אגדות וסיפורי עם

על טבע העולם

 

האשה שנפלה מן השמים

השמש שקעה מאחרי האופק. המדורה ליד הוויגואם הרקידה לשונות אש וממעל השתרעו שמים שחורים זרועים בריבואות כוכבים.

"סבא" פנה הנער אל האיש הזקן שישב מהורהר ודומם לצדו, "הכוכבים מהם?"

"אלה הם חורים ברקיע" הסביר הסב "ומתוכם בוקע אור העולם שמעל לרקיע. שם חיים להם אבותינו הקדמונים ושם מקור עולמנו. בוא ואספר לך נכדי איך היה הדבר.

בימי קדם היה העולם כולו מכוסה במים ושבט אנשי הרוח חי שם במרומים מעל לכיפת השמים. באחד הימים חפרה אשתו של מנהיג השבט לרגלי עץ גדול והנה נבקע פתאום חור ברקיע והיא צנחה דרכו מטה מטה אל העולם שלנו כשבכפה חפון צרור זרעים ותינוק שטרם נולד נמצא בתוך רחמה.

סיעה של אווזי שלג ראתה אותה בנופלה. האווזים הבחינו כי כרסה בין שיניה. הם נזעקו לעזרתה, לכדו אותה בין כנפיהם הפרושות והנחיתוה בשלום על גבו של צב ים ענק.

יצורים רבים, שוכני ים ואויר כאחד, נחלצו לעזרתה. הם ידעו כי האשה זקוקה לקרקע לזרוע בה את צרור הזרעים שבכפה. מטה מטה אל תחתית הים צללו בבקשם אחר אדמה כלשהי. עכבר המושק היה הראשון שעלה בידו לצלול עד לקרקעית ולהביא מעט עפר מתחת לציפורניו. חיות רבות נוספות צללו בעקבותיו ועד מהרה התאספה ערימה גדולה של אדמה. האשה מכיפת השמים פיזרה את האדמה על גבו של הצב הגדול וכך נוצרה האדמה הראשונה. בקרקע הפורייה זרעה האשה את זרעי הקודש שהביאה ממרומים. הם צמחו וגדלו במהירות והעולם לבש גוון ירוק.

עד מהרה הביאה האשה בת לעולם ובתה זו גדלה והיתה אף היא לאם בעולם החדש הרענן והפורה. ערב אחד בעת שנמה את שנתה קרב אליה גבר – יש אומרים שגם הוא מן המרומים הוא בא – והניח שני חיצים על בטנה, האחד ראשו קהה והשני חד. לא ארכו הימים והיא הביאה לעולם שני בנים תאומים. האחד נולד באופן הרגיל ככל בני אנוש והיה ימני בעוד שהשני אשר רב עם אחיו עוד בהיותם ברחם אמם, פרץ לו דרך לאוויר העולם מצידה של האם והביא עליה את מותה. הילד הזה היה איתר יד ימינו.

סבתם של התאומים, האשה שנפלה מכפת השמים, קיבלה על עצמה לטפל בהם, אך תחילה הלכה וקברה את בתה. ממקום קבורתה של האם בקעו צמחים רבים. מראשה צמחו ועלו התירס, השעועית והדלעת והם קרויים בפינו עד היום שלוש האחיות המקיימות את החיים. מלבה צמח הטבק והוא משמש אותנו לברכה ולהגשת מנחה לבורא העולם על מתנות החיים אשר העניק לנו. תות השדה צמח מרגליה ועל כן למנהיג כל הצמחים יחשב. גם צמחי רפואה רבים הנותנים מזור לכל חולה, צמחו מרגליה. מאותו יום ועד היום הזה נחשבת האדמה לאמנו בספקה לנו אמצעי מזון, מחיה ובריאות ודרך להכרת תודה.

סבתם של התאומים, האשה מכפת השמים, העניקה להם שמות. לתאום הימני קראה טהרונה-יווָאקו, שפירושו "התומך בשמים" ולאחיו האיתר קראה סוויסקרה – "המשחית". אך היא בלבלה ביניהם והעדיפה את סוויסקרה על פני אחיו בהיותה סבורה שטהרונה-יוואקו הוא זה שהביא על אמו את מותה.

אף שסבתו התעלמה ממנו המשיך טהרונה-יוואקו לכבדה ולאהוב אותה עד אשר זקנה ומתה. סוויסקרה רצה להשליך את גופה אל מחוץ לעולם אך אחיו לא התיר לו זאת, על כן נאבקו שני האחים ונלחמו על גופתה. לבסוף נעקר ראשה מכתפיה ועף לשמים ושם החל לזרוח ולהאיר. הוא הפך לסבתנו, הלבנה, המשקיפה עלינו ממרום לילה לילה ומשגיחה על ילדינו הנמים בעריסותיהם.

 טהרונה-יוואקו הרבה לעשות דברים לכבודה של אמא אדמה. הוא ברא את החיות וכולן היו שקטות ונוחות במזגן. הוא ברא גם פרחים ופירות וצמחי רפואה נוספים וכולם היו מושלמים ומועילים.

גם סוויסקרה ניסה כוחו בבריאה, אך מעשי ידיו היו מכוערים. כנגד כל יצור וכל צמח יפה ומועיל שברא טהרונה-יוואקו, יצר אחיו צמח מכוער, ארסי ומסוכן או בעל חיים רע מזג ומזיק עד שהעולם הגיע לידי איזון והיו בו דברים טובים ודברים רעים במידה שווה.

בסופו של דבר השלימו שני האחים ביניהם והחליטו לחלק את העולם. טהרונה-יוואקו לקח לעצמו את ממלכת היום וסוויסקרה בחר בממלכת הלילה כדי שיוכל לראות כל לילה את הלבנה סבתו.

 

הסיפור הבא

הסיפור הקודם

 

לאתר האינטרנט של מרכז מס"ע