|
|
|
|
מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור |
C. F. F Center of Folktales and Folklore |
|
פרח
צחור מסע בנתיבי הרומנסה עריכה. תרגום, הערות ודברי רקע אבנר פרץ ירושלים 1969 |
|
|
יושבת
לה מירה-ביה... (החמות הרעה)
(MP 70)
CMP (L4) יוֹשֶׁבֶת
לָהּ מִירָה-בֵּיָה - עַל סַף דַּלְתָּהּ מוּל הַדֶּרֶךְ, צִירֵי
לֵידָה אַחֲזוּהַ - קָשֶׁה לָהּ לָשֵׂאת אֶת הַסֵּבֶל, קָשִים
הֵם צִירֵי הַלֵּידָה - לֹא תּוּכַל לָשֵׂאת אֶת הַסֵּבֶל! כֹּה
רַב וְגָדוֹל הַמַּכְאוֹב - לָמוּת, נַפְשָׁהּ מְבַקֶּשֶׁת. 5 -
בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַמֶּלֶך, אָבִי, - מִי יִתֵּן, הָיִיתִי יוֹלֶדֶת, אִתִּי
הַדֻּכֶּסֶת, אִמִּי - טוֹרַחַת סְבִיבִי וְדוֹאֶגֶת. עֵת
לָלֶדֶת אֶכְרַע, הִיא עָלַי - רַחֲמִים תִּהְיֶה מְבַקֶּשֶׁת, עֵת
לָלֶדֶת אֶכְרַע, לִי תֹּאמַר: - "אֱלֹהִים יוֹשִׁיעֵךְ מִן
הַסֵּבֶל." מִשָׁם
שְׁמָעַתָּה הֶחָמוֹת - בְּרוּם מִגְדָּלִים יוֹשֶׁבֶת, 10 - לְכִי נָא לָךְ כַּלָּתִי, - אֶל
אִמֵּךְ לְכִי נָא לָלֶדֶת. אִם
בַּעֲלֵךְ יַחֲזֹר - אֲנִי אַגִּישׁ לוֹ הָאֹכֶל: תַּרְנְגֹלֵת
לְפַת שֶׁל עַרְבִית - עִם בֶּן-תּוֹר בְּמִיץ עִנְבֵי בֹּסֶר, אֵתֵּן
שְׂעוֹרָה לַפִּרְדָה, - לַנֵּץ, בָּשָׂר חַי מִדֵּי עֶרֶב, לַכֶּלֶב
אֶזְרֹק עֲצָמוֹת - בָּל יָהִין אַחֲרָיִךְ לָלֶכֶת. 15
יוֹצֶאת לְדַרְכָּה מִירָה-בֵּיָה - אֶל אִמָּהּ הִיא פּוֹנָה, הוֹלֶכֶת, פּוֹסַעַת
הִיא וּבְכָל צַעַד - בְּמַכְאוֹב חָדָשׁ הִיא נִתְקֶפֶת. בַּכְּנִיסָה,
בְּעוֹדָה עַל הַסַּף - בֵּן, מִירָה-בֵּיָה יוֹלֶדֶת. "בְּסִמָּן
טוֹב יִהְיֶה נָא לָהֶם - לַבֵּן וְלָאֵם הַיּוֹלֶדֶת!" זֶה
אַךְ נֶאֶמְרוּ הַמִּלִּים - וְהִנֵּה הִגִיעַ הַמֶּלֶךְ. 20 - אֶת כֻּלָּם אֶרְאֶה מִסָּבִיב - רַק
אִשְׁתִּי מִפֹּה נֵעֵדֶּרֶת. -
בְּנִי, אִשְׁתְּךָ הִסְתַּלְּקָה - אֶל אִמָּהּ הָלְכָה הִיא לָלֶדֶת, אוֹתִי,
"בַּת-זוֹנָה" מְכַנָּה - אוֹתְךָ, "בֶּן אָב רָע"
אוֹרֶרֶת. -
בַּחֶרֶב הַזּוֹ אֶדָּקֵר - אִם אוֹתָהּ לֹא אָמִית כְּהֶרֶף... -
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - שָׁמַעְתִּי,
בְּפִי הַבְּרִיוֹת - אִמְרָה כָּזוֹ מְהַלֶּכֶת: 25 בֵּין כַּלָּה וְחָמוֹת לְעוֹלָם - תְּהֵא
הַטִּינָה שׂוֹרֶרֶת, כְּצִפֹרֶן
דְּבֵקָה בַּבָּשָׂר - כֵּן בַּת אֶל אִמָּהּ מְקֹרֶבֶת, כְּמוֹ
אֶבֶן חֵן בְּטַבַּעַת - חִבַּת אָב וּבֵן לֹא נִתֶּקֶת, וְחִבַּת
הֶחָתָן וְחָמִיו - דּוֹמָה הִיא לְשֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹרֶף, אֲשֶׁר
מְאַחֶרֶת לִזְרֹחַ - וְחִישׁ בֶּעָבִים מִתְעַטֶּפֶת... ASENTADA
‘STA MIRAIBEYA... (A-E) (La
