|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
פרח
צחור מסע בנתיבי הרומנסה עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע אבנר פרץ ירושלים 1969 |
|
|
יושבת המלכה איזלדה... (חטיפת הלנה)
(MP 43)
(CMP F5) יוֹשֶׁבֶת
הַמַּלְכָּה אִיזֶלְדָה - וּבְמִסְגַּרְתַּהּ רוֹקֶמֶת מַחַט פָּז לָהּ בְּיָדֶיהָ - נֵס שֶׁל
אַהֲבָה רוֹקֶמֶת.
דֶּרֶךְ שָׁם עָבַר פָּרִיגִ'י - אֲהוּבָהּ, זֶה עֶלֶם חֶמֶד. - אֶת גּוּפְךָ, הַגֵּד פָּרִיגִ'י -
אֵיזוֹ מְלָאכָה הוֹלֶמֶת? 5 - גַּם סוֹחֵר אֲנִי, סִנְיוֹרָה - גַּם
טוֹבֵל עֵטִי בַּקֶּסֶת, בַּנָּמֵל, שָׁלֹשׁ סְפִינוֹת לִי -
טְעוּנוֹת בְּרוֹקָד וָכֶתֶם, בַּסְּפִינָה שֶׁבָּהּ הִפְלַגְתִּי -
תַּפּוּחָה צוֹמַחַת פֶּלֶא, מְנִיבָה תַּפּוּחֵי אַהַב - גַּם
בַּקַּיִץ גַם בַּחֹרֶף. - אִם נָכוֹן דְּבָרְךָ, פָּרִיגִ'י -
לִתְהִלָּה רָאוּי הַפֶּלֶא. 10 אִם תֵּאוֹת לְכָךְ, פָּרִיגִ'י -
לִרְאוֹתוֹ אֹבֶה לָלֶכֶת. - בְּבוֹאֵךְ, בְּרוּכָה הֲיִי נָא - הַמַּלְכָּה
נוֹשֵׂאת הַכֶּתֶר. מָתַח מִפְרָשׂ, הֵרִים הָעֹגֶן -
לְצָרְפָת הִנָּה מוּבֶלֶת. Estava
la reina Izelda... (a-o) (El
rovo de Elena) (MP 43) (CMP F5) Estava la reina Izelda - i en su
bastidor lavrando, Agujika de oro’n mano - i un pendon de
amor lavrando. Por ayi paso Paridje - i el su lindo
namorado. - 5 - Merkader so mi sinyora - i merkader i
eskrivano, Tres naves tengo en porto - kargadas de
oro i brokale, De la nave ke yo vengo - avia un riko
mansanu, Ke echa mansanas de amores - el envierno
i el enverano. - Si esto es verdad Paridje - gloria es
de lo kontare. 10 Si vos plazia Paridje - vos kero ir a
vijitare. - Vengash en buena ora reina - vos i el
vuestro reinado. Armo velas i echo gancho - i para
Fransia la yevaron. חטיפת הלנה מקור: איסטריאה אאיליון. 185/5 LAD .F הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 6; 11 YONA (שתי גרסאות); 43MP ; 5F CMP; עוזיאל עמ' 35; NAHON
12 (ראה להלן - שלוש גרסאות). מוטיבים: (לפי 11 YONA) שורה 5 ואילך - 12.4R נערה מתפתית לבוא לספינה ונחטפת: 775.1K לקיחה בשבי על ידי פיתוי לעלות לספינה לבחירת
סחורה. הרומנסה שלפנינו ממציאה לידינו הזדמנות לשפוך
מעט אור על מיון הרומנסות לסוגיהן ועל מקורות היניקה וההשפעה במסורת הרומנסה.
