מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לפרח צחור פרח צחור מסע בנתיבי הרומנסה עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע אבנר פרץ ירושלים 1969
משיני חומת המלך... (ריקו פרנקו) (MP 85) (CMP O2) מִשִּׁנֵּי חוֹמַת הַמֶּלֶךְ - שָׁלֹשׁ יוֹנִים הִגְבִּיהוּ עוּף, לֹא מָצְאוּ לָהֶן דְּבַר אֹכֶל - אַף לֹגֶם מַיִם לֹא מָצְאוּ. הִבְחִינוּ בְּטִירָה מֻזְהֶבֶת - לַטִּירָה הֵן נִכְנְסוּ. בַּטִּירָה, עַלְמָה שׁוֹכֶנֶת - כְּלוּלָה בְּחֵן וַעֲדִינוּת, 5 שְׂעָרָה עָשׂוּי מִקְלַעַת - בְּמֵאָה קְוֻצּוֹת סָרוּק. לֹא יִתֵּן אוֹתָהּ אָבִיהָ - גַּם לֹא בִּמְחִיר זָהָב סָגוּר, רַק לִמְשַׂחֵק שֶׁיַכְרִיעֶנּוּ - בִּשְׂחוֹק הַשַּׁח, בְּתַחֲרוּת. בָּה זָכָה הָמּוֹרוֹ פְרַנְקוֹ - שֶׁמִּלִּיווֹרְנוֹ בָּא הָדוּר. כְּבָר יָדוֹ, זְרוֹעָהּ, אוֹחֶזֶת - לְקַחְתָהּ עִמּוֹ בְּלִי שׁוּב. 10 בַּת זַכָּה בּוֹכָה, שׁוֹפֶכֶת - דִּמְעוֹת שָׁלִישׁ בִּבְכִי תַּמְרוּר. - לָמָּה בַּת זַכָּה, תַּכְבִּירִי - דִּמְעוֹת שָׁלִישׁ בִּבְכִי תַמְרוּר? - לַמַּזָּל שֶׁלִּי אֶבְכֶּה פֹּה - כִּי לֹא אֵדַע מַה בּוֹ צָפוּן. - אֲנִי הוּא מַזָּלֵךְ, אֳנִי הוּא, - לָךְ, עַד מֶאָה שָׁנִים יָעוּד. - בְּחַיֶּיךָ, מוֹרוֹ, תֵּן לִי - סַכִּין, לְמָתְנְךָ חָגוּר. 15 - לָמָּה, בַּת זַכָּה, דָּרוּשׁ לָךְ - סַכִּין שֶׁלְּמָתְנַי חָגוּר? - מִמַּחְלְפוֹתַי אֶגְזֹרָה - טְפָחַיִם שֶׁל שֵׂעָר סָרוּק, לְאִמִּי אֶשְׁלַח, תִּרְאֶנּוּ - שֶׁתִּזְכְּרֶנִי בְּחִיוּךְ. בְּלִי זָדוֹן הוֹשִׁיט הַמּוֹרוֹ - סַכִּין שֶׁלְּמָתְנָיו חָגוּר. בִּזְדוֹנָהּ, הַבַּת תְּקָעַתּוּ - בְּמָתְנָיו, עָמֹק בְּלִי שׁוּב. Tres palombas van bolando... (e) (Riko Franko) (MP 85) (CMP O2) Tres palombas van bolando - i por las almenas del rey, Non topavan ke komer - i non topavan ke bever.. Entraron en un kastiyo - i kastiyo de oro es. Adientro de akel kastiyo - avia una mosa dekolte, 5 Kon su tokadiko puesto - i su nyudiko a la sien. El su padre no la dava - ni por oro, ni por aver, Solo ke la djuguen djuguos - i al djugo de asidre. La ganara ‘l moro Franko - el moro Frank’ aligorne. Ya la toma por el braso - i ya se la yeva kon el. 10 Yorava la blanka ninya - lagrimas de dos a tres. - Porke yorash, blanka ninya - lagrimas de dos a tres? - Yoro por la mi ventura - ke non se lo ke a de ser. - Yo se la vuestra ventura - de un anyo fina sien. - Asi biva ‘l moro Franko - ke me desh el kochiyo del bel. 15 - Para ke keresh, blanka ninya - el mi kochiyo del bel? - Kiero kortar mis trensados - de un palmo fina tres. Se los mandare a mi madre - ke se algre de los ver. Moro Franko sin malisia - le dio el kochiyo del bel. La ninya kon su malisia - se lo enfinko n’en bel. ריקו פרנקו מקור: איסטריאה אאיליון. 