mala suegra) (MP 70) (CMP L4) Asentada ‘sta Miraibeya - en el puertal
de la kaye Kon dolores de parir - ke non las puede
somportare, Dolores son de parir - ke non las puede
somportare, Dolores son de parir - ke se keria
matare. 5 - Ken estuviera pariendo - en el palasio A tenerla por vezina - i a la kondesa
mi madre. Kuando m’asento a parir - ke me
demande piadades, Kuando m’asento a parir - ke me diga
‘l Dio t’eskape. De ayi la oyo la ‘sfuegra - de altas
torres d’ande stare. 10 - Andavos la mi nuera - a parir ande
vuestra madre, Si vuestro marido viene - yo le dare
a’lmorzare, Le dare gayina ‘n sena - i pichonikos
kon agras, L’echare sevada a la mula - i karne kruda
al gavilane, L’echare guesos al perro - ke non vos
se vaya de detras. 15 Ya se parte Miraibeya - se va para ande la
madre, En kada paso ke dava - una dolor ya le
tomava. A
la ‘ntrada de la puerta - Miraibeya pario un ninyo. “K’en buen siman ke le sea - para la
parida i el ninyo!” 20 - A todos veo en medio - i a la mi ’spoza
non veo. - La tu espoza mi ijo - se fue a parir
ande la madre. A mi me yamara puta - i a ti ijo de un
mal padre. - Por esta ‘spada me korto - i si no la
vo a matare... - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
- - - - - - - - - - - - - - - - Ansi lo senti dezire - i entre buena
djente kontare: 25 La shuegra kon la madre - i siempre se
kijeron male, I la ija kon la madre - komo la unya en
la karne. I el padre kon el ijo - komo la piedra
en el anio, El eshuegro kon el yerno - komo ‘l sol Ke sale tadre - i s’enuvla presto. החמות הרעה מקור: איסטריאה אאיליון. 182/06 LAD .F
(הסימון הנ"ל הוא ציון מקום השיר בבסיס הנתונים הממוחשב של אוסף ההקלטות של
"ספרד". בסיס הנתונים מכיל אפיון מפורט וטקסטים של למעלה מ2800- שירים
שנרשמו במשך שנים רבות במפעל הפולקלור של מדור הלדינו של קול ישראל ושל עמותת
"ספרד") הפניות ביבליוגראפיות: אטיאש 38; YONA 14
(ראה שם הפניות נוספות); MP 70 ;
4L CMP;
המוטיבים (לפי הרישום ב-YONA
14 ): שורה 21 - K2218.1 חמות בוגדנית מאשימה את הרעיה החפה; S51 חמות רעת לב; שורה 23 - M113.1 שבועה על חרב. הרומנסה "החמות הרעה" נפוצה ביותר
במסורת הספרדית-יהודית על שני ענפיה; במזרח אגן הים התיכון ובמערבו. הקטלוג של
ארכיון מננדס פידל מונה 24 גרסאות 17 מן המזרח ו7- מטנג'יר, טיטואן ולאראש (ראה
4L CMP). בגרסאות מן המזרח קרויה המלכה מירה-אי-ביה;
במערביות - כרמלה או כארמנה, וכיוצא באלה. הימצאותה של הרומנסה בשני הענפים האלה
