אגדות וסיפורי עם
על טבע העולם
הביקור בגן עדן היה פעם נער קטן יתום מאביו ומאמו, אשר תעה
בשבילי היער. ראה אותו מלאך אלוהים וריחם עליו. בא אליו ושאל אותו: "אמור
לי מי אתה?" מה אתה עושה ביער?" השיב לו הנער: "אינני יודע." לקח אותו המלאך תחת חסותו, הביא אותו
לבית גדול, הניח לפניו מאכל ומשקה ואמר לו: "שבעה חדרים יש בבית הזה; ששה
מהם פתוחים לפניך בכל עת ואתה רשאי להיכנס ולצאת בהם כרצונך. את החדר השביעי
השאר סגור ונעול ואל תיכנס לתוכו!" השאיר אותו שם בבית והלך. הנער חי בבית
ורווה נחת: אכל, שתה ושוטט בחדרים, אך בכל פעם שהיה עובר על פני הדלת הנעולה של
החדר השביעי היה יצרו משיא אותו להציץ ולראות מה יש בתוכו. באחד הימים לא התאפק יותר. רק אפתח
ואביט – אמר לעצמו – לא אגע בשום דבר! אמר ועשה. פתח את הדלת ונכנס. נכנס הנער לחדר, מסתכל סביבו – פלאי
פלאים, עולם שלם לפניו: הרים וגבעות, יערות ושדות, ערים ורחובות ואנשים רצים
לכאן ולכאן טרודים במלאכתם. מביט הנער במראה המופלא ולפתע נגלה לעיניו אדם צועד
בשלווה בדרך ואחריו מתגנב חרש אריה גדול, מתקרב אליו יותר ויותר – עוד רגע
ויטרפנו! לא יכול הנער להתאפק, פתח פיו להזהירו:
"בן אדם, הסתכל אחורה! היזהר!" באותו רגע נעלם המראה והוא מצא את עצמו
בלב היער. משוטט הנער ביער, עזוב ובודד והנה מופיע לפניו המלאך: "מה זה,
איך הגעת לכאן?" "אינני יודע." השיב הנער
"הייתי במקום כל כך יפה, אכלתי ושתיתי מכל טוב. לא התכוונתי לגרום שום רעה
והנה גורשתי משם." "ניחא" אמר המלאך,
"אחזיר אותך לשם, אך את החדר השביעי תשאיר סגור ונעול! הכל קרה בגלל שפתחת
אותו!" החזיר אותו המלאך לבית ושוב חי שם הנער
ורווה נחת, אך החדר השביעי המשיך להעסיקו – מה קורה שם? מהו הדבר המוזר הזה? יום רודף יום והסקרנות מציקה לו. לבסוף
לא עמד יותר בניסיון. אמר בלבו: הפעם רק אפתח ואסתכל. לא אוציא הגה מפי! פותח הנער את החדר והנה הוא ניצב בתוך
עיר גדולה ברחוב הומה אדם – מסביבו בתים וחנויות ודוכנים. רוכלים המציגים לראווה
את מרכולתם ומכריזים עליה בקול, המון עוברים ושבים ובתי קפה ומסעדות גדושים
אנשים. מביט הנער, משתאה למראה ולפתע הוא מבחין
בקצב הניצב באחת החנויות ומציע למכירה בשר כבש משובח – בשר רך וטוב – במחיר זול
ומעברו השני של הרחוב עומד מישהו אחר ומוכר במחירים מופקעים בשר גמל מקולקל
ומלוכלך וכל האנשים נדחקים סביבו, קונים ממנו את הסחורה ואינם שתים לבם לבשר
המשובח שמציע הקצב. הייתכן? – אומר הנער לעצמו – האם טחו
עיניהם מראות? אולי אין הם יודעים שהבשר מקולקל ומחירו כה יקר? מוכרחים להסביר
להם! לא התאפק ופנה אליהם בדברים:
"אנשים, תנו דעתכם! למה תקנו בשר גרוע ביוקר כאשר לפניכם בשר זול
ומשובח?" באותו רגע עצמו גז המראה והוא מצא עצמו
שוב בלב היער. בא לפניו המלאך: "שוב אתה כאן? לא שמעת לעצתי ופתחת את החדר
האסור?" "בי אדוני" השיב לו הנער איני
יודע מה חטאי ועל מה נענשתי. כוונתי הייתה רק לטובה." "אחזיר אותך לשם גם הפעם."
