|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
פרח
צחור מסע בנתיבי הרומנסה עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע אבנר פרץ ירושלים 1969 |
|
|
יוצאים תריסר פרחים לשוח... (אונס דינה)
(MP 32) (CMP E7) יוֹצְאִים
תְּרֵיסָר פְּרָחִים לָשׂוּחַ - וּבְחֶבְרָתָם וֶרֶד צָחוֹר. סָח אֶל הַפְּרָחִים הַוֶּרֶד: -
"עַתָּה, עַתָּה הִיא עֶת אֱהֹב". - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - - - - - - - - לְטַיֵל, דִּינָה יָצְאָה לָהּ - שָׁם,
בִּשְׂדוֹת הַמֶּלֶךְ חֲמוֹר, בִּתְרֵיסָר אַחִים בּוֹטַחַת - וּמְטַיֶּלֶת בְּלִי מָגוֹר. 5 רָאֹה רָאָה אוֹתָהּ עוֹבֶרֶת - שְׁכֶם,
בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ חֲמוֹר. - מַה יָפוּ, דִּינָה, פָּנַיךְ -
בְּלִי פִּרְכּוּס וּבְלִי אִפּוּר. גַם אִם יָפוּ מְאֹד אַחַיִךְ - אַתּ
לְבַדֵּךְ פֶּרַח צָחוֹר. - בֵּין אִם יָפוּ אוֹ לֹא יָפוּ הֵם -
שֶׁיִּנְצְרֵם לִי אֵל עֶלְיוֹן. קָרַב אֵלֶיהָ וְעָשָׂה בָּהּ - דָּבָר
אֲשֶׁר אֵין לַעֲשׂוֹת. 10 דִּינָה הַיְּפֵהפִיָּה נִמְלֶטֶת - אֶל
בֵּית אָבִיהָ, לָהּ אָדוֹן. לִקְרָאתָהּ יָצָא אָבִיהָ - בְּעֵת
הִבְחִין בָּהּ מֵרָחֹק:
- מִיהוּ שֶׁשִׁנָּה פָּנַיךְ? - מִי אֶת צִבְעָם שִׁנָּה פִּתְאֹם? הָאִם שִׁנְּתָה אוֹתָם הָרוּחַ? - אוֹ
שֶׁמָא שֶׁמֶשׁ מִמָּרוֹם? - כְּלָל לֹא שִׁנְּתָה אוֹתָם הָרוּחַ
- אַף לֹא הַשֶּׁמֶשׁ מִמָּרוֹם, 15 אֶת פָּני שִׁנָּה הָעֶלֶם - שְׁכֶם,
בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ חֲמוֹר. - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - לַמָּחֲרָת עִם אוֹר הַבֹּקֶר -
שַׁדְכָנִים בָּאוֹ בִּשְׁמוֹ. - אֶנָשֵׂא לְךָ הָעֶלֶם - אִם
יְהוּדִים פֹּה תֵּעָשׂוּ. Se
pasean las dodje (El
rovo de Dina) (MP 32) (CMP E7) Se pasean las dodje Disho la kondja a las - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - Se pasea la linda Dina - por los kampos A favor de sus dodje
ermanos - i kaminava sin temor. 5 Visto la uviera visto -
Shehen ijo - Linda sosh la linda
Dina - i sin afeite i sin kolor. Lindos son los
vuestros ermanos - ma es vos ke yevash la flor. - O son lindos, o no
son lindos - a mi ke me los guadre’l Dio. Ayegose mas a eya -
izo lo ke non es razon. 10 Ya se parte la linda
Dina - se va par’ ande’l su sinyor. Su padre de’s ke la
vido - arresivir ya la salio: - Ken vos demudo la
kara? - i ken vos demudo la kolor? O vo la demudo el
aire? - o vo lo demudo el sol, - Ni me la demudo el
aire - ni me la demudo el sol, 15 Me la demudo un mansevo
- Shehen ijo - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - A la otra demanyana -