אין בה דבר יוצא דופן למרות חוסר התלות והעצמאות התרבותית היחסית של כל אחד מן
הענפים. בסופו של דבר, יונקים שניהם ממקור היספאני משותף מן התקופה שלפני
הגירוש. ואומנם, קיימות מקבילות לרומנסה שלנו ברומנסירו ההיספאני. גרסתה של איסטריאה אאילון היא, כפי
שציינו, ממקור סלוניקאי ובכך היא יקרה ללבנו, בהיותה חלק ממורשת תרבותית של
קהילה יהודית מפוארת שנמחתה מעל האדמה בשואת יהודי אירופה. בחנו עוד שתי גרסאות
ממקור סלוניקאי, זו המובאת בספרו של משה אטיאש (אטיאש 38) וזו שנדפסה ב1905- על
ידי המדפיס והמשורר העממי הסלוניקאי יעקב יונה (YONA
14) ומולן גרסא שמביא חמזי
ושמקורה באיזמיר ואנטוליה: (HEMSI: XLIII). בנוסף לכך כלולות בהפניות הביבליוגרפיות
שהבאנו לעיל שלוש גרסאות מסראייבו. אחת מהן (LEVI III/6) מקוטעת ומונה
חמש שורות כפולות בלבד ומשום כך חסרת עניין. השתים האחרות (LEVI
VII/11 ו-ELAZAR
p.47 ) זהות כמעט לחלוטין
ומהוות נוסח שונה מארבע הגרסאות הראשונות ולכן נדון בו בנפרד. מחוסר מקום נמנענו
מלדון הפעם בגרסא נוספת הנזכרת בהפניות, גרסא כתובה מרודוס, לקוחה מכת"י
חזן ואשר פורסמה על ידי ארמיסטד וסילברמן (CLASS
p.54), זוהי הקדומה מבין
הגרסאות הנזכרות (שלהי המאה ה-18), אף כי לא בהכרח השלמה והמשובחת שבהן. מעניין לבחון את הגרסאות ולהשוותן מבחינת
החסר והיתר. ראשית, מרשימה שלמותה של הגרסא שבפי איסטריאה אאיליון. היא מכילה 29
שורות כפולות, לעומת 30 בגרסא של אטיאש, 23 בגרסא של יונה ו22- בגרסא של חמסי
(ו20- בנוסח סראייבו). מבחינת החריזה וטיבה היא ממוקמת בין הגרסאות של אטיאש
ויונה לבין זו של חמזי. כלומר היא משמרת היטב, בעיקר בחלק הראשון, את החריזה
האסוננטית (E-A), תוך שימוש רב במתיחת המילה הנחרזת על ידי
תוספת תנועת E, (Gavilane, Somportare וכו'). בדומה לגרסת חמזי יש בהמשך סטייה אל
חריזה אסוננטית O. הקרבה אל נוסח חמזי מתחזקת ונעשית
משמעותית כשבוחנים את התוכן והמוטיבים. בגרסאות של אטיאש ויונה מופיע מוטיב על טבעי
מובהק הנעדר לגמרי בגרסא שלנו ושל חמזי: התינוק נולד שם עם חץ זהב בידו וכוכב של
יהלום. סימנים אלה הרומזים אולי על גדולה יעודה לתינוק, יתכן והושמטו בתהליך
"ייהודה" של הרומנסה. לפני שנמשיך לבחון הבט זה מן הראוי להתעכב
ולחשוב על תפקודה הרגשי של הרומנסה אצל שומעיה היהודים. הקונפליקט שבין כלה
לחמות היה חלק בלתי נפרד מעולם החיים הפטריארכליים. הכלה התגוררה לעתים שנים
רבות במחיצת חמותה, נתונה למרותה ומתגעגעת, בעיקר בעת מצוקה, אל אמה האוהבת. אין
פלא אפוא, כי האשה היהודייה יכולה הייתה להזדהות עם גיבורת הרומנסה ולחוש קרבה
לסיטואציה העומדת במרכז השיר, למרות הרקע הזר של חיי מלכים ונסיכות.