אמר המלאך "אבל היזהר והישמר מלהיכנס אל החדר השביעי!" החזיר אותו המלאך אל הבית והניח אותו שם.
יום, יומיים, שלושה – משוטט הנער בחדרי הבית ואינו מוצא מנוח. נפשו יוצאת אל
החדר השביעי – מה קורה שם? מי נמצא שם? אמר לעצמו: הפעם באמת רק אציץ ואסתכל.
לא אוציא הגה מפי, יהיה אשר יהיה! פותח הנער את הדלת והנה לפניו יער גדול
ואדם אחד עומד בפאתי היער, אוחז בערימה גדולה של זרדים ומנסה להעמיסה על שכמו,
אבל הערימה גדולה ואין בכוחו לשאתה. והנה נוטל האיש זרדים נוספים ומצרף אותם
לחבילה ושוב הוא מתאמץ להרימה ואינו מצליח. וכך הוא עומד שם כל היום כולו ורק
מוסיף זרדים לחבילה. הרי זה שיגעון! – חשב הנער – במקום להקל
מעליו את המשא הוא רק הולך ומוסיף עוד ועוד? אני מוכרח להסביר לו את טעותו! אבל
רק פתח הנער את פיו לדבר, והמראה כולו נגוז ונעלם ושוב מצא עצמו משוטט ביער. בא אליו המלאך: "איך חזרת לכאן?
היית במקום כל כך יפה והושלכת חזרה לכאן? מדוע לא שמעת לעצתי?" "אינני אשם" השיב הנער
"הנה אספר לך ותשפוט בעצמך! בפעם הראשונה ראיתי אדם הולך בדרך בשלווה, אינו
חש ואינו מרגיש דבר ואחריו צועד אריה – עוד רגע ויטרפנו. רציתי להזהירו." אמר לו המלאך: "האריה שראית זהו
מלאך המוות. אילו היה האדם יודע וחש שמלאך המוות עוקב אחריו כל הזמן, לא היה עושה
דבר – לא היה עובד ולא היה מתחתן ולא היה מביא ילדים לעולם. אסור היה עליך
להזהירו! ובפעם השנייה מה ראית?" "בפעם השנייה ראיתי קצב מוכר בשר
כבש משובח וזול ובכל זאת העדיפו אנשים על פניו דווקא את הבשר הקלוקל והיקר. רצית
להסביר להם את טעותם, אולי הם אינם יודעים ואינם מבינים..." "בשר הכבש המשובח" הסביר לו
המלאך "אלו הן הנשים שבבית, הנקיות והטהורות, אך בני אדם מעדיפים תחתן בשר
קלוקל, כלומר זונות, ומשלמים תמורתו מחירים מופקעים. הם יודעים ומבינים את
מעשיהם ואף על פי כן דבקים בהם. אין צורך לומר להם זאת. ובפעם השלישית מה
ראית?" "ראיתי אדם המנסה לעמוס על שכמו
חבילת זרדים גדולה." השיב הנער וכשלא עלה בידו להרימה הוסיף עליה זרדים
חדשים. הייתכן?" "מה שראית" אמר לו המלאך
"זהו האדם ועוונותיו. כל יום אוסף אדם עוונות חדשים. אילו היה יודע שיש לו
עוד חבילת עוונות מאתמול לא היה עושה דבר מחשש פן ישוב ויחטא ורק היה בוכה על
העבר." "לא ידעתי כל זאת" אמר הנער
"עכשיו שאני מבין לא אפתח את הדלת ולא אתערב." "לא" אמר המלאך "שוב לא
תוכל לחזור לשם אלא ביום מותך!" חזר הנער לעולם וחי את חייו וכשזקן וסב,
החזיר את נשמתו לבוראו והתפלל עליו המלאך והגיע לגן עדן. |