182/1 LAD .F הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 9; 18 ;YONA 85MP ; 2O CMP; 2A BOSNIA (אחת מתוך חמש רומנסות שנשתמרו בכתב יד מבוסניה מהמאה השמונה-עשרה), 15B; 9A CALAS (נוסח מרודוס משלהי המאה התשע-עשרה מתוך כתב יד), 7C; /31II LEVY (בצרוף תווים, הנוסח המובא הוא מסרייבו והוא זהה, להוציא הפרשים זניחים, לנוסח 15B BOSNIA, ראה לעיל); מעוז 12 (=15B BOSNIA. ראה שם הפניה ביבליוגרפית מפורטת והשוואה בין מקורות); ELAZAR עמוד 36 (=2A BOSNIA). מוטיבים: (לפי 18 YONA) שורה 3 - 771.1F טירה מוזהבת. שורה 7 - 2.6.2N הימור על בת. 2.6.3N הימור על עלמה. שורה 9 - נסיכה (עלמה) נחטפת בכוח. שורה 14 עד 19 - 818.1K אדם נהרג בחרב שנלקחה ממנו בעורמה על ידי אויבו. 910K רצח בדקירה. לרומנסה "ריקו פרנקו" יש תפוצה נרחבת למדי בענפים היהודים של הרומנסירו. הקטלוג של ארמיסטד (2O CMP) רושם שלושים גרסאות של הרומנסה. רובן (עשרים ושלוש במספר) מן המזרח: סרייבו, שממנה יש לנו גרסה ישנה בכתב יד מהמאה השמונה-עשרה (ראה 2A Bosnia). בלגרד, סלוניקי, לריסה, איסטנבול, אזמיר ורודוס. יתר הגרסאות הן מטנג'יר וטטואן. באשר למקורות עתיקים של הרומנסה, הופעתה בענפים אחרים של הרומנסירו וזיקתה לשלוחות אחרות של ספרות הבלדה האירופית, מתקבלת תמונה זו: ב-Primavera מובאת גרסה עתיקה מן המאה השש-עשרה (119), הרומנסה נרשמה גם מפי מידענים נוצרים בספרד (ראה הפניות והשוואת מקורות אצל מעוז 12) ולבסוף, המוטיב המרכזי של הרומנסה (ראה להלן) קושר אותה עם הבלדה האנגלית "Lady Izabel and the Elf Knight" (4 CHILD) והשנסון הצרפתי "Renaud le Tueur de Femmes" (לפנינו עמדה הגרסה שמביא Davenson .H בספרו: 1944 Paris ,Le livre de chansons, בעמוד 192). כל זה פורש לפנינו ספקטרום מרשים ומעניין של הרומנסה שלנו, מקורותיה וזיקותיה. נשאלת השאלה מה מקומה של הגרסה שבפי איסטריאה אאיליון בתוך הספקטרום הזה והאם יש בה ייחוד משלה. נתחיל דווקא במרכיב המשותף לגרסה שלנו ולגרסאות אחרות בענף המזרחי - היונים שבפתיחת הרומנסה. שלוש היונים הממריאות משיני חומות המלך בתורן אחרי מזון ומים, נושאות אותנו הקוראים, במעוף ציפור, אל במת החיזיון שבה יתרחש פרק המבוא לדרמה העיקרית של הרומנסה. אם נדבק בדימוי התיאטרלי של הרומנסה שנזקקנו לו גם בפעמים קודמות (ראה למשל, ברומנסה "סילבנה"), תהיה לנו בעיה מסוימת, משום שהאקפוזיציה הזו (התמונה הפותחת) אינה ניתנת למימוש באמצעי בימוי קונוונציונליים. העיקרון