מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף קודם

אסדר לסעודתא

האר"י (ר' יצחק לוריא)
צפת המאה השש-עשרה

הקלטה

אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָא	אערוך הסעודה
בְּצַפְרָא דְשַׁבְּתָא	בבוקר השבת
וְאַזְמִין בַּהּ הָשְׁתָא	ואזמין בה עתה
עֲתִיקָא קַדִּישָׁא	את העתיק הקדוש
נְהוֹרֵהּ יִשְׁרֵי בַּהּ	אורו ישרה בה
בְּקִדּוּשָׁא רַבָּה	בקידוש הגדול
וּמֵחַמְרָא טָבָא	ומן היין הטוב
דְבֵהּ תֶחְדֵי נַפְשָׁא	שתשמח בו הנפש
יְשַׁדַּר לָן שֻפְרֵהּ	ישלח לנו את יופיו
וְנֶחְזֵי בִיקָרֵהּ	ונחזה בכבודו
וְיַחְוֵי לָן סִתְרֵהּ	ויראנו סודו
דְמִתְמָר בִּלְחִישָׁה	הנאמר בלחישה
גַלֵּי לָן טַעְמַי	יגלה לנו הטעמים
דְּבִתְרֵיסַר נַהְמֵי	שבשתים עשרה חלות
דְּאִנּוּן אָת בִּשְׁמֵהּ	שהינם אות בשמו
כְּפִילָה וּקְלִישָׁא	כפולה וקלושה
צְרוֹרָא דִלְעֵילָא	צרור של מעלה
דְבֵה חַיֵּי כֹלָּא	שבו חיי הכל
וְיִתְרַבֵּי חֵילָא	ויתרבה החיל
וְתִסַּק עַד רֵישָׁא	ותעלה עד הראש
חֲדוּ חַצְּדֵי חַקְלָא	שמחו קוצרי שדה
בְּדִבּוּר וּבְקָלָא	בדיבור ובקול
וּמַלְּלוּ מִלָּה	ומללו מלה
מְתִיקָא כְּדֻבְשָׁא	מתוקה כדבש
קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין	לפני רבון עולמים
בְּמִלִּין סְתִימִין	במלים נעלמות
תְּגַלּוּן פִּתְגָמִין	תגלו דברים
וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא	ותאמרו חידושי תורה
לְעַטֵּר פָּתוֹרָא	לעטר השלחן
בְּרָזָא יַקִּירָא	בסוד יקר
עֲמִיקָא וּטְמִירָא	עמוק וטמיר
וְלָאו מִלְּתָא אָוְשָׁא	ולא דבר פרסום
וְאִלֵּין מִלַּיָא	ואלה הדברים
יְהוֹן לִרְקִיעַיָּא	יהיו לרקיעים
חֲדְתִּין וּשְׁמַיָּא	ושמים חדשים
בְּכֵן הַהוּא שִׁמְשָׁא	אזי אותו שמש
רְבוּ יַתִּיר יַסְגֵּי	עולה הרבה
לְעֵילָא מִן דַּרְגֵּהּ	למעלה מדרגתו
וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ	ויקח בת זוגו
דְהָוַת פְּרִישָׁא	שהיתה פרושה
יְדַי אַסְחֵי אֲנָא	אני ארחץ ידי
לְגַבֵּי חַד מָנָא	אצל כלי אחד
לְסִטְרָא חוֹרָנָא	לצד האחר
דְּלֵית בֵּהּ מְשָׁשָׁא	שאין בו ממש
אֲזַמֵּן בִּתְלָתָא	אזמן בשלושה
בְּכָסָא דְבִרְכְתָא	בכוס של ברכה
לְעִלַּת עִלָּתָא	לעילת העילות
עֲתִיקָא קַדִּישָׁא	העתיק הקדוש

על הפיוט

(נלקח מאתר "הזמנה לפיוט")

השבת היא נקודת השיא של השבוע. כל ימות השבוע ניזונים מהשבת שעברה ומזינים את השבת המתקרבת. השבת היא הנקודה שבה מתאפשר החיבור של שמים וארץ, של כנסת ישראל – עם ישראל וקודשא בריך הוא, של פנים שונות של האלוהות, של ספירות שונות. זהו זמן זיווג, זמן של חיבור, זמן של עמידה פנים אל פנים אליו מייחלים. כל שאר הזמן האדם עובד על מנת לאפשר לזיווג להתרחש.

אך גם השבת אינה מקשה אחת של זמן. בשבת שלוש סעודות, כאשר כל סעודה מהווה שיא בזמן – בכל סעודה מתרחש זיווג אחר, זיווג של פנים אחרות.

האר"י הקדוש שחי בצפת במאה השש-עשרה, חיבר פיוט לכל סעודה. לפני כל סעודה נהוג לשורר את הפיוט העוסק במהות המיוחדת של הזמן הספציפי.

אסדר לסעודתא הינו פיוט המקדים את הסעודה השנייה, הסעודה של שבת בבוקר.