מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף סיפורים סיפורי עם סיפורים חסידיים
התמונה ספר יסופר שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים וחנו במדבר, התפרסם בכל הארצות שמסביב שמעו של משה כמנהיג דגול, נבון וישר הליכות, הדואג לעמו במסירות נפש ומוליכו בדרך האמונה אל נחלת אבותיו. ובאותם ימים שלט באחת הממלכות הסמוכות מלך גדול, שגם לאוזניו הגיעה השמועה על המנהיג המופלא המנחה ברוב תבונה את עמו במדבר. לאותו מלך היה בחצרו צייר מחונן שידע לצייר בדיוק נמרץ דיוקן כל אדם ובכוח ראייתו החודרת השכיל לבטא בציוריו את תכונותיו הנגלות ונסתרות כאחד. "ברצוני לעמוד על טיבו של משה זה," אמר המלך, "ולדעת אם אכן יש אמת בכל הסיפורים המופלאים שהגיעו לאוזני." הוא פקד על הצייר לצאת לדרך, אל בני ישראל הנודדים במדבר סיני, לפגוש את מנהיגם ולצייר ולהביא לו תמונת דיוקן נאמנה של משה. הצייר מיהר למלא את מצוות המלך. בחברת שומרים חמושים יצא לדרך ולאחר מסע רב תלאות הגיע למחנה בני ישראל ונפגש עם משה, והלה נענה לבקשתו של המלך והניח לצייר לציירו. כעבור חודש ימים חזר הצייר לארמון ומסר למלך את התמונה שצייר. המלך התבונן בציור וראה לפניו אדם בעל תווי פנים נאים ומעוררי אמון שרוך ורחמים נשקפים מעיניו, ועם זאת ככל שהעמיק להתבונן בתמונה חש כי יש שם משהו חבוי ודבר סוד צפון בה. והנה בשירותו של אותו מלך היה גם אצטגנין חכם שקרא בכוכבים והיה בקי בחכמת הפרצוף ומהתבוננות בפניו של אדם ידע לקרוא בהם את כל צפונות נפשו. המלך קרא לאצטגנין ומבלי לגלות לו מי הוא האדם המצויר בתמונה, ביקש ממנו לחוות את דעתו עליו. שעה ארוכה בחן האצטגנין את התמונה ולא אמר דבר. "נו," דחק בו המלך, "ספר לי מה דעתך על האדם הזה?" "מה אומר ומה אדבר, אדוני המלך," השיב האצטגנין, "צר לי להשיבך שאדם זה הוא איש אכזר ורע מעללים המסוגל לכל מעשה תועבה, ולא אתפלא אם גם ביצע מעשה רצח בימי חייו!" "הייתכן?" נדהם המלך, "הרי זה דיוקנו של משה, המנהיג הדגול שהוציא את עמו ממצרים!" "אדוני המלך," השיב האצטגנין, "חכמת הפרצוף אינה משקרת, ואם זוהי תמונתו של משה, הרי שכל החסרונות שמניתי אכן נמצאים בו." "אם כך," אמר המלך "בודאי לא עלה בידו של הצייר שלי להעתיק את דיוקנו כהלכה." והוא החליט לצאת בעצמו לדרך כדי לפגוש במשה פנים אל פנים. לאחר מסע ארוך ומפרך בשבילי המדבר הגיע המלך בחברת בני לוויתו אל מחנה בני ישראל והובא לפני משה. כאשר התבונן המלך בפניו של משה, הופתע לגלות כי הצייר שלו עשה מלאכתו נאמנה וצייר את משה בדיוק נמרץ. הוא ברך את משה לשלום ואחר כך אמר לו: "לפני זמן מה שלחתי אליך צייר מומחה כדי שיעתיק בנאמנות את תווי פרצופך וכך אוכל לעמוד על טיבך. כאשר מסרתי את תמונתך לידי האצטגנין שלי, המומחה בחכמת הפרצוף, אמר לי להפתעתי כי זוהי תמונתו של אדם מושחת מטבעו המסוגל לכל מעשה תועבה, ואני הוכחתי את הצייר על פניו על שעשה מלאכתו רמייה, אך עתה אני רואה כי לא בצייר האשמה כי אם באצטגנין." משה האזין באורך רוח לדברי המלך ואחר כך השיב לו: "דע לך אדוני המלך כי שני משרתיך, כזה כן גם זה, לא טעו: הצייר צייר אותי כמות שהנני והאצטגנין לא שגה בפירושו. בטבעי הנני אכן איש רע מעללים וחסרונותי רבים מספור ואולי אף גדולים ממה שמשערים חכמיך, אך אני, מרגע שעמדתי על דעתי קיבלתי על עצמי להלחם בהם בכל כוחי והכנעתי אותם למרותי וסיגלתי לי במקומם מידות הפוכות עד שהיו לי לטבע שני, ובזכות מאמצי אלה זכיתי להיות כלי בידי האלוהים - להעלות את בני עמי ממצרים ולהיות להם למנהיג בדרכם אל הארץ המובטחת." ________________ זהו עיבוד שלי לסיפור מתוך הספר "דרך האמונה ומעשה רב (סיפורי חסידים) שראה אור בורשה בשנת תרנ"ח (1898) ונכלל בספרו של מיכה יוסף בן גריון 'ממקור ישראל'.