הקלאסי של "אחדות המקום" אינו נשמר כאן ולא נותר לנו אלא לומר שמדובר פה בקישוט ספרותי המקדים את העלילה הדרמטית. הדברים משתנים מן הקצה אל הקצה אם נחליף את הדימוי התיאטרלי בקולנועי. מצלמת הקולנוע משוחררת מכבלי אחדות המקום, יכולה לעקוב אחר מעוף היונים ובה בעת להשקיף על המציאות מנקודת ראותן שלהן, לרחף במעגלים רחבים, לרדת ולהתקרב אל הטירה, להציץ לתוכה ואז להתייצב על נקודת התצפית התיאטרלית הקלאסית ולתת לתמונה הדרמטית הראשונה מתוך העלילה להתגלגל לעיני הצופה. היונים נעות במסלול שלהן המונע על ידי הרעב והצמא והוא מצטלב בתזמון מקרי כביכול עם מסלול העלילה העיקרית. מרגע שהתחוללה ההצטלבות, התבצעה גם האקספוזיציה. היונים עשו את שלהן והרומנסה לא תחזור אליהן עוד. איננו שוכחים כמובן שהרומנסה הזו היא עתיקה וכשלמדה אותה איסטריאה אאיליון בנעוריה, טרם ראתה אומנות הקולנוע את אור העולם. אולם הרומנסה מעניינת אותנו כיצירה ספרותית חיה ונושמת. נקודת ראותו של הקורא המודרני כוללת את ההתנסות הקולנועית וזו יכולה רק להעשיר את חווית המפגש העכשווי עם הרומנסה העתיקה. נותר לנו עוד להתחקות אחר מקורות התמונה הפותחת בהיסטוריה של הרומנסה. שלוש היונים בגרסה שלנו הן גלגול של שלושה בזים בגרסאות אחרות (ראה למשל גרסתו של אטיאש, שגם היא, כמו גרסתנו, ממקור סלוניקאי). הגרסאות ההיספאניות מספקות לנו חוליה נוספת בגלגולי התמונה הפותחת. שם מדובר על אבירים היוצאים לצייד, בזי הצייד שלהם אובדים והם נקלעים לטירה שבה נמצאת היפהפייה וכולי (ראה מעוז 12). הבזים שהיו מרכיב נלווה בתמונת הצייד שפתחה את הרומנסה נהפכו בגרסאות אחרות לגורם דומיננטי ומוביל, בעוד עניין הצייד והציידים נשמט לגמרי. בגלגול הבא היו הבזים ליונים ובכך הושלם תהליך בנייתה של תמונה פותחת שונה ובעלת איכות חדשה. זוהי, מכל מקום, השערה הנתמכת על ידי קשת הגרסאות הנפרשת לפנינו. מן הפתיחה נעבור אל המוטיב המרכזי של עלילת הרומנסה. בכל הגרסאות שעמדו לנגד עינינו (לרבות הבלדה האנגלית והשנסון הצרפתי) עומד במרכז מוטיב הנקם או מימוש הכלל: "הבא להורגך, השכם להורגו". במלים אחרות, מעשה העורמה של העלמה המסתיים ברצח הגיבור הוא מעשה נקם המשיב גמול אל חיק בן בלייעל או מקדים את מזימתו הרצחנית. בגרסאות הקרובות לגרסתנו מגיב הגיבור על בכייה של העלמה במלים בוטות: אם לאביה ולאמה היא דואגת, הרי הם משרתים פחותי ערך בחצרו. אם לשלושת אחיה נתונה דאגתה, הרי הוא הרגם מכבר (ומגדילה לעשות הגרסה BOSNIA B15, שם מתאר הגיבור בפירוט את המוות האכזרי שהביא על צעיר האחים). בין אם אמת בפיו ובין אם אין דבריו אלא דברי התרברבות ורהב (שהרי השורות הקודמות של הרומנסה אינן רומזות על שינוי במעמדו של האב - הוא העניק את בתו למי שנצחו במשחק, אך לא ירד