מס"ע

 

מרכז סיפורי עם ופולקלור

 

C. F. F

Center of Folktales and Folklore

 

חזרה לדף הראשי

חזרה לדף סיפורי עם מרחבי תבל

סיפורי עם ופולקלור בדווי

מינגלה

     ג'וחה הוא דמות עממית ברבות מארצות הים התיכון. כאן אני מביא סיפור בדווי שהקלטתי בערבית מפיה של סבחה עבוד, בת לשבט ערב אל חג'יראת מן הישוב דהריה שבקרבת יודפת. בדרך כלל הדמות הקלאסית של בדחן המלך בסיפור הערבי היא דמותו של המשורר אבו-נאוואס, משורר החצר של הכליף הרון אל ראשיד, אבל פעמים רבות מחליפים אותו המספרים העממיים בדמותו של ג'וחה.

      מִינְגַלֶה או מִינְגָל הוא משחק רועים נפוץ בקרב הבדווים והפלחים מזה מאות בשנים. במצודת נמרוד ניתן לראות לוח משחק חצוב באחד הסלעים. בהמשך אני מביא את תיאור המשחק וכלליו.

 

     ג’וחה היה יושב אצל האמיר. יום מן הימים שמע את המלך אומר לאשתו:

     "רצונך לצאת עמי לשאוף אוויר?"

     אמרה לו: "לאן נלך לשאוף אוויר?"

     אמר לה: "לים טבריה, למקום האיקליפטוסים."

     הלך ג’וחא לשם לפניהם, עלה על עץ ונשאר שם לחכות. והנה באים האמיר ואשתו ויושבים לשחק במינגלה. התחילו לשחק. אמרה לו אשתו:

     "רצוני להתערב: אם אנצחך, תצטרך ללכת לפני בים ערום, ואם תנצחני אצטרך ללכת לפניך ערומה!"

     אמר לה: "טוב."

     ניצחה אותו. כשניצחה אותו התחיל ללכת ולבוא ערום לפניה. חזרו וישבו. שיחקו שוב והנה הוא מנצח אותה. כשניצח אותה התחילה הולכת ובאה ערומה לפניו. כשהולכת אליו מביאה שערותיה לפנים וכשחוזרת מחזירה שערותיה לצד שני.

     כשגמרו האמיר ואשתו ירד ג'וחה מן העץ, בא אליהם ואמר להם: "אולי ראיתם את החמור שלי?"

     הסתכלה עליו ואמרה לו: "ממתי אתה כאן על העץ?"

     אמר לה: "מלפני התחלת הסיפור."

     אמרה לו: "יא אללה!" והלכו לביתם.

     אמרה לבעלה, אמרה לו: "אני, אינני רוצה שיישאר ג'וחה עוד אצלנו בבית!"

     אמר לה האמיר בעלה: "טוב."

     "ג'וחה," אמרה לו, "אתה הבוקר לוקח את הכלים שלך והולך מפה!"

     אמר לה: "טוב."

     ג'וחה, יש לו אבני רחיים ויש לו חמור. לקח את אבני הרחיים ושם את שתיהן בשק אחד בצד אחד של החמור. מהמשקל התגלגל החמור הצידה ונפל, ונפלו האבנים. הטעין שוב את האבנים ושוב נפל החמור. כל היום הוא מטעין את האבנים על צד אחד והאבנים נופלות, והיא כל היום מסתכלת עליו מן החלון. בסוף אומרת לו:

     "יא ג'וחה, שים אחת מכאן ואחת מכאן!"

     אמר לה: "השבח לאללה. דחיל רבכּ, למה לא אמרת עד עכשיו? למה את לא מדברת?"

     התחילה לצחוק ונשאר ג'וחה בביתם.

     יום מן הימים חלה בעלה – הייתה מורסה בגרונו. כשחלה, אמר לו: "יא ג'וחה, בוא תשעשע אותי ואשכח קצת את כאבי."

     התחיל ג'וחה משעשע אותו. כל הלילה הוא משעשע אותו. שעשע אותו ונפלה על האמיר תנומה.

     כשהתעייף ג'וחה, אמר לו לאמיר: "דחיל רבכּ, מתי אתה מתכוון למות?"

     שמע אותו האמיר, התחיל צוחק. מרוב צחוק התפקעה המורסה בגרונו ונרפא.

     אמר: "באלוהים, ג'וחה זה אין כמוהו: הוא הצחיקני, וכאבי התפוצץ ונרפא. ואני, לא השארתי רופא בעולם שלא ניסה לרפאני ושום דבר לא עזר. באלוהים, ג'וחה אין כמוהו!"

     ונשאר ג'וחה אצלו ולא הלך משם. גמרנו.

