|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
פרח
צחור מסע בנתיבי הרומנסה עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע אבנר פרץ ירושלים 1969 |
|
|
מטיילת לה סילבנה... (סילבנה)
(MP 98)
(CMP P1) מְטַיֶּלֶת
לָהּ סִילְבָנָה - שָׁם בַּחֲצֵרָהּ לְמַטָּה, וִיגוּאֶלָה שֶׁל זָהָב אוֹחֶזֶת -
לַהֲקַת נוֹגְנוֹת סָבִיב לָהּ.
כֹּה מְטִיבָה נַגֵּן הִנֶּהָ - כֹּה מְטִיבָה לָשִׁיר רוֹמַנְסָה! מִשָּׁם שָׁמַע אוֹתָהּ אָבִיהָ -
מִצְּרִיחַ מִגְדָּלִים לְמַעְלָה. 5 - בְּשִׂמְלָתֵךְ דַּקַּת הַמֶּשִׁי - עַד
מַה נָאָה הִנָּךְ סִילְבָנָה, מִן הַמַּלְכָּה בְּפָז נוֹצֶצֶת -
נָאָה הִנָּךְ, בִּתִּי, פִּי כַּמָּה! אִם בְּעֵינַיִךְ טוֹב, סִילְבָנָה -
אֲהוּבָה שֶׁלִּי הֲיִי נָא. - אֲהָה, אָבִי, הַצַּעָתְךָ - גַּם
מַחְמִיאָה הִיא, גַּם פּוֹגַעַת. תְּנֵנִי, לַמֶּרְחָץ לָלֶכֶת -
בְּצוֹנְנִים אֶטְבֹּל לִי שָׁמָּה, 10 אֶרְחַץ בְּשָׂרִי וְאֶסְתָּרֵק -
וְכֻתָּנְתִּי אֲזַי אַחְלִיפָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה נוֹהֶגֶת אִמָּא - עֵת אֶל
מִטַּת הַמֶּלֶךְ בָּאָה. הִנֵּה נִפְרֶדֶת כְּבָר סִילְבָנָה -
נִפְרְדָה וְגַם הָלְכָה לָהּ. עַל לֶחְיָהּ דִּמְעָה זוֹלֶגֶת -
פִּיהָ מְמַלֵּל לוֹ כָּכָה: - הַקְשִּׁיבִי, אִמָּא, וְהַטִּי נָא -
לְבִתֵּךְ אֹזֶן שׁוֹמַעַת... 15 - בְּאָזְנַי עוֹלֶה קוֹל בֶּכִי - דוֹמֶה,
בִּתִּי הִיא זוֹ, סִילְבָנָה. מַהֲרִי, סִילְבָנָה, בּוֹאִי -
טַפְּסִי, עֲלִי אֵלַי לְמַעְלָה. סַפְּרִי וְשִׂיחִי צָרוֹתַיִךְ - עַל
מָה רוּחֵךְ כֹּה נֶעְגָּמָה? - מָה אֲסַפֵּר, אֹמַר לָךְ, אִמָּא? - עַל
פָּנַי, כְּלִימָה, נִמְרַחַת. אָב שֶׁטִפֵּחַ וְגִדְּלָנִי - עוֹגֵב
עָלַי, קוֹשֵׁר לִי אַהַב. 20 עַתָּה רוֹצֶה הוּא בְּמַפְגִּיעַ -
לַאֲהוּבָה אוֹתִי לָקַחַת. - לְכָל צָרָה מִלְבַד הַמָּוֶת - תִּמָּצֵא
תְּרוּפָה מוֹנַעַת. נַחְלִיף בִּתִּי, אֶת מַלְבּוּשֵׁינוּ
- אֲנִי אֶת שִׂמְלָתֵךְ אֶלְבָּשָׁה. אֶל אָבִיךְ לְכִי בַּקְּשִׁיהוּ -
לְבַל יַדְלִיק נֵרוֹת הַלַּיְלָה, גַּם בְּבוֹאֵך, גַּם בְּצֵאתֵךְ -
הַמְּבוֹאוֹת יַחְשִׁיךְ הַפַּעַם. -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 25 בְּתוּלִים דָּרַשׁ מִמֶּנָה - כָּעֲבֹר
חֲצִי הַלַּיְלָה. - אֵם שֶׁיָלְדָה כְּבָר אֶת סִילְבָנָה
- בְּתוּלִים הֵיכָן תִּמְצָא לָהּ? - בְּרוּכָה תִּהְיֶה סִילְבָנָה -
וּבְרוּכָה גַּם אֵם סִילְבָנָה שֶׁמִּחֵטְא גָּדוֹל וּפֶשַע -
הִצִּילוּנִי כָּכָה. Se Paseava Silvana...