בדברי ההסבר שלנו אנו נוהגים להפנות את הקורא, לצורך קבלת מידע מקיף על נוסחאות
הרומנסות ותפוצתן, אל קטלוג הרומנסות והשירים הספרדים-יהודים בארכיון
מננדס-פידל, מעשה ידיו של סמואל ארמיסטד (CMP). קטלוג משוכלל זה לא מסתפק ברישום מאות
רבות של גרסאות של רומנסות בתוספת הפניות ביבליוגרפיות, הוא גם ממיין את
הרומנסות ומקבץ אותן לפי שיטת מיון שהיא בעיקרה תמטית, כלומר, על פי תוכן
הרומנסה ונושאה המרכזי. כך, למשל, מקובצות במדור H של הקטלוג כל הרומנסות שעניינן סיפורי שבויים
ואסירים. מופיעות שם עשרים ושבע רומנסות שונות וכל אחת מהן מיוצגת בגרסאות אחדות
(מגרסה אחת ועד ארבעים גרסאות) מתוך
הארכיון. אולם כפי שמסביר ארמיסטד בהקדמתו,
מתייחסים ששת המדורים הראשונים של הקטלוג להיבט הכרונולוגי ולמחזורי השירה
האפית, כלומר הם מרכזים רומנסות לפי זיקתן למקורות
ספרותיים-הסטוריים-גיאוגרפיים. כך אנו פוגשים במדור הראשון רומנסות שמקורן בשירת
העלילה ההיספאנית (כגון מלחמות אל סיד ועלילותיו). אל המדור שאחריו נאספו
הרומנסות הקרולינגיות, כלומר אלה הנופלות בחוג ההשפעה של שירת העלילה הצרפתית
(כגון שירת רולאן). אחר כך באות הרומנסות ההיסטוריות שיש בהן זכר למאורעות
היסטוריים בתולדות ספרד (כגון מותו של הנסיך דון חואן, בנם של המלכים הקתולים),
בעקבותיהן הרומנסות המאוריות והנושאים התנכיים. המדור השישי בקטלוג, שאליו משתייכת
הרומנסה שלנו, מוקדש לנושא הקלאסי. כך נפרשת לפנינו בששת המדורים הראשונים קשת
רחבה של השפעות הקושרות את הרומנסה אל מגוון מקורות. שייכותה של הרומנסה שלנו לנושא הקלאסי
המופיע בכותרתה - חטיפת הלנה - איננה מסתברת מאליה מקריאה ראשונה בגרסה המונחת
לפנינו. אולם השוואה עם הגרסאות המקבילות מצפון אפריקה (ראה NAHON
14) תסביר לנו את פשר
הכותרת. הגיבורים קרויים שם פאריס והלנה כשמות גיבורי העלילה הקלאסית. גם שתי
פתיחות (שירי דוגמא מסמני לחן) לפיוטים עבריים משנת 1594 ומשנת 1704 משמרות את
השם הלנה. באשר לשם הגיבור, הרי גם בגרסאות המזרחיות הוא נשמר בעיקרו בשינוי קל:
פאריזי (ראה שורה 4 בגרסתה של אסטריאה אאיליון). לאחר שנחה דעתנו בעניין השמות נוכל לבחון
עד כמה השתמרו המוטיבים הקלאסיים הקדומים בעלילת הרומנסה. העלילה המקורית מספרת
על פאריס שהכריע במריבה שבין שלוש האלות והעניק את תפוח הזהב שעליו היה כתוב
"ליפה בנשים" לאפרודיטה, אשר הבטיחה לו בתמורה את הלנה היפה, אשתו של
מנלאוס מלך ספרטה. פאריס מפליג באוניה מטרויה לספרטה, מאחז את עיניו של מנלאוס
וחוטף באישון לילה את אשתו הלנה ומובילה בספינתו לטרויה. מעשה זה הינו העילה לפריצתה
של המלחמה הגדולה, מלחמת טרויה שתוארה בידי הומרוס. ברומנסה שלנו נותרו עקבות
למוטיב התפוח בצורת עץ הפלא המצמיח תפוחי אהבה שעליו מספר פאריג'י למלכה ומפתה
אותה לבוא לראותו. החטיפה באה בעקבות הפיתוי. לא את עיני הבעל מאחז כאן הגיבור
אלא את המלכה עצמה הנופלת ברוב תמימותה בפח שטמן לה. אגב, בגרסאות אחרות (לא בזו
המונחת לפנינו) שואלת איזלדה הממררת בבכי לתפוח. פאריזי מנחם אותה באומרו כי הוא
הינו עץ התפוח ופרות האהב הם הילדים שהוא עתיד לתת לה, (ראה למשל אטיאס 6 והשווה
עם הגרסה הראשונה אצל NAHON 14).
דברי הפיתוי שלו אינם תרמית, אם כן, אלא מטאפורה לאשר עתיד לקרות. שוב לפנינו
עדות לעידון הספרותי ולארכיטקטורה המשוכללת של הרומנסה הבונה באמצעים פשוטים
ריבוי רבדים אל תוך הטקסט. רומנסה כזו שיש בה הד לנושא הקלאסי של
חטיפת הלנה מושרת לבד מאשר במסורת היהודית על שני ענפיה רק עוד באיים הקנריים.