אולם דווקא ההזדהות העמוקה הביאה לריכוך מסוים או אף לקיטוע בעלילה,
במקום שהאכזריות מקלקלת את השורה ומרחיקה את התמונה מאמות המידה המקובלות בחברה
השמרנית של מזמרות הרומנסה. כך אנו מוצאים כי שבועתו של המלך להרוג את רעייתו
אינה יוצאת מכלל דיבור. בגרסא של אטיאש מתהפכים הדברים. לאחר ששמע המלך את דברי
אשתו החפה מחטא הוא נשבע עתה בחרבו להרוג את האם הבוגדנית. אולם גם כאן אין
הרומנסה מביאה את הדבר לידי מימוש המעשה והיא מסתיימת בדברי השבועה. בגרסא של
יונה מסתיימת העלילה בלידת התינוק עם האותות הפלאיים. בגרסתנו היא מסתיימת
בשבועת המלך להרוג את אשתו ואילו הגרסא של חמזי מגדילה לעשות ומביאה את העלילה
להתרה החיובית: החמות קופצת ומברכת בסימן טוב על הולדת הבן ובכך רומזת על ביטול
הדיבה שהוציאה על כלתה, דבר שיוביל כמובן לביטול שבועת המלך (עם זאת, אם משווים
עם הנוסח של כת"י חזן, שורה 19, מתברר שם כי המדברת היא חמותו של המלך,
כלומר אמה של המלכה!). כל הסיומות האלה עומדות בניגוד לסיומת הטראגית שבגרסאות
היהודית-מרוקאית וההיספאנית שבהן מוצאת האשה את מותה מיד המלך. אולם לגרסא של חמזי, וביתר הרחבה לגרסתנו,
יש תוספת, מעין "גלוסה" (הערת פירוש), שהיא ביטוי לרחשי לב של המזמרות
ועמדתן לגבי מה שנגול בעלילת הרומנסה. בניסוח פתגמי מתוארים יחסי חמות - כלה על
הטינה המעורבת בהם כמו חוק טבע, לעומת קשרי הדם שבין אם לבתה ובין אב לבנו, שהם
אמיצים ובלתי ניתנים לניתוק. אצל חמזי מובע הדבר בשורה בודדת. בגרסא שמזמרת
איסטריאה אאיליון מתרחב העניין לכלל שש שורות כפולות מתוך 29 שורות הרומנסה,
כלומר למעלה מעשרים אחוז! אם נכון הניתוח שלנו, הרי שהשינויים
המתחוללים ברומנסה במהלך חייה ומסעה על פני הדורות אינם רק שינויים אקראיים פרי
שכחה וטעות אנוש היכולות לאפיין העברה שבע"פ, אלא גם שינויים המתאימים,
בעדינות ובצורה מבוקרת, את הרומנסה אל עולמן ותפיסתן של המזמרות היהודיות, דווקא
בגלל ההזדהות והקרבה שהן חשות אל גרעין העלילה והסיטואציה שנגולה בה. אי אפשר לומר דברים דומים על הגרסא
מסראייבו (אגב בספרו של אלעזר יש פרטים מדויקים על המידענית. הוא רשם את הרומנסה
בסראייבו בשנת 1968 מפיה של Meriana Balavram עקרת בית ילידת 1892). אם נבחן תחילה את החריזה
והמשקל, נבחין מיד כי החריזה האסוננטית נעלמה כמעט. עקבותיה של חריזת E-A
נותרו בשמונה משורות הרומנסה בלבד (וגם בהן זוהי חריזה מונוטונית של Padre ו-Madre).
הוא הדין במשקל: בשורות אחדות מגיע מספר ההברות ל-12 ואף 13 לעומת 9-8 הברות
המאפיינות את המשקל. כל זה רומז לכך שהגרסא מסראייבו היא התפתחות של הרומנסה שבה
לא נשמרה בקפדנות הצורה המקורית. ומה באשר לתוכן ולאיכות הספרותית? הקוראים
מוזמנים לעיין בנוסח הזה בספרו של יצחק לוי ולהיווכח כי אף על פי שפרטי העלילה
נשמרים בהשוואה לגרסאות הקודמות שבחנו, הרי זרימתה של הרומנסה נפגמת. הדו-שיח
שבין המלך לאמו, למשל, שהוא מרוכז וטעון מתח דרמטי (אופייני לבלדה ולרומנסה)
בגרסאות הקודמות, נמתח כאן כמו גומי. דברי האם משתרעים שם על פני צמד שורות
וחושפים במפתיע את בוגדנותה. כאן נמתחים דבריה על ארבע שורות כפולות ואין בהם
אותו ריכוז ותמציתיות חריפה.
כשעוסקים ביצירה שחייה הם חיים שבעל-פה במסירה מדור לדור, אין מקום כמובן
להעדפה מוחלטת של גרסא מסוימת בטענה של מקוריות, אך יש מקום להפעלת אמות מידה
ספרותיות כמו לגבי כל יצירה. מן הבחינה הזו נראית לנו הגרסא שנשמרה בפיה של
איסטריאה אאיליון יפה וראויה לקריאה ולזמרה. |
|