מנכסיו ומעמדו), הוא מביא בכך על עצמו את הקץ המר. מעשה העלמה בא בתגובה לפרובוקציה ולאיום שבפיו וכשהיא נועצת את הסכין אל חיקו היא אומרת: "זו נקמת אם ואב ושלושת אחי שמידך נפלו" (ראה שם). בבלדה האנגלית ובשנסון הצרפתי מתברר לעלמה כי הגבר שבחברתה, הינו רוצח נשים המצהיר על כוונתו לצרף גם אותה אל קורבנותיו. במעשה עורמה (עורמת הנואשים), הדומה למעשה העלמה ברומנסה שלנו, היא הופכת את הקערה על פיה ומביאה את דמו בראשו. הארכנו בתיאור הגרסאות האחרות לא מתוך גישה "ארכיאולוגית" (המקובלת, דומה, על חלק מן החוקרים) המלקטת חרסים בשדה הרומנסה, אלא מתוך כוונה להבליט את ייחודה של גרסתנו בתוך הרצף ההיסטורי ולקרוא בה קריאה מודרנית בת הזמן והמקום. בין אם היא משקפת מסורת נבדלת ושונה שעקבותיה עלומים ובין אם היא פרי התפתחות מתוך הגרסאות המוכרות, ראויה גרסתה של איסטריאה אאיליון לתשומת לב מיוחדת. המוטיבים של האיום, ההתרברבות, הנקם או קידום פני הרעה, נעדרים כאן לחלוטין (או לפי תפיסה אחרת: סולקו באופן עקבי ושיטתי). אין רמז לכך שהמורו פגע בעלמה או בבני משפחתה, לא בדיבור ולא במעשה. נהפוך הוא, הוא מגלה גישה עדינה ומלאת תום. בתגובה על בכי העלמה הוא משמיע באוזניה דברי רוך ומנסה לשכנעה כי הוא הינו המזל היעוד לה. העלמה, כאילו מתרצה, מסבה את השיחה אל עניין הסכין. בהעדר התגרות או איום מצד הגיבור, מהווה הסיום האלים תפנית מפתיעה. מפתיעה הרבה יותר מאשר בגרסאות האחרות, שבהן מכינות אותנו השורות הקודמות למעשה הנקם (או ההתגוננות) של העלמה. על רקע זה מזמנת לנו הגרסה שלנו מתח ממין חדש - המתח שבין הדובר ברומנסה ("דמות המספר"), לבין הקורא המודרני. המספר השכיל לצייר לנו דמות סימפטית ומעוררת אהדה של המורו פרנקו. מה הפלא, שבשתי השורות האחרונות הוא חושף את יחסו לדמויות ומייחס לעלמה זדון לב המתבטא במעשה האכזר לעומת העדר הזדון במעשהו של המורו. אולם הקורא המודרני עשוי לפרש את הדברים אחרת. העלמה היפה מוצאת את עצמה במעמד של חפץ המועבר מיד אל יד כמשכון במשחקם של גברים. במעשה האכזרי שלה היא מנפצת את כללי המשחק הגברי הזה ובאופן דרמטי הופכת עצמה מדמות סבילה ונפעלת לאשה בעלת רצון ופועלת. המורו פרנקו הוא אולי חביב ותמים, אך ישלם בחייו, לא על זדונו, אלא על היותו אבן נגף על דרכה של האשה למימוש עצמיותה כאדם בעל רצון וערך. יש הרואים בשינויים החלים בנוסח הרומנסות "מוטציות" מקריות, תוצאת שכחה ותאונות אחרות המתרחשות בתהליך ההעברה בע"פ במשך הדורות. אנו סבורים, והדוגמא שלפנינו תוכיח, כי מדובר כאן לעתים בהמשך תהליך יצירה, הבונה שונות בתוך הרצף והמסירה השמרנית המתמשכת. התוצאה, משום כך, איננה חרש שבור אלא כלי יפהפה הקוסם לנו בגרסתו האחרונה לא פחות מגרסת האם הקדומה והמרוחקת. להמשך