(a-a) (Silvana)
(MP 98) (CMP P1) Se paseava Silvana - por
un koral ke tenia, Berguela d’oro en su
mano - i mujeres ke la tenyian. Mijor tanye i mijor dize - i mijor romanso tenia. De ayi la oyo su padre -
de altas torres de ayi arriva. 5 - Ke bien paresesh
Silvana - i kon sayo de seda fina. Mijor ke la reyna tu
madre - i ke de oro se vestia. Si vos plazia Silvana
- de ser vos l’amiga mia. - Plazer me azesh mi
padre - i plazer(r) i deskortezia. Deshame ir a un banyo -
i a un banyo de agua fria, 10 A lavarme i a afeitarme -
i a trokarme una kamiza, Komo azia la mi madre -
i kuando kon el rey dormia. Ya s’espartiya Silvana
- ya s’esparte, ya se iva. De los sus ojos yorava
- i de la su boka dezia: - Oyidme vos la mi
madre - i tambien la madre mia... - Una boz siento
yorare - de Silvana me paresia. Suviresh aki Silvana -
i suviresh aki arriva. Kontaresh vuestros
enojos - i la vuestra marekia. Ke, ke vos konte la mi
madre? - ke verguensa me paresia. Un padre ke me a
kriado - de amores me mantenia. 20 Agora el me demanda - de
azerme su amiga. - Trokaremos muestros
vestidos - i yo los vuestros me meteria. Dezilde a vuestro
padre - ke non aiga kandeleres, Ni a la ‘ntrada - ni a
la salida. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - 25 A la fin de media noche
- la onra le demandaria. - Madre ke pario a
Silvana - ke onra le kedaria? - Bendicha sea Silvana
- i bendicha sea la madre de Silvana, Ke de este pekado - me
eskaparia סילבנה מקור: איסטריאה אאיליון. 183/1 LAD .F הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 41; 20 ;YONA 98 MP; 1P CMP; 37 p. ELAZAR
(הנוסח, מתוך כת"י מבוסניה מן המאה השמונה-עשרה, פורסם לראשונה בידי
ארמיסטד וסילברמן, עמ' 87; LEVI I/2
(בלווית תווים). מוטיבים: (לפי 20 YONA) שורה 7 - 410T גילוי עריות: 411T גילוי עריות אב - בת. שורה 9 - 1227.1K מאהב ממתין לאהובתו עד שתרחץ ותחליף בגדיה. בדיוננו ברומנסה הנוכחית ברצוננו לעסוק
פחות בגלגולי נוסחאות במסורות השונות ויותר בעצם נוכחותה של רומנסה כזו ברפרטואר
של חברה יהודית שמרנית ובארכיטקטורה הפנימית של עלילת הרומנסה. נציין, עם זאת,
כי הרומנסה הזו אולי אינה מגיעה לתפוצה ולפופולריות של הרומנסה הקודמת
(לנדריקו), אך עקבותיה מצויים הן במסורת המזרחית (בעיקר סלוניקי ובוסניה) והן
במערבית (טנג'יר וטיטואן). הקטלוג של ארכיון מננדס פידל (98 MP). רושם 23 נוסחאות, מהן 17 מן המזרח. בדומה לרומנסות אחרות שעסקנו בהן, גם
לרומנסה הזו שורשים במסורת האיברית. בידינו נוסחה פורטוגזית שלה מן המאה
השבע-עשרה. הגרסה היהודית הקדומה ביותר שבידינו היא מכתב יד מן המאה השמונה-עשרה
שמקורו בבוסניה (ראה ELAZAR
עמ' 37). עניין רב אולי יותר מכך יכול להיות לנו בעובדה שהרומנסה הזו שימשה שיר
דוגמא לחמישה פיוטים עבריים שונים החל מ1587- וכלה ב1753-. המשוררים העבריים
ובהם ר' ישראל נג'ארה ור' מנחם לונזאנו מביאים את המלים הפותחות את הרומנסה שלנו
בראשית הפיוט העברי כהנחיה לנעימה שיש לשיר בה את הפיוט. כל זה מורה על כך שהרומנסה הייתה נודעת
ונפוצה בקרב העם. וכאן אנו מגיעים לשאלת נושאה של הרומנסה, גילוי עריות והנכונות
לעסוק בו בדרך פתוחה (ולו גם באמצעות שירה עממית), דבר הנראה כתעוזה לא מעטה
בחברה מסורתית ושמרנית.
