|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
סיפורי עם
ופולקלור בדווי |
|
ברזלון
היה, לא היה,
הוי שומעי המעשייה מעשה ישן
נושן – נספר או נישן? היה פעם
שבט משבטי הבדווים חונה ליד הנחל ויצאו ילדי הבדווים לשחק. היו מקפצים ומפזזים –
משחקים ונהנים. הייתה ביניהם ילדה אחת ושמה ראש-דלעת. אמרו לה הילדים: "השגיחי,
ראש-דלעת, וראי מה עושים בני משפחתנו, כלום אין הם מכינים את עצמם לדרך?" הייתה
משיבה להם: "משפחתנו תולה כביסה ודודי יושב בפתח האוהל ושותה קפה והשבט
במקומו חונה." המשיכו
הילדים לשחק והתרחקו מן המאהל. כאשר שבו לא מצאו אלא את משטח האוהלים הריק. לא
נותר איש במקום. היו הילדים רעבים, החלו לחטט בשאריות מדורות הבישול. מצאו כל
אחד פיתה. רק ברזלון וראש-דלעת לא מצאו דבר. התבוננו
סביבם וראו כלב חג ומסתובב במקום המחנה. הלכו בעקבותיו והחלו לומר: "הו כלב ביתנו, הוליכנו אל
משפחתנו! הו כלב
ביתנו, הוליכנו אל משפחתנו!" הלך
הכלב לפניהם והובילם עד לפתחה של מערה. יצאה ע'ולה מן
המערה: "שלום לכם חביבי, שלום לכם בני משפחתי. אני דודתכן. נשאתי לפני שנים
רבות ואינם מכירים אותי. ברוכים הבאים קרובי!" הכניסה
אותם לביתה ולקחה חלב משדיה וכינים וביצי כינים ושערותיה והכינה להם בחתה (מאכל
שנוהגים להכינו מחלב, אורז וסוכר). הגישה לפניהם ואמרה להם: "בבקשה,
אכלו!" החלו
הילדים רומזים זה לזה: "אל תאכלו! אל תאכלו!". חפרו גומות בקרקע ושפכו
לתוכן את מזונה של הע'ולה ואכלו את הלחם שהביאו עמם.
ראש-דלעת – אין בידה דבר – החלה אוכלת ממאכלי הע'ולה.
אמרו לה הילדים: "אל תאכלי! אל תאכלי!" החלה קוראת לע'ולה: "הוי דודה, הם אינם מניחים לי לאכול!".
באה הע'ולה ואמרה להם: "אכלו, אכלו. למה אינכם
אוכלים?". אמרו לה: "הוי דודה, אכלנו הכל.
ראי הצלחות ריקות!" הילדים
לא אכלו דבר, רק ראש-דלעת אכלה. אמרו הילדים לע'ולה:
"הוי דודה, ברצוננו לשתות! הביאי לנו מים בנפה ובכברה!" נטלה הע'ולה נפה וכברה וירדה לנחל לשאוב מים ובינתיים נמלטו
הילדים על נפשם. היא שואבת והמים ניגרים ונשפכים. היא שואבת והמים ניגרים. כלום
יכולה הכברה להכיל מים? אמרה:
"אהה! אלה חיבלו נגדי תחבולה!" שבה לביתה והנה הילדים אינם. רצה
בעקבותיהם והחלה קוראת: "התגבן חלבי ועצרם בדרכם,
ימעדו רגליהם ותיבש ברכם!" רצה אחריהם והנה
ראש-דלעת – התגבן החלב בברכיה וכשלה תחתיה. לא יכלה להמשיך ולברוח. חפרו הילדים
בור והחביאו אותה בתוכו וכיסו את הבור בלוח אבן. באה הע'ולה
והתישבה לנוח על גבי האבן. לחצה את ראש-דלעת והחלה
ראש-דלעת מפיחה. תמהה הע'ולה: "מה זה, אצבעי הפיחה? לא. ידי הפיחהה? לא. רגלי הפיחה? לא." השיבה
לה ראש-דלעת מתחת לאבן: "הוי דודתי, אני היא זו, אני!" אמרה
לה: "מקוללת קרחת דודיך!" הוציאה אותה מתחת לאבן ואכלה אותה. המשיכה
לרדוף אחרי הילדים. אמרה: "יה ריבוני, שלח להם ואדי של סוכריות, ואדי של
חלבה, ואדי של עוגות!" אך הילדים לא התפתו להיעצר. כלום רוצים הם
לאכול ממתקים? רוצים הם להימלט מפני הע'ולה. התיישב ברזלון, הסתכל לאחוריו, ראה את הע'ולה
באה מרחוק. עו'לה! מפחידה! עוד רגע ותאכלנו! המשיך
לרוץ. בעודו רץ מצא חתיכת ברזל בדמות פרסה. הניחה בחיקו. כשהתקרבה הע'ולה קרא בקול: "הוי ריבוני, הוי כביר ורב כוח! הו
ממלא המשאלות! רצוני בארמון המתנשא מן הארץ ועד לשמים – רק צפור תגביה עוף
ממנו!" היו שערי השמים פתוחים, נשמעה תפילתו. קפץ
והנה הוא בארמון. באה הע'ולה ונטתה את אוהלה ליד
ארמונו של ברזלון. בא יום
והלך יום. אמרה לו הע'ולה: "ברזלון,
שם בשבט עורכים חתונה! בוא ונלך לחתונה!" יצאה הע'ולה לדרך וגם ברזלון יצא לדרך.
היא הלכה בדרך הארוכה והוא הלך בדרך הקצרה. בא לשם ואכל ושתה ורקד עם המחוללים.