kazamenteros le mando. - Ya
me kazo yo kon vos - si vos azesh djidios. אונס דינה מקור: איסטריאה אאיליון. 185/4 LAD .F הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 71; 8 YONA (מובא שם
גם התמליל המלא של גרסה היספאנית מן המאה השש-עשרה); 32MP ; 7E CMP;
עוזיאל עמ' 37; מוטיבים: (לפי 20 YONA) שורה 9 - 471T
אונס. מן הנושא הקלאסי אנו עוברים אל הנושא
התנכי. הוא מיוצג בצורה רחבה יותר בקטלוג של ארמיסטד (CMP),
אולם מן הראוי לציין כי חלק ניכר מעשרים וחמישה השירים הנמנים במדור זה (תחת
האות E) הם שירים סטרופיים, לא תמיד בעלי תווי הכר של רומנסה. נקודה אחרת הראויה לציון ומוצאת את ביטויה
גם ברומנסה שלפנינו, היא כי העובדה שמדובר בנושא תנכי אינה מצביעה בהכרח על כך
שהרומנסה באה ממקור יהודי בלעדי. התנ"ך היה לחלק ממורשתם של העמים הנוצריים
ונושאים דרמטיים מתוכו מצאו דרכם אל עולם הרומנסה. את תווי ההיכר היהודיים נוכל
לחפש כרגיל בגלגוליה השונים של הרומנסה, בשינויים ובהתפתחויות שחלו בה במהלך
מאות שנים של העברה בחברה היהודית. אטיאש מביע פליאתו על כך שהרומנסה שלנו,
העוסקת במאורע כה דרמטי שניתן לדמותו בזעיר אנפין למלחמת טרויה (בשל הלנה חרבה
טרויה ובשל דינה חרבה שכם), לא נמצאה במקורות ההיספאניים. הוא משער כי מקור כזה
היה ואבד (ראה אטיאש 71). והנה, מצביעים החוקרים ארמיסטד וסילברמן על קיומו של מקור
כזה, רומנסה שנשתמרה בכתובים מן המאה השש-עשרה, ומביאים את תמלילה במלואו (ראה 8YONA).
הם גם מרחיבים את הפרישה של המקורות היהודים ומצביעים על נוכחותה של הרומנסה לא
רק ברפרטואר הסלוניקאי, כפי שסבר אטיאש, אלא גם ברודוס ובסרייבו. אין בידינו
גרסאות יהודיות ממרוקו. המקור ההיספאני העתיק והטקסט המקראי
(בראשית ל"ד) מאפשרים לבחון בצורה השוואתית את הרומנסה שלנו. כפי שמציינים
החוקרים האמורים, מדובר כאן במפגש של חומר הסיפור המקראי עם דפוסי הביטוי
ורכיבים סגנוניים אופייניים לרומנסה. המפגש הזה הוא שעומד ביסוד העיצוב הספרותי
המיוחד המונח לפנינו. הקשר האינטימי והשוטף של היהודים עם הטקסט המקראי מביא לכך
שנשמרת במידת מה נאמנות לפרטים המקוריים. השמות נוטים פחות להשתבש ופרטי הריאליה
אינם מתרחקים כל כך מן המקור המקראי. אולם כל זאת עד גבול מסוים. גם בגרסאות היהודיות של הרומנסה מופיעים
שיבושי שמות (כגון "המלך חברון" במקום "חמור") וסטיות מן
הסיפור המקראי: בגרסה ההיספאנית העתיקה זבולון הינו הרוח החיה מאחורי מעשה הנקמה
בשכם, בגרסאות יהודיות אחדות מסלוניקי ורודוס זהו יהודה – לעומת הגרסה המקראית
המדברת על שמעון ולוי. אנו מפנים את הקורא למקור האמור (8 YONA)
לקבלת תמונה השוואתית מפורטת יותר ומבקשים להתרכז להלן בגרסה שלנו ובדרכי
עיצובה. גרסתה של איסטריאה אאיליון המונה שבע-עשרה
שורות כפולות קרובה מאוד לגרסאות הסלוניקאיות האחרות שבחנּו (אטיאש, עוזיאל, YONA).