מפרסומים שהופיעו לאחרונה אנו למדים כי בישראל נרשמים מדי שנה כשש מאות
מקרים של גילוי עריות במשפחה. זהו הקצה הגלוי של הקרחון. התופעה חוצה גבולות של
מעמדות חברתיים, השכלה ומוצא. היא קיימת גם בחברה מסורתית ודתית שבה האיסורים
בתחום זה מוחלטים וחריפים במיוחד. יש להניח כי התמונה לא הייתה שונה בדורות
עברו. מבחינה זו נוגעת הרומנסה שלנו בנושא אשר, רגיש ככל שיהיה, אינו דמיוני
ואינו מנותק מאירועי החיים וההתרחשויות בחברה המסורתית ששימרה וטיפחה את
הרומנסה. המרתק הוא עצם העיסוק הגלוי בטאבו זה, גם
כאשר מורחקת העדות אל חצרות מלכים ורוזנים. התנ"ך נזקק לעניין זה הן מצד
האיסורים החמורים (שאותם חזרו ושמעו בני הקהילה בהזדמנות של קריאת התורה בבית
הכנסת) והן מצד אירועים שהוא מספר עליהם. אחד הבולטים בהם הוא מעשה אמנון ותמר.
במעשה זה עוסקת אחת הרומנסות התנכיות שברפרטואר היהודי הספרדי. גם מי שלא היה
מורגל בקריאה בתנ"ך (בעיקר בחלקים שאינם שייכים למחזור הריטואלי של פרשות
התורה וההפטרות) ובראש ובראשונה נשים, התוודע באמצעות הרומנסה אל המעשה, כחלק
ממבחר מצומצם של נושאים תנכיים שמצאו את דרכם אל עולם הרומנסה. באשר להתייחסות חוץ-תנכית, אינני יודע
באיזו מידה מצא הנושא את ביטויו בפסיקה ובספרות התורנית במשך הדורות. מכל מקום,
ברור כי אין לדבר על עיסוק רחב ובוודאי לא על ביטוי ספרותי רווח בעברית. לבד מן הרומנסה על אמנון ותמר, ידועות שתי
רומנסות העוסקות בגילוי עריות: הרומנסה "דלגדינה" והרומנסה שלנו,
"סילבנה". שתיהן עוסקות בניסיונו של האב, המלך, לקשור אהבים עם בתו.
שתיהן משקפות היטב את מצוקתו של הקורבן, הבת, נוכח הלחץ של האב (ברומנסות, האב
הוא השליט הכל יכול, אך הרי זוהי השתקפות מדויקת למדי של מעמד האב במשפחה
הפטריארכלית). מצוקה זו מובילה לבידוד הטרגי שממנו לא תוכל הגיבורה להיחלץ אלא
אם כן תזכה לתמיכה מן החוץ, כלומר מן האם ומבני המשפחה הקרובים.
כאן נעוץ ההבדל שבין שתי הרומנסות. דלגדינה, גיבורת הרומנסה הראשונה,
נענשת באכזריות על סירובה להיענות לאב. הוא כולא אותה בבדידות ומונע ממנה מים
להרוות את צימאונה (גם תמונה זו יכולה להיתפס כמטפורה לסיטואציה הבסיסית בגילוי
עריות בין אב לבת: האב כופה על בתו בדידות שבה היא נידונה למצוקה קשה ומתמשכת).