באה גם הע'ולה, עשתה עצמה כלבה והחלה לרחרח בשולי
החתונה. בא ברזלון ויידה עצם במצחה וזב דמה. ליקקה את
הדם ואמרה: "בעלי החתונה האכילוני אורז ובשר, ודבש ניגר!" חזרה
לאוהלה וקראה לברזלון: "אללה ישפילך, ברזלון! הייתי בחתונה ובעלי השמחה האכילוני לחם ובשר ודבש
ניגר, ואתה נשארת רעב!" אמר לה:
"אללה ישפילך! אני הוא שיידיתי עצם במצחך ואת דם עצמך ליקקת!" כעסה הע'ולה אך לא אמרה דבר. יום מן
הימים קראה אליו: "הוי ברזלון, בוא נלך למקשה
ונאכל אבטיחים" אמר לה:
"לא. אינני רוצה. לכי את". יצאה הע'ולה
לדרך וגם ברזלון יצא לדרך. היא הלכה בדרך הארוכה,
והוא הלך בדרך הקצרה. בא לפניה למקשה ואכל מן האבטיחים עד ששבע. חיפש ומצא אבטיח
גדול, חורר בו חור, אכל את תוכנו ונכנס לתוכו ורק אוזניו בלטו החוצה. באה הע'ולה למקשה וראתה את האבטיח. נטלה אותו לידיה, נדנדנה
אותו מצד לצד ואמרה: "דון דון,
לאבטיח יש חלון בולטות
ממנו אוזניים דומות
לאוזני ברזלון!" לקחה את האבטיח
וצררה אותו בכנף שמלתה ופנתה לחזור לביתה. אחינו ברזלון
– היה ברשותו מרצע. הוציאו והחל דוקר את הע'ולה בגבה.
החלה הע'ולה קוראת: "אוף, פרעושים! אכלוני
אלה!" הורידה את האבטיח וישבה להתגרד. חזרה ונטלה את האבטיח והעמיסה אותה
על גבה – דקר אותה שוב. הניחה את האבטיח על הארץ. קפץ מתוכו והנה הוא בארמון. יום אחד
קראה הע'ולה לברזלון:
"בוא לאכול תאנים." אמר לה:
"לא. אינני רוצה. לכי את." הלכה הע'ולה לבוסתן התאנים וגם ברזלון
הלך לשם. היא הלכה בדרך הארוכה, והוא הלך בדרך הקצרה. הגיע לבוסתן ומילא כרסו
בתאנים ואחר כך עלה על העץ והסתתר בין ענפיו. באה הע'ולה
לבוסתן, רחרחה תחת העץ ואמרה: "הוי היושבים על העץ
ומפירותיו נהנים, קטפו
והשליכו גם לי תאנים!" מה עשה ברזלון? ניגב ישבנו והשליך לה. אכלה מאשר השליך לה ושבה
לביתה וקראה לו: "אללה ישפילך, ברזלון. הייתי
בבוסתן ומלאתי כרסי בתאנים ואתה נשארת רעב!" אמר לה:
"אללה ישפילך! מי הוא זה אשר ניגב את ישבנו והשליך לך?" שמעה הע'ולה וכמעט התפוצצה מרוב כעס. אחינו ברזלון ביקש להתגרות בע'ולה. היה
לוקח את אתונה ודוהר על האתון כל היום. החלה האתון לרזות – ברזלון
אינו מניח לה לאכול ולנוח. התלוננה הע'ולה בפני דודותיה:
"ברזלון רוכב על האתון שלי ואינו מניח לה לאכול
ולנוח וכשאני רודפת אחריו, הריהו נמלט, קופץ והנה הוא בארמון!" אמרו
לה: "לכי אל עץ האלה וקחי מסטיק שרף ומרחי בו את האתון על גבה." עשתה הע'ולה כעצתם. בא ברזלון כדרכו
ודהר על אתון הע'ולה. ראה אותה מרחוק, ביקש לקפוץ ולא
הצליח – נדבק לגב האתון. באה הע'ולה ותפסה אותו. אמרה
לו: "מאיפה אוכל אותך, הו ברזלון?!" אמר
לה: "אני כחוש ורזה. הביאי לי סוכריות
ותפוחים. שחטי זבחים כדי שאשמין. אהיה שמן כמו עץ התאנה ובשרי רך וטוב
כבוטנים." החלה
מביאה לו תפוחים ודבלים ובשר. אכל ברזלון והשמין.
אמרה לבתה: "לכי והזמיני את קרובינו. היום נשחט אותו ונערוך כרה
מבשרו!" שמע ברזלון ואמר: "לא. לכי את להזמין את הקרובים והניחי
לבתך לשחטני!" אמרה לו: "טוב" והלכה לדרכה. באה בת הע'ולה והסכין בידה, באה לשחוט את ברזלון.
אמר לה: "לא. לא כך שוחטים. התירי אותי ואראה לך" התירה
אותו. לקח את הסכין ושחט את בת הע'ולה ולבש את בגדיה
ובישל אותה בקלחת והכין אותה לסעודה. מכאן לשם – באו הע'ולות.
הגיש לפניהן את הקלחת ואמר לע'ולה: "אני הולכת
לקשור את החמורים." אמרה
לו: "טוב בתי." קפץ
והנה הוא בארמון. קרא לע'ולה: "אכלת את ישבן
בתך! אכלת את ישבן בתך! ואני חי ושלם!" שמעה
הע'ולה ומרוב כעס התפוצצה ומתה. זה סיפורי
ספרתיו ובידכם
הפקדתיו. |