מס"ע מרכז סיפורי עם ופולקלור	C. F. F Center of Folktales and Folklore
חזרה לדף הראשי חזרה לדף סיפורים סיפורי עם סיפורים יהודיים סיפורי עם של יהודי אתיופיה
הצוואה אחד הטיפוסים הסיפוריים הידועים ביותר הוא הסיפור הערבי על שלושת האחים 'מוחמד יירש, מוחמד יירש ומוחמד לא יירש' (655AT). הסיפור נפוץ במרחבי תרבות שונים ואף זכה ללבושים ספרותיים שונים. פה אנו מביאים גרסה פחות מוכרת שמקורה באתיופיה. הטקסט שלפניכם הוא עיבוד שלי לסיפור אתיופי שנאסף על ידי חוקר יהודי אתיופיה, ד"ר יעקב פייטלוביץ בשנות השלושים והופיע בקובץ "סיפורי ביתא ישראל" בהוצאת מכון הברמן תש"ן. לאדם אחד היו חמישה בנים וכולם נקראו בשם נֶגוּסִיֵה, שפירושו באמהרית מלכי. והנה, אותו אדם כבר היה זקן וכמו שאומר הפתגם: "הולך סובב אדם ותמיד לביתו הוא שב, חי בעולם אדם, אך לבסוף בעפר ישכב." כשראה האב כי קרוב יומו, חילק את כל רכושו, מקנהו וכספו בין חמשת ילדיו. דבריו האחרונים לפני מותו היו: "אני מקלל את בְּנִי, נגוסיה!" חמשת הבנים הביאו את האב לקבורה והתכוונו לערוך את סעודת האזכרה - 'תַזְכַּר' כפי שהיא מכונה באמהרית, ושבלעדיה אין נשמת המת יכולה להיכנס לגן עדן, אלא נשארת במקום אפל. לפתע אמר אחד הבנים: "אבא שלנו אמר לפני מותו שהוא מקלל את בנו, נגוסיה. כולנו נקראים בשם נגוסיה ואיננו יודעים למי הוא התכוון. איך נוכל אם כך לערוך את סעודת האזכרה יחד?" "אתה צודק." אמר לו אחד האחים "לא חשבתי על כך." "אני מציע" אמר אח אחר, "שנלך ונשאל בעצתו של החכם היושב בכפר מרוחק." יצאו האחים לדרך והנה נזדמן להם בדרכם ביער, קוף שאחז מחרוזת תפילה בידו. המשיכו האחים בדרכם ושוב ראו מחזה מוזר: סוס בריא וחזק פוסע בדרך, אבל כל עורו מכוסה בשחין. ממש לפני שהגיעו לכפר ראו שוב מחזה מעניין: על פני האגם שט עוף גדול, מקורו פתוח לרווחה ומכוון כלפי השמים והוא מתאמץ ללכוד במקורו את טיפות הגשם היורדות ולבלוע אותן. כשהגיעו האחים לכפר ושאלו על מקום מגוריו של החכם, אמרו להם תושבי הכפר: "בכפר שלנו יש שלושה אחים ושלושתם ידועים בחכמתם. אל מי מהם ברצונכם ללכת?" החליטו האחים ללכת אל הצעיר משלושת החכמים. החכם נראה זקן מאוד; גבו כפוף, זקנו שיבה ופניו מקומטים. סיפרו לו האחים את סיפורם. "מה עלינו לעשות?" שאלו אותו. "אינני יודע." השיב להם, "אולי אחי הגדול ממני ידע להשיב לכם." "אם הצעיר בחכמים נראה כה זקן, מי יודע איך נראה אחיו?" אמרו האחים, אך בכל זאת החליטו לגשת אל החכם השני. החכם השני שהיה מבוגר מאחיו, נראה הרבה פחות זקן; קומתו לא נכפפה וחלק משערותיו עוד היו שחורות, אך גם הוא לא ידע להשיב להם. "לכו אל אחי הבכור." אמר להם. הלכו האחים אל ביתו של האח השלישי, האח הבכור. כשהגיעו לשם וקראו ברכת שלום, יצאה אשתו מן הפתח, לקחה את מקלותיהם והניחה אותם על האדמה, פרשה שטיח על הספסל והזמינה אותם לשבת. "בעלי ישן" אמרה