 

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

 

 

 

רְפָא נָא יָהּ כְּאֵבִי

 

וְרֹב פְּשָׁעַי וְרֹב חֹבִי

לְמַעַנְךָ עֲשֵׂה נָא אָבִי

 

וְהוֹשִׁיעָה נָּא וְהַצְלִיחָה

 

 

 

יְדִידִים פְּלֵיטֵי חֶרֶץ

 

נְגִינוֹת יֶהְגוּ בְמֶרֶץ

בְּלִי צְוָחָה וּבְלִי פֶרֶץ

 

אֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה

 

 

 

חַי יְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ

 

לַמְיַחֲלִים בְּבַקָּשָׁתֵנוּ

יִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ

 

נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה

 

 

 

וּרְאֵה עָנְיִי וְאֶל קָשְׁיִי

 

סְלַח מֶרְיִי וְעִיווּיִ

קְשׁוֹר נָא כְּאֵבִי בְּבֵית אִיווּיִ

 

בְּקוֹל תּוֹדָה לְךָ אֶזְבְּחָה

 

 

 

בְּנֵה חוֹמוֹת אַרְמוֹנָי

 

וְיָשִׁירוּ שָׁם כֹּהֲנַי

וְקוֹל הוֹדוּ אֶת ה'

 

בְּקוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

 

 

 

נוסח השיר על פי מחזור ויטרי, מהדורת אריה גולדשמידט

 

על הפיוט

(נלקח מאתר "הזמנה לפיוט")

פיוט למוצאי שבת הנפוץ בקהילות רבות בישראל, הידוע בדרך כלל כפיוטו של ר' יעקב מנוי, כפי שמעיד האקרוסטיכון בנוסח המושר הרווח של הפיוט. אולם עיון באחד מכתבי היד הקדומים בהם הפיוט מופיע, מעלה אקרוסטיכון שונה, לפיו מחבר הפיוט הוא 'יעקב מן יריחו'; ואין מדובר כמובן בעיר יריחו הסמוכה לים המלח, כי אם בעיר לוניל שבפרובאנס (דרום צרפת), שכונתה בפי יהודים (יריחו =lune , ירח בצרפתית). ר' יעקב מלוניל פעל כנראה במאה השתים-עשרה.

בולטת מאוד בפיוט נימה עמוקה של עצב; הדובר מכנה את השבת 'יום מנוחה', ונראה שכוונתו לא רק למנוחה מעמל השבוע, כי אם גם למנוחה זמנית מן היגון האופף אותו תמיד: "בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה / הַמְצֵא לְעַמְּךָ רְוָחָה / שְׁלַח תִּשְׁבִּי לְנֶאֱנָחָה / וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה". דווקא מתוך נימה זו מקבלים כיסופי הגאולה בשיר נופך אישי מיוחד, שכן הדובר מקווה לא רק לבוא גואל – אלא גם לבואה של השמחה המובטחת עימו; ואכן, בנוסחו המקורי של הפיוט חותמות מילים מן השורש ש.מ.ח ארבע מתוך שלוש-עשרה מחרוזות הפיוט. כך גם במחרוזת הידועה אולי ביותר של הפיוט – מחרוזת שבעקבותיה יש אף ששיערו כי פיוטנו נתחבר מתחילה למוצאי שבת ראש-חודש, או למוצאי שבת שמברכים בו את הלבנה – "יְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה / כִּנְבוּאַת אֲבִי חוֹזֶה / וְיִשָּׁמַע בְּבַיִת זֶה / קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה". פיוטנו, אם כן, אינו רק 'עוסק' בגלות וגאולה, אלא אף חושף טפח מעולמו הרגשי של הדובר.