באשר למקורות עתיקים, קיימת גרסה היספאנית מודפסת מן המאה השש-עשרה. לדברי
החוקרים ארמיסטד וסילברמן (YONA 11)
אין הגרסאות המודרניות שבע"פ, הן אלה היהודיות והן אלה של האיים הקנריים,
משתלשלות מן הגרסה הזו. הייתה להן כפי הנראה גרסת אם עתיקה משותפת אחרת שבה
הופיע למשל מוטיב עץ התפוח הפלאי הייחודי להן. אין להניח כי מזמרות הרומנסה היהודיות
ששימרו והעבירו אותה מדור לדור היו מודעות לזיקתה אל העולם הקלאסי ואל
המיתולוגיה היוונית. עם זאת, הופעתה של רומנסה זו והשתמרותה ברפרטואר
היהודי-ספרדי מעידות על קיום אפיק של קשר וזרימת השפעה בין תרבויות אירופה
והתרבות היהודית דורות לפני עדין ההשכלה והרקת היצירות הקלאסיות לכלים עבריים.
מלים אחדות אודות גרסתה של אסטריאה אאיליון: היא מונה שנים עשר חרוזים
בלבד, לעומת עשרים ואחד אצל אטיאס ובגרסה הראשונה אצל NAHON
. עם זאת, אין היא מותירה רושם של רומנסה קטועה
מן הבחינה הספרותית. העדרו של הדיאלוג השני בין איזלדה ופאריג'י אינו פוגם
בשלמותה. שלוש השורות הראשונות של הרומנסה הן שורות תיאוריות המעצבות את במת
החזיון שבה יתנהל הדיאלוג הדרמתי (השווה עם הערתנו לרומנסה הקודמת): המלכה נשקפת
מארמונה ועוסקת ברקמה (מוטיב חוזר בפתיחות של רומנסות). היא רוקמת "נס
אהבה" ובכך, אם תרצו, רמז לעלילה: היא הרוקמת נס אהבה, תתפתה לשמע סיפור על
עץ הנושא תפוחי אהב. הגיבור, פאריג'י, עובר לו מנגד וצד את עינה. בכך עוצבה
המסגרת לדיאלוג. הדיאלוג עצמו משתרע על פני שמונה השורות הבאות, כלומר הוא תופס
את מרבית הרומנסה. בשורתו האחרונה (השורה האחת-עשרה) מתחלף מקום העלילה (לאחר
שעבר פרק זמן מאז השורה הקודמת), אולם אין צורך הפעם בתיאור מכין. השורה הקודמת
היא שמכינה אותנו לכך שההתרחשות עוברת אל ספינתו של פאריג'י. המלכה התפתתה. הרשת
שטווה לה פאריג'י נסגרת והיא לכודה בתוכה. עתה מתנתקת הרומנסה מן הדיאלוג וחוזרת
אל מה שפתחה בו: תיאור חיצוני. אלא שעכשיו די בשורה בודדת (לעומת השלוש
שבפתיחה). הקצב מהיר, כראוי לצייד שסגר על טרפו: מתיחת מפרש, הרמת עוגן והסניורה
הלכודה עושה כבר דרכה אל צרפת... המו"ל הסלוניקאי יעקב יונה הדפיס את
הרומנסה שלנו חמש פעמים, בפעם הראשונה בשנת 1905 ואחר כך ב-1908, ב-1913, ב-1915
וב-1920 (ראה YONA 11).
ארבע ההדפסות האחרונות מביאות גרסה מורחבת לעומת הגרסה הראשונה (15 שורות לעומת
12). שתי הגרסאות שאובות ממסורת סלוניקאית וכמוהן גם גרסתו של אטיאס. המעניין
הוא כי גרסתה של אסטריאה אאיליון זהה כמעט לגמרי (להוציא שינויים קלי ערך) לגרסה
הראשונה של יונה מ-1905. שמונים שנה מפרידות בין מועדי רישומה של הרומנסה בידי
יונה ואאיליון ואף על פי כן משתמרת הגרסה הזו בשלמותה, כשלצדה מתקיימות גרסאות
נבדלות מאותו מקור גיאוגרפי. תופעה זו של התמדה ושימור, לצד קיומה והיווצרותה של
שונות, אופייניות לחומר ספרותי דוגמת הרומנסה המועבר במסורת שבעל פה בקרב העם.
הצבענו על כך במקרים קודמים ונוסיף להיתקל בכך גם בהמשך מסענו בנתיבי הרומנסה. |
|