להם, "חכו כאן. הוא יתעורר בקרוב." כשהתעורר הזקן אמרה לו אשתו: "באו אליך אנשים להתייעץ. הם מחכים לך בחוץ על הספסל." יצא הזקן אל האחים והנה מראהו טוב משל אחיו: עורו לא מקומט, זקנו שחור וסימני גילו המופלג אינם ניכרים על פניו. חמשת האחים סיפרו לו את סיפורם ולבסוף אמרו לו: "את מי מאתנו קילל אבינו לפני מותו? כולנו נקראים בשם נגוסיה ואיך נדע?" "ראשית" אמר הזקן, "ברצוני לדעת אם אירעו לכם דברים מיוחדים בדרככם?" "כן" אמרו האחים, "ראינו קוף מחזיק בידו מחרוזת תפילה וממלמל לעצמו. ראינו סוס בריא וגדול, אך כל גופו מכוסה שחין, וראינו עוף שט על פני האגם, פוער מקורו כלפי מעלה ובולע את טיפות הגשם היורדות מן השמים." "וכשהגעתם לכאן, איזה דבר מפליא ראיתם?" "ביקרנו אצל שני אחיך וראינו שהצעיר מביניכם, שערו שיבה והוא כפוף ומקומט. אחיו הגדול ממנו בשנים - קומתו זקופה וחלק משערו עדין שחור, ואתה עצמך, הבכור, נראה צעיר מהם בהרבה: זקנך שחור ופניך ללא קמטים." "עכשיו" אמר הזקן, "אסביר לכם את כל מה שראיתם: הקוף המחזיק מחרוזת תפילה הוא משל לאיש בור וטיפש שעלה לגדולה והתעשר. אין הוא מכיר את שפת התפילות העתיקה, שפת געז, אבל הוא מחזיק בידו מחרוזת תפילות וממלמל לעצמו כדי להרשים את הסובבים אותו. הסוס המכוסה שחין הוא משל לאדם בן חיל שבא ממשפחה טובה, אך מזלו לא שיחק לו והוא ירד מנכסיו, ועל כן כל ידידיו מתרחקים ממנו כאילו היה נגוע בשחין. העוף השט על פני האגם המלא במים ופוער מקורו לבלוע את טיפות הגשם הוא משל לנכבדים ורמי המעלה שאינם מסתפקים בעושר הרב שנפל בחלקם וחומדים את הפרוטות של אחרים, עניים מהם. הם אינם יודעים לתת דבר, רק לקחת. ואשר למראנו - הנני ואסביר לכם: אחי הצעיר התחתן עם אשה רעה שכמוה כצרעה עוקצת: אינה מניחה לו לרגע ומציקה לו כל הימים, על כן הזדקן בטרם עת. אחי השני הנראה פחות זקן, יש לו אשה המשולה לדבורת הבר: יש לה מעלות רבות אבל גם חסרונות. היא נותנת דבש אבל גם יודעת לעקוץ, לכן הזדקן הוא פחות מאחיו הצעיר. ואילו אני לא הזדקנתי כלל כי זכיתי לאשה המשולה לְטַאוּזַמָה - הדבורה התרבותית האצילה המפיקה דבש מובחר ולעולם אינה עוקצת. היא מכבדת אותי כל כך עד שפעם אחת כאשר התעוררה ועמדה לקום למלאכת יומה, גילתה שראשי מונח על שערה. כדי לא להפריע לי בשנתי העדיפה אשתי לגזור את שערה במספרים ולהשאירו מתחת לראשי ובלבד שלא אתעורר. תמיד שוקדת היא על עבודתה ואין בפיה שום טענות ומענות כנגדי, על כן זכיתי ולא הזדקנתי כמו יתר אחי." "ועכשיו" המשיך הזקן, "אסביר לכם את דברי אביכם: הקללה מיועדת לזה שטען שאין לערוך את טקס האזכרה בלי לברר תחילה למי הקללה. ארבעה מכם ביקשו לערוך את הטקס כדי שנשמת אביכם תוכל לעלות לגן עדן. הם חשבו על טובתו ושכחו את הקללה, ואילו הוא מנע את קיום הטקס והוליך אתכם את כל הדרך הארוכה עד לכאן, על כן הוא זה שמשך אליו את קללת אביכם!"