 

משחק המינגל

      מינגל הוא משחק לוח שהיה נפוץ בין הרועים הבדווים והפלחים בארץ ישראל. לוח המשחק בנוי משתי שורות של גומות, אחת לכל אחד מן השחקנים. בכל שורה ארבע גומות הקרויות בתים. במקרים רבים נחצבו הגומות בסלע ובמקומות רבים בארץ בעיקר בקרבת גתות ויקבים עתיקים ניתן לראותם. כלי המשחק הם ששים וארבע אבנים המחולקות בתחילת המשחק שווה בשווה בין כל הגומות – שמונה אבנים בכל גומה. במהלך המשחק משתדל כל משתתף להוציא מן הלוח כמות אבנים גדולה ככל האפשר והמשחק מסתיים כאשר אין יותר אבנים על הלוח. הזוכה הוא זה שעלה בידו להוציא את מרבית האבנים. הזוכה במשחק אחד, מועבר לרשתות אחד מבתי היריב על פי בחירתו והמשחק הבא מתחיל כאשר לשחקן המנצח יש חמש גומות ולמפסיד שלוש (אלא אם כן הסתיים המשחק הראשון בתיקו). סדרת המשחקים מסתיימת ברגע שעלה בידו של אחד השחקנים להעביר לרשותו את כל שמונת הבתים.

הפותח במשחק הוא השחקן היושב בצד דרום – הצד הפונה למכה. השחקן הפותח נוטל שמונה אבנים מאחד הבתים שברשותו ומחלק אותן בין הבתים כשמסלול החלוקה הוא נגד כיוון השעון וכל בית מקבל בתורו אבן אחת. ברור שבמהלך החלוקה עשוי הבית שהתרוקן לחזור ולקבל אבן לתוכו. נניח לרגע שהפותח במשחק בחר לחלק את אבניו של בית מספר 6. כך יראה לוח המשחק לאחר סיום החלוקה:

     השחקן היריב ייקח בתורו את אחת מקבוצות האבנים המצויות בשטחו ויחלק אותה בין הבתים כשגם הוא שומר על מסלול חלוקה בכיוון הפוך לכיוון השעון. נניח שבחר בבית מספר 4.

 לאחר סיום המהלך יהיה מצב הלוח כדלקמן:

 

     זכות המשחק חוזרת לשחקן הראשון וזה נוטל עוד קבוצה מן הקבוצות שברשותו ומחלקה בין הבתים. כיצד מוציאים השחקנים אבנים מן הלוח?

     זכות זו ניתנת לשחקן שהאבן האחרונה בקבוצת האבנים שחילק משלימה זוג או רביעייה, כלומר מצטרפת לבית שיש בו כבר אבן אחת או שלוש אבנים.

נניח שבמהלך המשחק הגיעו השחקנים למצב המתואר באיור  ועתה תורו של שחקן א'. אם יבחר לחלק את האבנים הנמצאות בבית מספר 5, תגיע האבן האחרונה לבית מספר 3 ותשלים רביעייה והשחקן יסיר מן הלוח את כל ארבע האבנים.

    

 אלה הם כמעט כל כללי המשחק. הכללים הנוספים הם:

א.      שחקן שבמהלך חלוקת האבנים השלים באבן האחרונה רביעייה או זוג ובאותו מהלך הושלמה גם תכולת הבית שלפני האחרון לזוג או רביעייה, יסיר מן הלוח ויעביר לרשותו את תכולת שני הבתים ואם הושלם באותו מהלך גם הבית השני מהסוף לזוג או רביעייה  תעבור גם תכולת בית זה לרשותו וכן הלאה, ובלבד שהקבוצות הזוגיות או המרובעות תבואנה ברציפות זו אחר זו בלי שתהיה ביניהן קבוצה בלתי מותרת בהוצאה. לדוגמא: מצב הלוח הוא כמתואר באיור והתור תורו של שחקן ב'. הוא בוחר לשחק בקבוצה של בית מספר 3. לאחר החלוקה יושלמו בתים 2, 5, 6 ו-7 לזוגות או רביעיות. השחקן יעביר לרשותו את תכולת הבתים 5, 6 ו-7 (סך הכל 8 אבנים), אך לא את הרביעייה שבבית מספר 2 כיוון שבבית מספר 1 יש קבוצת בלתי מותרת בהוצאה.

ב.       כדי לא להקל יתר על המידה על השחקנים הוסיף יוצרו האלמוני של המשחק חוק מגביל: שחקן שבמהלך המשחק טרם הצליח להסיר אבנים מן הלוח, אינו רשאי לשחק בקבוצה המכילה אבן אחת או שלוש אבנים, גם אם קבוצה כזו נמצאת בבית השייך לו.

ג.        במהלך המשחק קורה שכל בתיו של שחקן מסוים מתרוקנים (או שהבתים המצויים ברשותו מכילים רק קבוצות של אחת או שלוש אבנים וטרם עלה בידו להוציא אבנים). במקרה כזה עוברת זכות המשחק לשחקן השני וזה ממשיך לשחק עד שנוצר מצב חדש שיש בו אפשרות משחק גם לשחקן השני.

ד.       בעקבות ניצחון במשחק אחד מעביר המנצח, כאמור למעלה, אחד מבתי יריבו לרשותו. במשחק העוקב יוכל בעליו החדש של הבית לשחק באבנים המצויות באותו בית, בעוד שיריבו יהיה מנוע מכך.

     אני ממליץ לכם לנסות ולשחק במשחק הלכה למעשה (אפשר להשתמש בגיליון נייר ועליו שמונה עיגולים במקום גומות ובששים וארבעה זרעי שעועית במקום אבנים). מי שינסה לעשות זאת יגלה עד מהרה שמשחק פשוט זה טומן בחובו אפשרויות רבות ודורש מחשבה ותכנון מהלכים מראש. בהצלחה!