התגובה מצד האם והאחיות היא ניכור ואף הוקעה. מי שאמור היה לסעוד ולעזור, מתייצב
דווקא לצד האב הפושע (בגרסה מסוימת של הרומנסה מנמקת האם את התנכרותה בפחדה מפני
זעמו של הבעל, באחרת, נותרת ההתנכרות בלתי מוסברת ומשקפת אולי את חוסר הרצון
לחקור ולדעת על מה ולמה נכלאה הבת ונידונה לבדידות הנוראה). כל זה מוביל בהכרח
אל הקץ הטרגי - מותה של הגיבורה כשהיא זנוחה ונבגדת על ידי הסובבים אותה למרות
חפותה. לעומת קדרותה של הרומנסה הראשונה (הנעוצה,
יש להודות, בתפיסה ריאליסטית של סיכויי ההיחלצות מטבעת החנק הטרגית), שופעת
הרומנסה שלנו אופטימיות. היא חוגגת את ניצחונה של הערמה הנשית על יצריותו החטאה
והבלתי מרוסנת של הגבר. כשהאם כורה אוזן למצוקות בתה ונחלצת לעזרתה, יעמדו לה
תבונתה וניסיון חייה (המוצא ביטויו באמירה הפתגמית: "לכל צרה מלבד המוות -
תימצא תרופה מונעת", האופיינית כל כך לשיחן של הנשים הספרדיות בדורות עברו)
להיחלץ מן המצוקה מבלי להגיע להתנגשות חזיתית ומבלי לנפץ את המסגרת המשפחתית
ולסכן את מעמדה מול הבעל השליט. אופיינית לכך הסיומת האמיתית של הרומנסה בשורה
26 (שתי השורות האחרונות עם דבריו החסודים של האב הנכלם נתפסות בצדק על ידי
אטיאש כתוספת שלא ממין העניין). המלכה אינה מוכיחה את המלך על פניו, אך בתשובתה
המנוסחת בצורה פתגמית: "אם שילדה את סילבנה - בתולין היכן תמצא לה?"
מתמצה הכל. ואומנם, זכתה השורה הזו להיקלט אל תוך אוצר הפתגמים ואמרות הכנף
השגורים בפי דוברי הספניולית ושימשה את האשה הספרדית כביטוי חריף בסיטואציות
שונות שבהן נתבעה לתת את שנבצר ממנה כבר. זו לנו עדות נוספת לפופולאריות של
הרומנסה ותפקידה בחברה היהודית. מן
העיון בתוכנה של הרומנסה נעבור אל הארכיטקטורה שלה. תשומת לב לפרטי העלילה תבליט לעיני הקורא את מרכיב
"הבימוי" השזור בה. הדובר בשיר פורש לפנינו את העלילה כאילו התרחשה על
במת חזיון. במרכזה עומדת החצר שאליה נשקפים צריחים ומגדלי טירה. תחילה מופיע
המלך באחד מאשנבי הצריחים וצופה בבתו. מתפתח הדיאלוג שבין האב והבת. לאחר מכן
מסתלק ונעלם האב, והאם מופיעה בחלון אחר וקוראת מלמעלה לבתה הדומעת והמתאנחת.
הבת עולה אליה ושם מתפתח הדיאלוג השני בין האם והבת.
המשכה של הרומנסה גם הוא בגדר "בימוי". הפעם זהו בימוי בתוך
בימוי. האם המתכננת בקפידה את טמינת הפח לאב החוטא דואגת ללבוש ולתפאורה. החשכת
מקום ההתרחשות ומבואותיו יוצרת נסיבות חביבות ביותר על מחברי הרומנסות: בחסות
החשיכה ניתן להחליף ולבלבל ולעצב מעמדים קומיים (מנקודת ראותו של הקורא גלוי
העיניים) שסיומם עלול להיות גם טרגי. במקרה שלנו, משרתת החשיכה את המטרה העיקרית
- התרת סבך העלילה והבאתה אל הסוף הטוב. השימוש במרכיב הבימוי שהזכרנו, יחד עם
הדיאלוגים המשובצים בו וזרימת העלילה לקראת ההתרה בסיום, בונים יחד את האופי
הדרמטי האופייני כל כך לרומנסה.
כיצירה עממית הנמסרת בעל פה במשך הדורות, תוך כדי גלגולים, עיבודים
ושינויים, מעוררת הרומנסה התפעלות בשני היבטים חשובים: ההיבט הצורני - קיומה של
תבנית אומנותית משוכללת המשרתת היטב את העלילה, וההיבט התוכני - יכולתה של
הרומנסה לטפל בנושאים רגישים ורבי משמעות בחיים ולמלא בכך צורך חברתי-תרבותי
ממדרגה ראשונה אצל שומעיה ומטפחיה. דומה ששני ההיבטים האלה מוצאים ביטויים באופן
מובהק ברומנסה "סילבנה" המונחת לפנינו. |
|