כמותן היא מתחילה בפתיחה אלגורית יפה. הפתיחה הזו, האופיינית לטכניקה של מחברי
הרומנסה, יוצרת ציפייה וסקרנות אצל הקורא: לפענח את המשמעות האלגורית וללמוד על
השתלשלות העלילה. הפתיחה הזו נקטעת ומוצאת את מקבילתה הריאלית בתמונה שבשתי
השורות הבאות: דינה היפה (היא הורד) יוצאת לטייל כשהיא בוטחת בהגנתם של תריסר
האחים (הפרחים מן התמונה הקודמת). בתמונה הזו נמצאים האחים רק ברקע נעלם (ולא
בחברתה של דינה) ומקרינים מרחוק עוצמה, לעומת עידון ויופי הקשורים בדימוי הפרחים
שבתמונה הראשונה. אולם התמונה האלגורית הפותחת ממשיכה ללוות
אותנו אל תוך הטקסט: בדבריו של שכם הפונה אל דינה, טרם שיעשה בה מעשה, יש מעין
בת הד לתמונה הפותחת. הוא מדבר על יופיים של האחים (ומתעלם מעצמתם והאיום הכרוך
בה לגביו) ועל היותה של דינה הפרח הנישא עליהם. גרסתו של אטיאש סוגרת יפה את
המעגל כולו. השורה המסיימת את הרומנסה אצלו היא: "שם תריסר אחים יוצאים כבר
- חורבן יביאו על חברון". שוב מתחלף היופי בעוצמה, הפעם עוצמה נוקמת.
התמונה האלגורית הפותחת איננה, אם כך, רק אמצעי קישוטי. היא פועלת כמסגרת מחשקת
וקושרת בצורה מעודנת את חלקי הרומנסה.
אצל איסטריאה אאיליון יש בתמונה הפותחת סטייה מפתיעה מן הגרסאות האחרות:
בעוד שבגרסאות ההן אומר הורד לפרחים: "OI ES
DIA DE PASEAR"
(היום הוא יום לטיולים) אנו מוצאים אצל אאיליון: "OY ES
DIA DE NAMORAR"
(היום הוא יום להתאהב). ההמשך מעניק למלים האלה משמעות אירונית. דינה החשה את
בוא תור האהבה תהיה קורבן למעשה ברוטאלי שהוא ההפך הגמור ממעשה אהבה.
בכך מבליטה הגרסה שלפנינו בדרך רומזת את דורסנותו של מעשה האונס לעומת
תומתה המלבלבת של הנערה. כנגד זה, כשמגיעה העלילה למעשה האונס עצמו, ננקטת לשון
עקיפה ("קרב אליה ועשה בה – דבר אשר אין לעשות"), בניגוד לגרסה ההיספאנית
העתיקה ואולי מתוך זיקה אל הטקסט המקראי שבו נאמר על האחים: "ויחר להם מאוד
כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה." מוטיב אחר המקשר את חלקי הרומנסה הוא פניה
של דינה. פניה היפים של הנערה הם המושכים את לבו של שכם. בדברי השבח שלו שבהם
הוא מנסה לקשור שיחה עם דינה ולהתקרב אליה הוא מהלל את יפי פניה שאינו זקוק
לפרכוס ואיפור. הפנים האלה, נקיים מפרכוס ומצבע, המדגישים את תומתה של הנערה, גם
מסגירים ומספרים אחר כך את שעבר עליה. לא סימנים חיצוניים (בגד פרום וקרוע) אלא
פניה של דינה הם המושכים את תשומת ליבו של האב, יעקב. הדיאלוג המתפתח בין יעקב
לבתו גם הוא אופייני לספרות הרומנסה ויש לו מקבילות במקומות אחרים (ראה הפניות
ב- 8 YONA). לעומת אריכותו היחסית של הדיאלוג (כרבע מכלל הרומנסה!) מתבלט
כאן קיצורו של הסיום. בחלק מן הגרסאות מסתיימת הרומנסה בניסיונו
של שכם לבקש את יד דינה (השורה שלפני האחרונה בגרסתנו) מבלי שתביא הרומנסה לידי
גמר את המעשה הנורא שתיארה. אצל אטיאש נרמז, כאמור, מעשה הנקם בתכלית הקיצור
בשורה האחרונה. בגרסתנו מתקשרת השורה האחרונה אל המשך הסיפור המקראי, אך גם היא
נקטעת לפני מעשה הנקם עצמו. הקיטוע הזה יכול להיראות כתוצאה של פגיעת שיני הזמן
ברומנסה, אולם ניתן לפרשו גם כמאפיין סגנוני מקורי. ארמיסטד וסילברמן טוענים כי
ניתן למצוא גישה סגנונית זו ברומנסות רבות. מחבר הרומנסה פועל במודע ובמכוון
כשהוא יוצר את הקיטוע ומותיר לקורא ולדמיונו את נטל השלמת העלילה. השערה זו תוכל
להתאמת במקרה של הרומנסה המונחת לפנינו רק אם תתגלה גרסת אם קדומה ומקורית שלה.
מן הבחינה הספרותית, מכל מקום, ניתן לראות בה רומנסה שלמה ויפה. |
|